בחוק העונשין ישנו פרק מיוחד שכותרתו "פגיעה בקטינים ובחסרי ישע" ואשר מסדיר את המצב החוקי להתנהגותם של הורים לקטינים ו/או חסרי ישע ומבוגרים האחראים עליהם.
לפי חוק זה, אחראי על קטין או חסר ישע הינו כל אחד מאלה:
(1) הורה או מי שנושא באחריות לצרכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או לשלומו של הקטין או חסר הישע.
(2) בן משפחה שאינו חסר ישע, אשר מלאו לו 18 והוא אחד מאלה: בן זוגו של ההורה, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו.
(3) אדם שהקטין או חסר הישע מתגורר עימו או נמצא עמו דרך קבע ומלאו לו 18 ובתנאי שמתקיימים בניהם יחסי תלות או מרות.
הפרק האמור מסדיר את העבירה של תקיפת קטין או חסר ישע ואת עבירת ההתעללות בקטין או חסר ישע אשר הינן עבירות מסוג פשע ואשר לצידן סנקציה של עונש מאסר מקסימלי ממושך.
הטענה הרווחת בקרב הורים המואשמים בעבירות אלימות נגד ילדיהם הינה כי הם פועלים במסגרת סמכויותיהם כהורים והענישה הגופנית נעשית לצורך חינוך ומשמעת.
כנגד טענות אלו פסק בית המשפט העליון (הנשיאה בייניש בע"פ 4596/98) כי ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם הינה פסולה מכל וכל; הילד אינו רכושו של ההורה והוא אינו רשאי לחבוט בו גם אם הוא מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו.
בהתאם לדברים הללו נקבע, כי הפעלת ענישה הגורמת לכאב והשפלה אינה תורמת לאישיותו של הילד ולחינוכו, אלא היא פוגעת בזכויותיו כאדם.
בהליך אחר (השופט חשין בע"א 6106/92), קבע בית המשפט העליון, כי בחברה כשלנו הילד הוא אדם אוטונומי, בעל אינטרסים וזכויות עצמאיות משלו ועל החברה מוטלת החובה להגן עליו ועל זכויותיו וכדברי השופט: "קטן הוא אדם, הוא בן-אדם, הוא איש - גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול".
הענישה המחמירה שקבועה בחוק מבטאת את חובת ההורים/אחראים על קטינים או חסרי ישע לדאוג לרווחתם ולביטחונם הגופני. ואכן, ביחס לסנקציות הקבועות לצד עבירות אלימות אחרות, העונש שלצד עבירות אלימות נגד קטינים או חסרי ישע הינו מחמיר כדלקמן:
-בגין עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע וגרימת חבלה של ממש עונש מקסימלי של 5 שנות מאסר
-בגין עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע וגרימת חבלה של ממש ע"י הורה או אחראי עונש של מקסימלי של 7 שנות מאסר
-בגין עבירה של התעללות בקטין או חסר ישע עונש מקסימלי של 9 שנות מאסר
כך למשל, נגד הורה אשר תקף את בתו באמצעות חגורה נגזרו 4 חודשי מאסר בפועל ו- 8 חודשי מאסר על תנאי (ת"פ 5235/05).
במקרה אחר, הואשם אב בתקיפת בתו הקטינה בכך שסטר בפניה בחוזקה ובמועד אחר, זרק עליה צלחת זכוכית ופגע בראשה וכתוצאה מפגיעה זו הקטינה נחבלה בראשה ודיממה מאפה.
בנוסף, תקף האב את בנה הקטין של זוגתו בחגורה.
בית המשפט גזר על האב המכה 12 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי על תנאי.
מקרה מעניין אחר בו נאשם אב בהתעללות עלפי בנו החורג ואשתו, הובא בפני בית המשפט השלום בכפר סבא (ת"פ 1801/04).
הנאשם לא כפר במיוחס לו אלא טען ל"הגנה תרבותית", כלומר: טען שההלכה היהודית מכירה בסמכותו להכות את בנו למטרות חינוך.
השופט בתיק זה, סוקר בהרחבה מקורות רבים ושונים מההלכה היהודית ומגיע למסקנה כי ההלכה שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון (המפורטת לעיל) אינה עומדת בסתירה לדין העברי וזרמיו השונים וכי דינאמיות ההלכה היהודית מאפשרת לקלוט מתוכה עקרונות כלליים וגישות שונות ליישום מתאים בכל תקופה ותקופה.
בנוסף, קובע השופט, כי הנאשם בתיק זה בוחר כרצונו ובאופן סלקטיבי, על פי המתאים לו, את הפירושים להלכה ומנסה להצדיק את האלימות בה נקט בתירוץ של צידוק הלכתי מובהק.
בסופו של דבר, קובע בית המשפט, כי בענישה גופנית גם אם נעשתה באופן סובייקטיבי למטרה טובה, אין משום "תיקון עולם", אלא ולעיתים: משום קילקולו...
לסיכום: ההלכה המשפטית בישראל כיום קובעת כי ענישה גופנית של הורה כלפי ילדו, ומתוך חשש כי אלימות "קלה" תדרדר לאלימות חמורה, המדובר באמת מידה ברורה וחד משמעית והמסר הינו, כאמור: ענישה גופנית אינה מותרת.
עם זאת, בחוק הפלילי קיימות הגנות שתכליתן, בין היתר, למנוע ממקרים קלי ערך להיכנס בגדרה של עבירה פלילית וגם לרשויות התביעה ישנה הסמכות לסגור תיקים במקרים המתאימים.
ההתמודדות הנכונה במקרים מסוג אלו הינה להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום הפלילי.
מקור המאמר מאתר של עורך דין פלילי שולמית קהלת-אורן מנחם בגין 48, מגדלי אביב, תל אביב טל. 03-5373410, פקס. 03-5373412, נייד: 052-4604346 www.plili.org.il
