קשה לי להתחייב לשנה שלא אעשן גראס, או אשתה אלכוהול. 

צעירים המגיעים אלי לקליניקה הודו בפני כי נוצרה בעיה כל שהיא בהתנהלותם תחת שימוש בגראס, אלכוהול או סמים אחרים.

הרי אם אין בעיה לא היו פונים לעזרתי.

אעלה כמה אפשרויות לפנייתם:

1. בן או בת הזוג לא מוכנים להמשיך לקבל את שימושם באלכוהול או גראס.

2. תפקודם נפגע והם לא מסוגלים לתפקד כבעבר.

3. הוריהם פונים כי חשו בהתדרדרות במצבם הנפשי או התפקודי.

4. בעיות בריאות שונות צצו בשל שימושם באלכוהול או גראס, או סמים אחרים.

5. הסתבכות עם רשויות החוק בשל תאונה או עבירות אחרות.

בכדי לעשות את השינוי הדרמטי, ממצב של שימוש באלכוהול או סמים, לאי שימוש בהם, נדרש מהפך שלם של מחשבה והתנהגות.

מאוד קשה לנו לעשות את אותו שינוי טוטאלי, אם לא נקבלו רעיונית, מחשבתית.

למה דומה המצב. אולי לניסיון לעשות דיאטה בשל התדרדרות בבעיות של מדדי סוכר גבוהים בדם.

לא נצליח להמנע ממתוקים, אם לא ניצור הפסקה משמעותית, חד משמעית, ומפרידה בין מה שמותר למה שאסור.

לא נוכל להיות נקיים מנגיעה בסוכרים אם נחליט שרק בבוקר לא נגע במתוקים ובערב נטעם קצת שוקולד.

נשמע אולי פשטני, אבל ההקבלה היא החשובה.

אדם שמגיע בשל בעיות שתיה של אלכוהול, לא יכול להחליט שהוא נמנע רק בבוקר מאלכוהול, או רק בימים אי זוגיים. האלכוהול יקרא לו לתדירות גבוה יותר. זו בעיית ההתמכרות.

המתמכר לא יודע לעצור לבד את נטייתו להתמכר, והחלטתו חייבת להיות גורפת. הכל או לא כלום.

כשאני מבקש ממכור לאלכוהול להבטיח לי שלא ישתה במהלך השנה הקרובה אלכוהול, אני רוצה לראות את השינוי שיצר, את ההחלטיות שלו. להביא לכך שלא כל ערב יחשוב שאולי מחר יוכל לשתות קצת.

השינוי חייב להיות מוחלט. המחשבה, ההרגל, התשוקה לאלכוהול או גראס, חייבים להיבדק לצד שינוי מוחלט.

מה שהיה לא יהיה, נקודה.

אם מטופל שמגיע אלי לקליניקה רוצה להפסיק לשתות אלכוהול כי הוא מתמכר לו, אבל בעוד חודש שאאשר לו לשתות במסיבת יום הולדת, או חתונה. ברור לי שאותו מטופל לא יצליח.

לאדם שיש לו נטיה להתמכרות, אין את המעצור הפנימי הטבעי. לכן הוא פנה לעזרה.

ולהפך אם היה לו את המעצור בו הוא שולט בשתיה, לא היה צריך לפנות אלי.

לכן, ולסיכום. הפסקת התנהגות ממכרת חייבת להיות מוחלטת. אנחנו חייבים לשאוף להכחדת ההתנהגות. לעצור את הצפיה לשתיה או השימוש הבא. לא ניתן להפסיק רק, ובכאילו. זה לא עובד כך.