אנשים שלא גדלו עם בעלי חיים או חיו אתם עדיין שבויים במוסכמות חברתיות שבעל חיים שווה הרבה פחות מאדם, ומתייחסים אליו לכן בהתאם.
חלק גדל והולך באוכלוסיה, פעילי בעלי חיים ואוהביהם כבר מזמן עם השקפת עולם שונה, ולא רק מאהבה או חמלה לבעלי חיים אלא כחלק מהשקפת חיים כוללת. האמת, אם העולם על אזרחיו וממשלותיו היה חושב בדומה - לא היינו היום במצב בו העולם והאקלים ואסונות הטבע מדרדרים את האנושות כל יום יותר. את הדברים אני מקדישה לחברה טובה שהכאב נתן בה אותותיו, קשה לה לתת לאהבה לחדור מבעד לכאב ולהשלים עם דברים מסוימים ואני מקווה שהדברים יעזרו לעשות זאת. כי רק האהבה והסליחה והחמלה מרפאים, גם לעצמך, לא רק לאחרים חסרי ישע.
כשמישהו אהוב קרוב הולך לעולמו נהוג לומר "משתתף בצער", והאמת אינני אוהבת או מעריכה את הביטוי, כי אי אפשר להשתתף בצערו של אחר או להקל עליו ולקחת ממנו חלק, גם אם הכוונה טובה. אפשר להקדיש תשומת לב, להאזין לו, לשמוע, לתת כתף ולומר שאינו לבד, כי יש כבר רבים יותר כל יום שמבינים, שכבר אינם זרים.
ומי שנמצאים ביחד במאבק משותף אני רואה כחברים, כי המאבק חשוב יותר מכל אינטריגות בינאישיות, וחבל לי לראות לפעמים קבוצות ואנשים שאינם חושבים כך. ובמצבים כאלה ואחרים ובמצבים כאלה ואחרים רק אהבה מביאה אהבה, וניחומים.
לכן כואב לי לראות ולשמוע אנשים שכל כך קשה להם שבעל החיים שגרו אתו הלך מהם שהם אינם מסוגלים אפילו לחשוב על אימוץ ומתן בית חם ואוהב למוכה גורל אחר, יש שרואים זאת כבגידה בנפטר ויש שלא מוכנים לחוות שוב את הצער הזה בהגיע היום.
אבל איך ירפאו את הכאב אם לא יתנו לאהבה לחדור? אם לא יאמצו - ומיד בעל חיים אומלל אחר?
בעבר כשנפטרה אחת מהכלבות האהובות שלי, הרגשתי כל כך שבורה שאם לא הייתי מאמצת שניים במכה אחת לא הייתה לי נחמה. הייתי חייבת "מנה כפולה".
כעת שהיקרים שאימצי (זואי ובובי) כבר מבוגרים ובמצב גריאטרי אני חרדה מהעתיד ורוצה בהגיע היום לאמץ שלושה, כי זה לא מספיק, מה שברור לי שלא יהיה באפשרותי.
אתם יודעים, מי שאוהב למשל שום אומר: "אין דבר כזה הרבה שום, זה תמיד מעט מדי", וכנ"ל לגבי כוזברה, וכנ"ל לגבי בעלי חיים ואהבה, וחוץ מכל אלה, הם פשוט מלמדים אותך המון שאי אפשר לתאר.
כמה חבל שרק הנסיון מלמד, שכאב לא מספיק כדי ללמוד את מה שצריך.
אני קוראת למי שבעל החיים שחי אתו נפטר להציל את עצמו - לא לתת לכאב להפוך לאבן בלב, לפתוח את עצמו לאהבה וחמלה ולאמץ מיד, אחרי תקופה קצרה ממש בעלי חיים אחר שכל כך זקוק לאהבה שלו. לא צריך לפחד או לדאוג האהבה והחמלה אינם סבון, אינם מתבזבזים, יש מאגרים בלתי נדלים מהם באדם .
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד)
