יש לי חלום, להציג תערוכה במשכן הנשיא
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

יש לי חלום, להציג תערוכה במשכן הנשיא 

מאת    [ 12/09/2019 ]
מילים במאמר: 1261   [ נצפה 99 פעמים ]

 
 

 

 

יש לי חלום – להציג תערוכה של עבודותי על נחמה ריבלין ז"ל או בבית הנשיא או  במוזיאון בהר הרצל בו נקברה, במלאת שנה למותה ביוני 2020.

מה  ידעתי על נחמה ריבלין ז"ל?   

  את נחמה ריבלין ז"ל לא רבים הכירו מקרוב.  היא הייתה אישה יוצאת דופן, כזו שכולם אוהבים, נטולת גינוני כבוד, בורחת מתקשורת. היא ידעה להתנהל בזהירות, בלי להיסחף למעורבות יתר וגם לא להיעלמות יתר. מאז בחירתו של בעלה לכנסת ה-12 בשנת 1988 היא לא הייתה מעורבת באופן משמעותי בחיים הפוליטיים שלו. בשיאו של המרוץ לנשיאות, פרסמה נחמה פוסט בעמוד הפייסבוק של בעלה שם כתבה: "רובי אהובי ורעי, לא נישאתי לנשיא, ולכן יקרה מה שיקרה, בשבילי תמשיך להיות רע ואהוב", והקדישה לו את שירו של אברהם סוצקובר "על הנצחי". 

אישית, מותה של נחמה ריבלין ז"ל  ציער אותי מאד,  מאד אהבתי את הזוגיות היפה שהפגינו. במדינתנו קיימים מעט אנשים כמוה, אשה שהקפידה להתרחק מעין התקשורת והציבור, ידעה לשמור על מידתיות מחוץ לכותלי בית הנשיא, ולא שכחה לרגע שהיא אשתו של הנשיא.

במהלך כהונתה פעלה למען נשים ילדים פגועים. בימיה הראשונים כרעיית הנשיא, בנובמבר 2014 היא אירחה במשכן הנשיא כ-200 פעילי אקי"ם במטרה לקדם את התמיכה בילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. לי עצמי יש ילד במוסד, עם מוגבלות שכלית התפתחותית חמורה, והתנדבתי  במשך 20 שנים בארגון אקי"ם כיו"ר ועד הורי המעון שבו שוהה בני.

בחודש מרץ 2016 נפגשה ריבלין עם 16 נשים שהותקפו מינית ושהסכימו לחשוף את סיפורן בפומבי בבית הנשיא. אחת מסדרות עבודותי עוסקת בנושא זה, ותוצג כנראהבשנה הבאה בגלריה העירונית בכ"ס.

חיי כאמן רב תחומי

אתחיל עם מספר מילים אישיות, אני בפנסיה כבר חמש עשרה שנה, אולי טיפה יותר.הייתי מהנדס ראשי וסמנכ"ל טכנולוגיה בחברת היי-טק גדולה בתחום התקשורת. התחלף המנכ"ל ופוטרתי בגיל חמישים וחמש. לאחר שהתאוששתי מההלם, החלטתי "מהיום אני אעשה רק מה שאני אוהב - ציור, עד היום עשיתי מה שהורי כוונו אותי לעשות- הייטק". התחלתי קריירה

 של אמן רב תחומי: גם צייר דיגיטלי - אוטודידקט, גם סופר על אמנות, גם מרצה מבוקש, גם כתב מאמרים וכתבות על אמנות, וגם יזם.                                             

כצייר דיגיטלי הצגתי אחת עשרה תערוכות יחיד בגלריות בארץ: ביפו, קיסריה, ירושלים וכפר סבא, ובגלריות בחו"ל: באוסטריה ובשוויץ.  תערוכתי האחרונה "הרצל מצייר את הרצל", הוצגה בישראל שלוש פעמים, בנוסף נשלחה תערוכה זאת לתצוגות בווינה, ובג'נבה בחסות ובמימון משרד החוץ.

בהתחלה כשהתחלתי לצייר, כמו כל פנסיונר אחר, הייתי באופוריה והתלהבות. כל עבודה  חדשה שהתחלתי הרעפתי עליה אהבה, והשקעתי בה את הנשמה,

עם הזמן ולאחר המון עבודות, התחלתי להישחק.

פעם חשבתי שאני חייב לשבת כל יום ארבע-חמש שעות ביום או בלילה ולעבוד.

ואם אין עבודה, אז לעשות משהו אחר שקשור באמנות. שעות העבודה האלו השקיטו את המצפון שלי, וגם הוכיחו שיש לי משמעת ברזל ומוסר עבודה.

היום אני מבין שגם בשעתיים-שלוש שעות של עבודה ביום אני מספיק פלאים.

איך זה קורה? לא ברור לי. עובדה.

שמתי לב שככל שאני נהנה ושמח יותר ביומיום שלי (גם אם זה אומר ללכת לקניון לשתות קפה או לצאת לסידורים מהנים), והדברים קורים ממקום מאוד קליל ושמח. הכובד והלחץ שליוו את הציור שלי נעלמו ואינם.

 

השינוי המשמעותי שקרה לי הוא בהבנה, שציור מאפשר לי ביטוי של יצירה.

אני אדם יוצר שאוהב לתת ביטוי חיצוני לתחושות ולרגשות שלי.

ואני אוהב להביא את זה גם כשאני מצייר.

