איך השפיע החינוך בבניית דמותו של רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים 1973 על מהלך הקריירה הצבאית שלו ומדוע?

הפנמת נורמות ומודלים של התנהגות שבהם נעזר הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר המצביא המת הינם להלן: א) משפחה (טכסטולוגיה) . דוד אלעזר שנולד ב-1925 ביוגוסלביה בעיר סרייבו הפנים נורמות ומודלים של התנהגות באמצעות: 1) יהדותו : את החגים במשפחתו היו מקיימים כמנהג, שמרו על המסורת. אביו מצאצאי גולי-ספרד, שהגיעו מסלוניקי וממקומות אחרים בבלקן התורכי. 2) חיים בגטו יהודי :כל השנים התגוררו יהודי סרייבו בשכונה מיוחדת, מעין גטו –שנקרא גם “טשיפוט חאני” (בית היהודים) 3) חינוך קשוח של אביו: הרושם השמור בזיכרון חיים בר-לב על אביו של דדו, שהיה אבא טרוריסט, קשוח. יחסו אל האב היה אמביוולנטי 4) חיים תחת סיכון, סבל ונדודים והינצלות ממוות: דוד אלעזר היה יתום קטן מסרייבו – הילד שנשלח לבדו מיוגוסלביה ימים לפני שהנאצים כבשו אותה, ורק בזכות זה לא נמנה עם דור הילדים היהודים שנשמד כמעט כולו באירופה . אמו מתה בהיותו בן 6 וחצי. מאז נדד עם אביו והתיישב בזגרב. פטירתה הפתאומית של האם האהובה כשהיה "דדו" בן שש וחצי – הייתה כנראה מאורע מכונן שנחקק בו עמוק, ומכל מקום עתיד היה לשנות את חייו. דדו נדד בין הסבתות בגיל 12 הועבר להתגורר בביתה של אלמנה, ואביו היה בא לבקרו אחת לשבועיים. דדו כתב את השיר “אמי" ונשא עמו תמיד תמונת עצמו כילד על קברה של אמו. קשר רגשי עמוק זה אל האם, היה עם זיכרון מעומעם, כי היה רק בן 6 וחצי כאשר נפטרה. 5) רצון להישגיות כתוצאה מהסבל והתלאות. דדו נמשך לכיוון נושאים צבאיים, ואמר דדו כי יגיע להישגים גדולים יותר מאביו, שהיה פרטיזן בצבא של טיטו וביוגוסלביה. לסיכום: בית יהודי ,חיים בגטו ,חינוך קשוח בבית מאביו ,חיים של יתמות מוקדמת מהאם, סבל, תלאות ונדודים- והחשוב מכל המוטיבציה להגיע להישגים בעתיד, כל אלה הינם מרשם בדוק לדור השואה שבזכות המוטיבציה שלו יצר את דור התקומה במדינת ישראל. וכך, משפחתו היא סיבה אולטימטיבית כסוכן של סוציאליזציה פוליטית, מסבל להעצמה אישית ותרומה מנהיגותית למדינת ישראל העתידה לקום. ב) קבוצות שהשתייך אליהן (טכסטולוגיה) להלן: 1) קבוצת הקהילה היהודית של סרייבו = דיון באנטישמיות ועלייה. הייתה זו קהילה מלוכדת מאוד, והשפעתם של מנהיגי הציונים בה הלכה וגברה. בבתים דנו רבות על אפשרויות העלייה לארץ ישראל, אך התלות בעסקים עיכבה רעיון זה. באותה תקופה ביקר אביו של דוד אלעזר בארץ לרגל עסקיו, וכאשר ורק כאשר החריף המצב, סמוך להקמת ממשלה שלא היטיבה עם היהודים ( צווטקוביץ'-מאצ’ק) וראשית החקיקה האנטישמית המפורשת, התנהלו שיחות ארוכות (בלדינו, כדי שהילדים לא יבינו) בין האבות, בשאלת שליחתם של הילדים לארץ ישראל. 2) קבוצת “השומר הצעיר” בעיר = ציונות , שייכות לארץ ישראל, יהדות והגשמה. דוד אלעזר היה חבר בחו"ל בתנועת “השומר הצעיר”, שמנתה 250 נערים ונערות, ובעיניהם של הנערים “היה השומר הצעיר משהו קשור עם פלשתינה, ועם יהדות, כי ההורים היו ציונים והתנועה הייתה מגשימה. המדובר בגילאים 11-13 כאשר הפעילות התנועתית כללה שיחות נפש והתפלספויות רבים, בנושאים שהעסיקו אז את תנועת “השומר הצעיר”: מרקסיזם, עניינים שבינו לבינה, סובלימציה וכל הדברים האלה. דדו בין אלה שהביעו נכונות להגשמה.3 ) קבוצת בית הספר = קטליזטור לעלייה לארץ ישראל קמה ממשלה חדשה ולהוציא אחוז קבוע, גורשו כל הילדים מן הגימנסיות הכלליות. הוקצו לנוער היהודי 27היתרי עלייה יקרים בגובה 60 משכורות, מטעם ממשלת המנדט הבריטי בא"י. דוד אלעזר עבר לבית ספר מקצועי, להכשיר עצמו לעלייה. לאביו, שהיה אז בשירות מילואים כתב: “במדינה שאתה טוב מספיק לשרת בצבאה, ואינני מספיק טוב להתקבל בה לבית ספר תיכון – אין לי מה לעשות עוד".4) קבוצת חברת הנוער לארץ ישראל = הינצלות משמד, הגשמה וחינוך לעבודה, לימודים וערכים, תחילתה של יכולת מנהיגותית. אחרי יום הולדתו ה-15 יצא דוד אלעזר בדרכו לא"י והועבר למחנה המעצר לעולים בלתי לגליים שהוקם זה מקרוב בעתלית, עד מארס 1941. עד סוף 1942 נסתיים שילוחם של 14 אלף יהודי בוסניה למחנות ההשמדה ודדו ניצל. ממחנה עתלית הגיע דדו ישר לקיבוץ היעד, לשער-העמקים שהוא היפוכה של הקהילה העתיקה, הפטריארכלית והשמרנית של סרייבו. בני החמש-עשרה-שש-עשרה הפנימו את מטרות החינוך של חברת הנוער: עבודה ולימודים. התחושה הייתה ש"אנחנו באנו לבנות את המולדת…” ואכן, החברה ידעה גם לקבל החלטות “גדולות” וגם להגשימן. הערבים הוקדשו לפעילות רעיונית (ציונות, בורוכוביזם, מרקסיזם) ופעילות חברתית .ראשית התבלטותו בחברת הנוער מתגלית גם בכיוון שונה לגמרי – בכושר ביטוי, במאמץ לשכנע ולנצח בוויכוח. וניתן היה לראות שהוא יודע לעמוד לפני ציבור – לנסח, להשפיע, לשכנע, ותמיד התלכדה סביבו חבורה שתמכה בו. הובחנה סגולה מנהיגותית מן הרגע הראשון, בזיהוי גילוי של אומץ לב ומנהיגות אצלו מן המדרגה הראשונה. אינטליגנציה יישוב בעיות חברתיות, כישרון לשכנע, לפייס. 5) קבוצת תנועת השומר הצעיר בישראל = בנייה והתגבשות אישיותו של דוד אלעזר שלב חשוב בהתגבשות אישיותו ובהיקלטותו בארץ בא באותה שנה עצמה – 1942. הוטל עליו לעסוק בהדרכה בקן “השומר הצעיר” בקריית עמל והתקופה הזאת בנתה את דדו. ניסיונותיו החוזרים של דדו להתגייס לפלמ"ח עתידים היו להיבלם עוד זמן רב. היו בו אמביציה ורצון להצליח, ואלה מילאו תפקיד חשוב בכל דבר שעסק בו. הוא רצה תמיד להיות הטוב ביותר, וכלכל את דרכו בקו שהתווה לעצמו.” נראה, ששאיפתו האמתית כל אותה תקופה לא חדלה להיות השירות הביטחוני. דדו הצטרף מהגרעין כהשלמה לקיבוץ עין-שמר. בן עשרים נבחר לכהן בעין שמר כמזכיר נוסף. ההחלטה לא לשחרר אותו לגיוס לפלמ"ח במסגרת אחוזי הגיוס בעין שמר שלא רצה לוותר עליו, הביא את דוד אלעזר בן ה-21 להתגייס לפלמ”ח. שם מתחילה דרך חייו כלוחם וכמפקד, דרך שהלך בה עשרים ושמונה שנים.6) הצבא. מהלך כזה בתוך שבע שנים, מן הנער העולה, הבודד, למג“ד “הפורצים”, נכנס, כמו מאליו, אל בין הדפים היפים ביותר בכל ספרות – היסטורית, צבאית, בדיונית. בקורס המ"כים שעבר דדו ב-1947 היה החניך המצטיין, כאשר שמו של דדו הובא לתשומת לבו של מפקד הפלמ“ח, יגאל אלון כבר בקורס המ“כים. בעקבות השם, באה הדמות. כאשר מתקבלת ההחלטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, ב-29 בנובמבר 1947, ונפתח עימות מזוין, יוצא דדו לקורס המ”מים ועולה כמטאור בסולם הפיקוד במהלך הקרבות האכזריים על ירושלים, משרת כמפקד גדוד הפורצים , מפקד גייסות השריון ואלוף פיקוד הצפון ועוד. דמותו של המפקד המצליח בשדות-הקרב (רוב 2021) מאופיין באמירתו: לא המדים, לא הדרגות, לא הכוח להטיל מרות, אלא הכוח הפנימי לא לסור מן הדרך שלמיטב שיפוטו המקצועי היא הנכונה, גם אם נושפים עליך כל העת מלמעלה, מלמטה, מפנים ומאחור.

