הבוקר פורסם כי יש כוונה להפגיש בטורקיה בין רה"מ, אהוד אולמרט, לבין נשיא סוריה, בשאר אלאסד. עם זאת, ספק אם נשיא סוריה יהיה מוכן לקיים את מתכונת השיחות עם ישראל תחת חסות טורקית ונראה שהוא מעדיף את חסותה של ארה"ב. הסיבה לכך היא שלא הגולן מעניין את אסד, אלא לבנון. הוא מוכן לקבל את הגולן רק כמקדמה לשובו ללבנון ולשם כך הוא זקוק לרהביליטציה בוושינגטון. אלא שהגילויים על קיומו של כור גרעיני מתוצרת צפון קוריאה שישראל הפציצה בדיר א-זור רק מחריפים את יחסיו של אסד עם וושינגטון וספק אם שיחות עם אולמרט ואנקרה יועילו לו.
מדוע פועל אולמרט נגד המדיניות של ארה"ב? רה"מ ממתין למעשה לסיום כהונתו של הנשיא בוש מכיוון שהוא רוצה לצרף את ישראל למסגרת המלצות בייקר-המילטון, ובעיקרם, חידוש הקשר האמריקני עם סוריה ואיראן. כעת ברור שישראל איננה מוכנה לצאת למלחמה, לא נגד חמאס בעזה ולא נגד ציר הרשע בסוריה ובלבנון. יתר על כן, במקביל לגישושים מול סוריה, מתווכת מצרים בין ישראל לחמאס על הודנה. הסכמת החמאס להודנה התקבלה בדמשק בהתייעצות בין ראשי הארגון מעזה ומדמשק וניתן לראות אותה כמחווה סורית לישראל ולאו דווקא כפרי מאמציה של מצרים.
ההתפתחות האחרונה הייתה אמורה להדאיג אבו מאזן, אבל נראה כי יו"ר הרש"פ דווקא תומך בה וזאת לאור העובדה שסוריה אמורה כעת להחליף את סעודיה כגורם הערבי שמקדם את היוזמה הערבית. נכונותו של אולמרט לנסיגה מכל רמת הגולן עולה בקנה אחד עם היוזמה הערבית. לעומת זאת, סעודיה ומדינות המפרץ איבדו עניין בתהליך אנאפוליס. בנוסף, יש לשים לב לכך שבשבוע שעבר, בפגישת מדינות המפרץ עם קונדוליזה ריייס, הועלתה לדיון קשת בעיות מן המזרח התיכון, אולם הנושא הפלסטיני לא נכלל בתוכן.
המהלך הנוכחי עלול גם להחריף את היחסים בין ישראל לבין ארה"ב, המנסה לבודד את סוריה ולא לתת לה קרש הצלה דווקא בתקופה קריטית זו. היה מוזר לשמוע גורמים ישראלים תומכים במו"מ עם סוריה בעיתוי הקריטי שבו המדינות המתונות במזרח התיכון ניסו לבודד את סוריה על רקע ועידת הפסגה בדמשק. כרגע אנו מבינים שלא היה זה מקרה, אלא מדיניות מחושבת. אפשר לסכם את המהלך הזה במילים: מבחינת ישראל הדרך לפיתרון בעזה עוברת בדמשק.
מדוע פועל אולמרט נגד המדיניות של ארה"ב? רה"מ ממתין למעשה לסיום כהונתו של הנשיא בוש מכיוון שהוא רוצה לצרף את ישראל למסגרת המלצות בייקר-המילטון, ובעיקרם, חידוש הקשר האמריקני עם סוריה ואיראן. כעת ברור שישראל איננה מוכנה לצאת למלחמה, לא נגד חמאס בעזה ולא נגד ציר הרשע בסוריה ובלבנון. יתר על כן, במקביל לגישושים מול סוריה, מתווכת מצרים בין ישראל לחמאס על הודנה. הסכמת החמאס להודנה התקבלה בדמשק בהתייעצות בין ראשי הארגון מעזה ומדמשק וניתן לראות אותה כמחווה סורית לישראל ולאו דווקא כפרי מאמציה של מצרים.
ההתפתחות האחרונה הייתה אמורה להדאיג אבו מאזן, אבל נראה כי יו"ר הרש"פ דווקא תומך בה וזאת לאור העובדה שסוריה אמורה כעת להחליף את סעודיה כגורם הערבי שמקדם את היוזמה הערבית. נכונותו של אולמרט לנסיגה מכל רמת הגולן עולה בקנה אחד עם היוזמה הערבית. לעומת זאת, סעודיה ומדינות המפרץ איבדו עניין בתהליך אנאפוליס. בנוסף, יש לשים לב לכך שבשבוע שעבר, בפגישת מדינות המפרץ עם קונדוליזה ריייס, הועלתה לדיון קשת בעיות מן המזרח התיכון, אולם הנושא הפלסטיני לא נכלל בתוכן.
המהלך הנוכחי עלול גם להחריף את היחסים בין ישראל לבין ארה"ב, המנסה לבודד את סוריה ולא לתת לה קרש הצלה דווקא בתקופה קריטית זו. היה מוזר לשמוע גורמים ישראלים תומכים במו"מ עם סוריה בעיתוי הקריטי שבו המדינות המתונות במזרח התיכון ניסו לבודד את סוריה על רקע ועידת הפסגה בדמשק. כרגע אנו מבינים שלא היה זה מקרה, אלא מדיניות מחושבת. אפשר לסכם את המהלך הזה במילים: מבחינת ישראל הדרך לפיתרון בעזה עוברת בדמשק.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
