למדו או לימדו? מתי מוסיפים י' אחרי חיריק ולפני שווא ומתי לא? 

כללי הכתיב המלא קובעים שבתנאים מסוימים, י' ו-ו' מתווספות במילים מסוימות או שהן מוכפלות, כדי שיסייעו בזיהוי המילים, בקריאתן ובהגייתן. אחד הכללים קובע ש-י' מתווספת כאם קריאה אחרי חיריק לציון תנועת i  במילים כגון 

למד (limmed בכתיב חסר) - לימד 

זכרון (zikharon בכתיב חסר) - זיכרון

עד יוני 2017 הכללים קבעו שאין להוסיף י' לציון תנועת i אחרי חיריק במילים שצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י', כגון libo (לב), amiti (אמת), והן נכתבו לבו, אמתי. בכללי הכתיב המלא החדשים הוראה זו התבטלה ונקבע ש-י' מתווספת כאם קריאה אחרי חיריק לציון תנועת i גם בהטיות של מילים שצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י' (לב, אמת, את, עת, אט, עם, צד וכו'), כגון ליבו, אמיתי, איתו, לעיתים, לאיטם, עימו, לצידו. 

אך אחד הכללים שלא השתנה הוא הכלל הקובע ש-י' לא תתווסף לפני שווא נח באמצע מילה. 

שווא נח סוגר הברה. באלפי מילים בשפה העברית אין י' לפני שווא נח באמצע מילה: מש-פט ולא מיש-פט, הכ-ניס ולא היכ-ניס, אר-גון ולא אירגון, דק-דוק ולא דיק-דוק, עב-רית ולא עיב-רית, בד-קו (אתם/אתן בציווי) ולא ביד-קו, כת-בי (את בציווי) ולא כית-בי. כלל זה חל בכתיב המנוקד/החסר ובכתיב המלא.

כלומר אף על פי שאחד מכללי הכתיב המלא י' קובע ש-י' מתווספת להוראת תנועת i, הוספה זו לא נעשית באופן גורף אחרי כל חיריק, ואחד התנאים המונעים זאת הוא שווא נח באמצע מילה, למעט מקרים חריגים.

1. הוספת י' לפני שווא בפעלים בכתיב המלא

בפעלים, אחת הדרכים לבדוק האם השווא שבא אחרי חיריק הוא שווא נח היא לנתח את הגיית האות בצורת המוצא. צורת המוצא בפעלים היא גוף שלישי זכר יחיד בזמן שבו הפועל נטוי. אם בצורת המוצא האות נהגית בתנועה, סימן שלא מדובר בשווא נח ויש להוסיף לה י' בכתיב המלא.

לדוגמה: 

בבניין פיעל הם limdu בעבר, היא limda בעבר - מ' נהגית בשווא. 

בכתיב המלא הוא לימד. מ' נהגית e. 

מקורה של השווא בתנועה e ולכן לא מדובר בשווא נח, ובכתיב המלא יש להוסיף י': לימדו, לימדה. 

2. הוספת י' בשמות בכתיב המלא

בשמות שבהם האות נהגית בשווא בודקים את הגייתה בצורת המוצא ביחיד. אם בצורת המוצא האות נהגית בתנועה, יש להוסיף לה י' בכתיב המלא.

לדוגמה:

בסמיכות zikhron כ' נהגית בשווא. 

צורת היחיד בכתיב המלא - זיכרון. כ' נהגית a.

מקור השווא בתנועה a ולכן לא מדובר בשווא נח, ובכתיב המלא יש להוסיף י' לפניו: זיכרון הדברים, זיכרונות, זיכרוני וכדומה.

3. הוספת י' במילים לועזיות בכתיב המנוקד/החסר ובכתיב המלא

האקדמיה ללשון העברית קבעה שמילים לועזיות כגון היסטוריה, מיליון, ויסקוזה נכתבות עם י' לפני השווא הנח, בכתיב המנוקד/החסר ובכתיב המלא.

4. הוספת י' במילה סיסמה בכתיב המנוקד/החסר ובכתיב המלא

במסגרת כללי הכתיב המלא החדשים האקדמיה ללשון העברית קבעה שהמילה סיסמה תיכתב עם י' לפני השווא הנח, בכתיב המנוקד/החסר ובכתיב המלא.

פעמים רבות בטלוויזיה, בכתבות ומאמרים באתרים, בספרים וכדומה מוסיפים י' לפני שווא נח. למשל: איפשר (ifsher), מיחזור (mihzur), מינהל (minhal), זיקנה (zikna), שילחו בציווי, מילאו בציווי. הוספות מהסוג הזה אינן חלק מכללי הכתיב המלא ובדרך כלל הן נעשות כדי להנגיש ולמנוע בלבול בין מילים הנכתבות בלי י' ומשמעותן שונה. הפתרון שמציעה האקדמיה הוא שימוש בניקוד עזר, ובמקרים האלה חיריק לפני השווא.

זכרו! 

1. בכתיב המלא (ובכתיב המנוקד/החסר) אין להוסיף י' לפני שווא נח, חוץ מ"סיסמה" ומילים לועזיות. 

2. בכתיב המלא יש להוסיף י' אחרי חיריק ולפני שווא שמקורו בתנועה. 

במבוא לכללי הכתיב המלא החדשים המופיע באתר האקדמיה ללשון העברית נכתב: "מכיוון שהאקדמיה רואה חשיבות בשמירה על תמונת הכתיב שהתגבשה, לא נקבעו כללים חדשים שהיו גורמים לשינוי בתמונת הכתיב של מילים רבות, גם אם היה בהם כדי לפשט את הכלל ולהקל את לימודו (למשל, ... נשמר הכלל שאין כותבים יו"ד לפני שווא נח, דוגמת 'התלבש', 'מכתב' [ולא היתלבש, מיכתב]). מן הסיבה הזאת אין מנוס מהישענותם של הכללים על ידיעת מבנה המילה - השורש והמשקל, כגון כתיבת יו"ד במקרים של צירי כתשלום דגש." (הדגש שלי).

בעריכה לשונית מכירים את מבני המילים, השורש, המשקל והכללים.