במאמר זה אדון בהטיות של פעלים בבניין הפעיל, כגון להעז (עזז), להגן (גנן), להקל (קלל) ובקשר שלהן לכללי הכתיב המלא החדשים.
כללי הכתיב המלא התקני קובעים שבתנאים מסוימים י' ו-ו' מתווספות במילים מסוימות, או שהן מוכפלות, כדי שיסייעו בזיהוי המילים, בקריאתן ובהגייתן. אחד הכללים קובע ש-י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת i במילים כגון מלה-מילה; למד (limmed)-לימד, אך עד יוני 2017 הכללים קבעו שאין להוסיף י' לציון תנועת i במילים המנוקדות בחיריק חסר (חיריק בלי י' אחרי האות) וצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י', כגון libo (לב), amiti (אמת), ועל כן מילים מהסוג הזה נכתבו בעבר בכתיב המלא לבו, אמתי כמו בכתיב החסר והמנוקד, חרף הגייתן ב-i.
כלל זה חל גם על הטיות של פעלים בבניין הפעיל, כגון להעז (עזז), להגן (גנן), להקל (קלל), הנכתבות בחיריק חסר ונהגות i, אך נכתבו בכתיב המלא בלי י', כמו בכתיב המנוקד והחסר, בגלל צורות היסוד העז (he'ez), הגן (hegen), הקל (hekel) הנכתבות בלי י'.
כך נכתבו ההטיות בכתיב המלא עד יוני 2017:
• בהווה אני, את, היא me'iza נכתבה מעזה
• בהווה אנחנו, אתם, הם me'izim נכתבה מעזים
• בהווה אנחנו, אתן, הן me'izot נכתבה מעזות
הדבר יצר בלבול, משום ששאר ההטיות נהגות e (או a) ובהתאם לכך נכתבות אף הן בלי י' בכתיב המלא. למשל, היא העזה (he'eza), אנחנו נעז (na'ez), אתם תעזו (ta'ezu) וכדומה, ורבים חשבו שיש להגות גם את ההטיות בנקבה, ברבים וברבות בהווה בצירה (me'eza me'ezim' me'ezot) בעוד שיש להגות אותן בחיריק: me'iza ,me'izim ,me'izot.
כלל זה השתנה ביוני 2017 במסגרת כללי הכתיב המלא החדשים. נקבע ש-י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת i בהטיות כגון איתו, לאיטם, ליבי, לצידו, עימו, אמיתי, לעיתים, אף על פי שצורת היסוד שלהן את, אט, לב, צד, עם, אמת, עת נכתבת בלי י'.
בהתאם לכך, בהטיות בבניין הפעיל שצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י' (למשל, העז), הטיותיהן מנוקדות בחיריק חסר והן נהגות i - מתווספת י' בכתיב המלא והן נכתבות בהתאם להגייתן:
אני, את, היא בהווה: מעיזה, מגינה, מקילה
אנחנו, אתם, הם בהווה: מעיזים, מגינים, מקילים
אנחנו, אתן, הן בהווה: מעיזות, מגינות, מקילות
השינויים האלה מקילים, אך הכללים אינם גורפים ויש מקרים חריגים. כללי הכתיב המלא (וגם ההבדלים בהגיות) נותרו עניין מורכב, מתעתע ומבלבל, הדורש ידע במבנים, משקלים, תבניות, בניינים, מונחים, כללי הניקוד, שינויים בהטיות והכרת כללים וסייגים כגון “אך לא...”, "אבל לא ב...", "יצאו מכלל זה המילים...", "לא כן ה...", "אין הדברים אמורים ב...", “תינתן הדעת שאין הדברים נוגעים ל...”, "וראו להלן חריג (ב)", "יצאה מכלל זה היו"ד ב..." - כלשון האקדמיה.
בעריכה לשונית מכירים את הכללים ומתקנים את השגיאות בהתאם למקרה.
טקסט שכתוב כהלכה הוא כמו מים צלולים. למאמר המורחב ולעמוד מאמרים על עריכה לשונית, הגהה ועריכת תוכן
