מתי עריכה לשונית הופכת לעריכת יתר? 

פעמים רבות אני נתקלת בעריכה לשונית בכתוביות בטלוויזיה וביצירות ספרות כתובות, החורגת מתפקידה. גבולות העריכה הלשונית במקרים אלה צריכים להיות ברורים: ציטוטים של דוברים או אמירות של דמויות בתסריט או בספר ייכתבו ללא שגיאות כתיב. לא צריך לשנות את הניסוח, למעט מקרים מיוחדים. 

אציג דוגמאות מתוכנית הריאליטי "האח הגדול" עונה 4 (2022, רשת 13). הדיירים מדברים בלשון דיבור טבעית והכתוביות אמורות לשקף במדויק את מה שאמרו, אבל פעמים רבות משנים להם את המילים.

למשל, ריוואה ובר התווכחו, בר דיברה על פריווילגיות, וריוואה שאלה: "איזה פריווילגיות?", אך בכתובית נכתב "אלו פריווילגיות?". אם אכן היא הייתה משתמשת במילת השאלה eylu, תפקידה של העריכה הלשונית היה לוודא שבמקרה הזה ייכתב "אילו" (what) ולא "אלו" (these), אבל מיליוני ישראלים משתמשים בדיבור בזכר יחיד כשהם מתייחסים לרבים או לנקבה יחיד. זה לגיטימי וטבעי, וכשמדובר בציטוט יש להציג את המילים כפי שנאמרו.

נימוק נוסף קשור לנגישות. הכתוביות מנגישות את הדיבור ומסייעות בעיקר לאנשים עם מוגבלות. אדם עם מוגבלות שלא שומע את ריוואה ורק קורא את הכתוביות, חושב שזה מה שהיא אמרה. יש בכך פגיעה בהנגשה. הכתוביות לא אמורות ללמד עברית נכונה אלא לתעד בנאמנות את האמירות. כך גם בציטוטי ראיונות בעבודות אקדמיות, וגם בפרוזה ובטקסטים ספרותיים שבהם מופיעה דמות שהסגנון שלה הוא שפת דיבור קלילה וטבעית. אם בעריכה הלשונית ישנו את השאלה שלה ל"אילו" במקום “איזה”, זה יהיה מלאכותי ויפגע ביצירה. 

דוגמה נוספת: דיאן אמרה לנתנאל: "אני שמה משקפיים כי יש שמש", ובכתובית שינו ל: "אני מרכיבה משקפיים כי יש שמש". טליה אמרה למרינה: "אולי נשים נעלי ספורט, נעשה עכשיו את השעה וחצי הליכה?", ובכתובית נכתב: "אולי ננעל נעלי ספורט...?" גם כאן, אם דיאן וטליה מעדיפות להשתמש בפועל “לשים”, יש לצטט אותן במדויק, מה גם שזאת לא טעות להגיד "שמה משקפיים", “שמה נעליים”, כמו שזאת לא טעות להגיד "לזרוק (עליי) צעיף". זה סגנון דיבור. פעמים רבות צירופים מדויקים ומחושבים כאלה בפרוזה ובטקסטים ספרותיים לא יכולים לייצג את הדמויות. 

דוגמה אחרת: כמו לישראלים רבים, לדרור רוקנשטיין מ"האח הגדול" יש סגנון דיבור מובהק וייחודי שבין היתר משמיט את ש' הזיקה (למשל: “נראה לי אני זז”, ולא “נראה לי שאני זז”). דרור דיבר עם נתנאל על הבת שלו ואמר: "היא יודעת והיא מקשיבה למה אני אומר". הוא לא אמר "למה שאני אומר", אך בכתוביות נכתב: "היא יודעת והיא מקשיבה למה שאני אומר." בכך הם ביטלו את הסגנון הייחודי של דרור המאפיין אותו, ואת האווירה שנוצרה בשיחה שניהל עם נתנאל. 

דוגמה מהתוכנית "הישרדות" VIP עונה 5 (2021, רשת 13). אודליה אמרה ללייה: "חלום שלי שנגיע [לגמר] בנות. איך אני איתך?". היא לא אמרה “החלום שלי”. השמטת ה' הידיעה היא השמטה סגנונית מכוונת, במסגרת הביטוי שמשמיט את ה-ה'. אך בכתובית זה נכתב עם ה' הידיעה כי כך לכאורה זה תקני. לעומת זאת, כשהשף רז רהב מ"משחקי השף" (עונה 6, 2022, רשת 13) אמר “חלום שלי כל יום פיצה”, לא הוסיפו לדבריו את ה' הידיעה, וכשהסטייליסט המפורסם אייל חדד אמר בטלוויזיה ("שישי עם אילה חסון, רשת 13, 6.1.2023): “אם את שמה נעליים עם רצועה, את מקצרת את עצמך באופן אוטומטי”), לא שינו זאת ל"נועלת". כך צריך להיות גם עם אחרים. 

בחזרה ל"האח הגדול" עונה 4. אחרי ערב הברביקיו, בר והבנות מנקות במטבח בזמן שנתנאל שוכב במיטה ולא עוזר. בר נסערת מאוד, כועסת וצועקת עליו: "החתיכת חי בסרט, הילד כאפות הזה... החתיכת... האפס הזה", אך בכתוביות שינו זאת לסמיכות: "חתיכת החי בסרט, ילד הכאפות הזה... חתיכת האפס הזה". זה מגוחך ולא אמין. ביטויים כאלה הנכתבים כאילו בפינצטה ובכפפות של בית מרקחת, מעקרים מתוכן את המשמעות, את הכוונה ואת הלך הרוח.

לעומת זאת, אפשר לתקן את “ש” ל"כש". למשל, במקום "אבל שזה נוגע למישהו אחר..." - "אבל כשזה נוגע למישהו אחר...". תיקון כזה אינו מורגש ולא פוגע בסגנון והוא אף נחוץ, כי ב"שזה נוגע" הכוונה אחרת וזה יכול להטעות. או למשל עולה חדש שעברית אינה שפת אימו, שאומר “שמענו לו את השיר” - זה בסדר לתקן ל"השמענו לו את השיר" כדי שהצופים יבינו, בייחוד אנשים עם מוגבלות. אבל אם שיבוש כזה מופיע בפרוזה והוא מכוון ועוצב כחלק מדמות ספרותית המדברת בעברית משובשת או בעברית חופשית, יש להשאיר זאת כך.

אף שעריכה לשונית מתבססת על כללים ברורים בשפה העברית, עדיין נדרשים שיקול דעת ומידתיות. באיזה טקסט מדובר? עבודה אקדמית? מאמר? כתבה? יצירת ספרות? תסריט? ציטוט? באיזה חלק בספר או בעבודה מדובר? האם זאת אמירה מפיה של דמות בעלת סגנון מסוים, או תיאור של המספר? האם אלה ציטוטים של המרואיינים בממצאים, או דיון ומסקנות בעבודה האקדמית? ובהתאם לכך לערוך.

נוכחות מורגשת מדי של עריכה לשונית דומה לנוכחות של מצלמה בסרט. אנחנו רוצים להישאב לספר, לדמות, לעלילה, לתוכנית, לדבריו של הדובר. עריכת יתר לא מאפשרת זאת, היא לוקחת את היצירה למחוזות אחרים. תפקידה של עריכה לשונית בכתוביות וביצירות ספרותיות הוא לשמור על אותנטיות בציטוטים או באמירות של דמות בעלת מאפיינים ייחודיים, בצד כתיב תקני ללא שגיאות. את הדיבור התקני והמדויק כדאי להשאיר למקרים אחרים.