ג) ניסיון אישי צבאי של 28 שנים- אחראי לעיצוב זהותו בתחום ספציפי של בטחון מדינת ישראל. ניתן לומר כי הגורם החשוב לא פחות שיכול לבטל את האחרים, כיוון שהוא חשוב יותר מכל הגורמים האחרים נקרא ניסיון אישי. דרך חייו כלוחם וכמפקד, דרך שהלך בה עשרים ושמונה שנים הינה גורם משמעותי. דוד אלעזר התנסה בכל סוגי המלחמות והקרבות בחזיתות שונות ובתפקידים שונים. מכאן שהוערך מאוד על ידי הבכירים בצבא ובממשלה ועם ישראל (ברטוב,2002).

מקורות

ברטוב,ח. (1978). דדו: 48 שנה ועוד 20 יום: כרך ראשון: ארבעים ושמונה שנה 1925–1973.פרויקט בן –יהודה(visited:19.6.2021) https://benyehuda.org/read/14704

ברטוב, ח., 48 .(2002) שנה ועוד 20 יום: כרך ראשון: ארבעים ושמונה שנה 1925 – 1973

https://benyehuda.org/read/14704,(visited:19.6.2021).

https://books.google.co.il/books/about/%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97_%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%92%D7%95%D7%AA_%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%9B_%D7%9C_%D7%9E.html?id=2YNtzgEACAAJ&redir_esc=y1973,(visited:19.6.2021)

יעקב רוב

חוקר

Scientist