ריקוד הטאנגו בחינוך: נחלת רבים היא? 

כאשר נבחן את חיי המכרים המוצלחים או פרסונות מפורסמות במדיה, על כל נפתולי חייהם, ייתכן מאוד שאצל חלקם ניווכח לגלגולי חיים פרועים, בלתי רציונליים, חסרי מטרה ומבשרי סוף רע. חייהם ניטלטלו כקליפת אגוז, חסרי כיוון. מתברר במרוצת השנים שהקו הפתלתל הזה היה קו מוגן, יציב, בסיסי ושורשי יותר, מאשר קווי החיים של אחרים, שהתגייסו לצה"ל ואז הלכו ללמוד והתחתנו וילדו - הכול כפי שכתוב בספרים.

מסתבר המקרי כחוקי, הטיפשי כנבון וחסר היציבות כעקבי. בחינוך, בהורות עשויים להתרחש תהליכים דומים: הילד ההוא ה"מעצבן", חסר השקט, שלא מגלה שום עניין לאף מקצוע ומשבית את הלימודים באופן מתמיד, ייתכן מאוד שבעתיד נגלה בו אישיות חוקרת, נועזת, פורצת גבולות ובזכות החיות הסוערת זו מביאה את עצמה בהדרה ובפארה המיטבי. לעיתים קרובות עוד בגילאי הגן קורה תהליך של ריקוד הטאנגו: צד קדימה, שניים אחורה ושוב, ושוב, ושוב...זה יכול לקרות גם בחינוך המיוחד, אך גם בחינוך הרגיל. לעיתים ההורים או המחנכים עלולים למצוא את עצמם מתוסכלים, חסרי עצות, שרויים במפח נפש. הנה הילד התקדם, אך בחזרתו לאחר החופשה נסוג אחורה כאילו דבר לא למד ולא הפנים לפני כן.

עם כל הנאורות הפסיכולוגיות של החברה, אשר גילתה את פרויד וממשיכיו, עם כל מה שאמור להיות ידוע לנו על פיתולי הנפש ועל מעמקיה, עדיין אנו מצפים מהילדים בהיותנו הורים או מחנכים, שיתפתחו בקו ישר, שיתקדמו על פי התכניות הלימודיות ותכנונים רציונליים של הנחות הגיוניות, של שיקולים והחלטות נבונות ושל ביצוע בהתאם לכך. אנו לא בנויים תודעתית במתן לגיטימציה למעקף. הציפייה המתוכנתת שלנו הינה הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות. חלקינו עדיין חיים על פי חוקי הגיאומטריה של המישור. אם ילד עשה צד א' זהו סימן לתוצאה ב' שתוביל אותו לחיים ולרמת התפקוד בהתאם.

אנו שוכחים שלנסיגה יש חשיבות רבה בהתפתחות האנושית. בהיסטוריה לעיתים קרובות תקופות של התפתחות מואצת קרו לאחר תקופה של דעיכה או מלחמה ממושכת. בעקבות הנסיגה לאחור חלות לעיתים הקפיצות הגדולות ביותר קדימה. אנו שוכחים את מה שהחקלאים יודעים: שנת שמיטת עיבוד קרקעות יכולה לתרום ליבולים שיבואו לאחר מכן. וההיפך, לעיתים הצעדים על פי התכנית הרציונלית והנבונה, במבט לאחור ובפרספקטיבה של שנים הופכים למלכודת עצובה ומתבררים ככאלו שחתכו את גורלנו לחסד.

אין לנו לדאג כשהילד שלנו אינו מתפתח "by the book" . קיימת סבירות לא מעטה שבדרך זו הוא בונה את עצמו בצורה הכי נכונה עבורו. עלינו כהורים ומחנכים להתמיד לחשוף אותו לאוצרות העולם, לייצר לו תנאים מיטביים לחקר וחיפוש עצמו וכמובן לאהוב. קודם כל שירגיש אהבה בלתי מותנית, ביטחון ואמונה טוטלית שלנו, ההורים והמחנכים,  בעוצמתו.

ואז בהיותו מבוגר יש סיכוי לא קטן שאת ריקוד הטנגו של חייו הוא ירקוד בבטחה ובתחושה של מימוש עצמי ומשמעות.

ד"א, מלך הריקודים - טנגו נולד בסוף מאה 19 בפרוורי בואנוס איירס בבתי זנות, שם גברים שהמתינו לתורם העבירו את זמנם בריקוד. היום אי אפשר לדמיין את עולם המחול ללא טנגו. הבזוי והלא צנוע הפך לאצילי והנחשב.