האם יקבי היין ביהודה ושומרון הם הטוסקנה המקומית? 

יהודה ושומרון הם הטוסקנה האמיתית על פי שר התיירות חיים כץ נו באמת : מה הרצל האב המייסד היה אומר? בטוסקנה ייסדתי את מדינת ההזויים. אמר והתהפך בקברו.

לגן עדן כבר לא אגיע, והיות שאני מניח שגם מרבית חבריי לא יגיעו לשם, אז ממש לא אכפת לי. אני דואלי בכל הקשור ליקבים וליינות ביהודה ושומרון. מצד אחד אני מתייחס לאזור כאל שטח כבוש וקורא לו הגדה המערבית או השטחים. מצד שני, ממשלות ישראל מהשמאל וגם מהימין לא עשו דבר כדי לפתור באמת את הבעיה.

עכשיו, בזכות הסכמים קואליציוניים והצורך לחלק תפקידים, קיבל השר חיים כץ את תיק התיירות. בהתבטאות ראשונה שלו כשר התיירות של מדינת ישראל, סיפק לנו את האמירה המגוחכת לפיה  יהודה ושומרון הם "הטוסקנה המקומית". ברור שהוא חייב לפרוע את ההמחאה שהובטחה לתושבי אזור זה, והאמירה שלו מוכיחה עד כמה האיש שאמון כבר שתי דקות על התיירות בארץ, אינו מחובר לדבר הנעשה בתחום. הוא זה שישלוט על תקציבי התיירות, וכנראה יזרים מיליוני שקלים ליהודה ושומרון.
אני לא טוען שלא צריך לפתח את האזור, ואני יודע שמדובר באזור יפה ומרשים, אבל במה בעצם מדובר? בכמה עשרות יקבים שמייצרים לא יותר ממיליון וחצי בקבוקים בשנה, כלומר כפרומיל מתעשיית היין הישראלית. זהו פלח קטן בתעשייה, שמכלכל כמה מאות אנשים. זו תעשיית יין שהעולם לא מכיר בה ומגנה אותה, ולא מדובר בתעשייה שמכניסה מיליוני דולרים לקופת המדינה.

ההשוואה של יהודה ושומרון לטוסקנה מזכירה לי את השר פולישוק מתוכנית הסאטירה . דרך אגב, השר כץ, הנה כמה פרטים על "הטוסקנה" שלך: באזור יהודה ושומרון יש כ- 30 יקבים פחות או יותר, כולם יחד מייצרים בסביבות 1.3 מיליון בקבוקים, כשהגדול הוא יקב פסגות שמייצר בסביבות 750,000 בקבוקים בשנה, אחריו יקב טורא שמייצר 120,000 בקבוקים בקירוב, והשאר מתחלק בין היקבים גבעות, שילה, בן עמי, גת שומרון, דרימיה, הר אדר, הר ברכה, כביר, לה פורה בלאנש, ליבני, גוש עציון, שירן, רמת חברון, בקוש, אבנר, תניא, בית אל (ועמכם הסליחה אם שכחתי מישהו ), לא הכנסתי לרשימה את היקבים באזור תעשייה מעלה אדומים, כמו ארזה שמייצר כ- 4 מיליון בקבוקי יין, ציון, 1848 ויקב שור (כאמור אזור תעשייה לא ממש טוסקנה).

אכן היקבים ביהודה ושומרון מהווים טרואר מאוד יחודי, והיינות של היקבים שילה, פסגות ודרימיה זוכים לציונים ומדליות ברחבי העולם משום שהם משובחים, ואין על כך עוררין. האם המדינה צריכה להשקיע מיליוני שקלים ב"מפעלים" שהוקמו על ידי אנשים פרטיים (שדרך אגב כבר זוכים למענקים ולהלוואות מדיה בגלל מיקומם)?  מה בכלל המשמעות של אזור תיירותי דמוי טוסקנה עליו מדבר השר כץ? האם ההשקעה עליה מדבר כץ תתבצע רק משיקולים מקצועיים? ובמרכז עומדת השאלה האם מדובר בתמורה הטובה ביותר למיליוני השקלים בשנה שילקחו מכספי המיסים של אזרחי ישראל?

העברנו לשר כץ את השאלות הבאות באמצעות דוברות משרד התיירות: בעניין התקציב, על איזה סכום כסף מדובר? איך יחולק התקציב? על פי אילו פרמטרים (מועצות מקומיות או משקיעים פרטיים)? האם יש תוכנית אופרטיבית קיימת שאפשר לקבל? בהנחה שתקציב משרד התיירות לא יגדל בגין האמירה של השר, על חשבון מה יילקחו התקציבים הנ"ל? תגובת דוברת שר התיירות: "אנו נמצאים בעיצומם של דיוני תקציב ובניית תוכנית עבודה למשרד ל- 2023. בכלל זה תוכניות לקידום התיירות בכל רחבי ישראל לרבות יו"ש בנימין ועוד".

לסיכום: שקיפות וקבלת החלטות מקצועיות, זה שם המשחק שצריך להוביל כל שר במשרד ממשלתי שמשתמש בכספי המיסים. לצערי, השרים לדורותיהם מצפצפים על החוק, עושים בכסף שלנו כבשלהם, מחלקים למקורבים ולמצביעים פוטנציאלים, וחושבים איך ינציחו את עצמם בעודם בינינו. המטרות כשרות גם בסיפוח טוסקנה ליו"ש, אבל הריח אוי הריח. מה הרצל האב המייסד היה אומר? בטוסקנה ייסדתי את מדינת ההזויים. אמר והתהפך בקברו.