לכן התחלתי לצייר עבודות שיוצרים אצלי תחושת התלהבות ואהבה.

ואז, הו אז קורה הקסם.

 

כשאני יושב לצייר, אני משמיע מוסיקה נעימה ופשוט צולל לעולם של יצירה מתוך אהבה.

התוצאה מהממת בעיני, הציורים האחרונים שיצרתי מלאים בקול האישי שלי, ובעיקר באהבה.

אני חושב שכולם פשוט מרגישים את הנשמה שלי, את האכפתיות ואת הרצון הכנה שלי להצליח בכל מה שאני עושה.

 

התובנה הכי גדולה שלמדתי מכך, היא להביא את המהות שלי לעבודה שלי וכך להנות כל היום ולא רק בשעות הפנאי.

ציור הוא רק כלי להביא את עצמי, את היצירה, את האהבה שלי לאנשים, את האהבה ללמד ולצפות בהצלחה.

וכך עבודה הופכת לכלי של אהבה, שמתוך השמחה והתשוקה, מייצר שפע.

 

איך למדתי לצייר ציור דיגיטלי? 
ציור הוא מיומנות הניתנת לרכישה על ידי כל אדם בעל ראייה תקינה וקואורדינציה טובה בין העין ליד. 
כשהייתי כבן ארבעים, הראיה בעיני השמאלית נפגעה, אך המשכתי לעבוד ולחיות כרגיל  בעזרת עין ימין. כשהייתי כבן חמישים ושש, וכבר פנסיונר המצייר שנה בצבעי אקריליק, בעקבות סדרת ניתוחי עיניים, נפגעה הראיה גם בעיני הימנית, במשך שישה חודשים לא הייתי מסוגל לנהוג, לקרוא, לצאת לבדי או לראות טלוויזיה,  יכולתי בכל זאת לעבוד על המחשב, וגיליתי עולם חדש שלא הכרתי, עולם הציור דיגיטלי, פיתחתי תחביבים חדשים,  ביניהם ציור דיגיטלי, ועיבוד תמונות בעזרת פוטושופ. למדתי בתקופה זו בכוחות עצמי לערוך ציור דיגיטלי בעזרת תוכנות מחשב שונות.                                                             התאהבתי בציור הדיגיטלי ואני ממשיך מאז לצייר.

 

כששמע אחד מחברי שהפכתי מסמנכ"ל בחברת הייטק לאמן,   הוא הזהיר אותי: "ללא לימודים בבי"ס גבוה לאמנות כמו בצלאל או המדרשה, או להיות תלמיד אצל מורה שהינו אמן מפורסם, כמו רפי לביא או קדישמן שידחוף אותך, אי אפשר להצליח, אתה אוטודידקט - אף אחד לא יעריך את עבודתך". תשובתי הייתה "כמו שלמדתי בהייטק, אם לא יתנו לי להיכנס דרך הדלת, אכנס דרך החלון".

סדרות הציורים הדיגיטליים שלי, היא מחווה לציונות: להרצל ולמנהיגי מדינת ישראל. אני מנסה להתחבר לנשמות שלהם, ובעזרת משיחות מכחול וצבעים מדמיין איך הם היו רוצים שיציירו אותם. אני מקדיש לכך את מלוא האנרגיה היצירתית שלי, את ההשראה והתלהבות בעבודתי האמנותית, המשקפת את עולמי הפנימי.                                           

האני מאמין  שלי

מאחר ואני מאמין בציונות ובדברים שאמרו מנהיגיה - הרצל שאמר: "אם תרצו אין זו אגדה" וז'בוטינסקי שאמר: "קשה, זאת אומרת שאפשר לעשות את זה", הצבתי לי שלוש מטרות מרכזיות באמנותי:


    • 1.   להיות "צייר של הציונות המודרנית", עם סדרות מוקדשות למנהיגים הציונים והישראלים העיקריים.
    • 2.   להפיץ את יתרונות הציור הדיגיטלי, וללמד לצייר דיגיטלית את אוכלוסיית הפנסיונרים בארץ.
    • 3.   להיות בעל סגנון ייחודי שלי.

הסגנון שלי הוא "מופשט פיגורטיבי", ולפעמים גולש למופשט.   

עבודותיי מושפעות ממספר ציירים מודרניים, סגנונם הייחודי ורעיונותיהם.

בין הסגנונות שהושפעתי מהם: " תקציר גאומטרי " של פיט מונדריאן, "אשליות אופטיות " של ויקטור ווסרלי ((Vasarely ובריג'יט ריילי , "אמנות הפופ" של אנדי וורהול (Warhall) , ו"שעתוק בעידן השיווק ההמוני" של הצייר תומאס קינקייד (Kinkade) והפילוסוף וולטר בנימין.   לפיכך אני לומד מהם, אך יוצר שפה אמנותית ייחודית משלי.

למדתי לא לפחד מכישלון

"אם ברצונכם להגביר את שיעור ההצלחה, הכפילו את שיעור הכישלון" דברי תומס ווטסון. אנחנו שומעים על אנשים מצליחים מאוד, אנחנו שומעים בדרך כלל על הישגיהם העצומים, ולא על הטעויות הרבות שעשו, וגם לא על הכישלונות שנחלו בדרך להצלחה. למעשה, מרבית האנשים המצליחים בהיסטוריה הם גם אלה שידעו את מרבית הכישלונות, ולא במקרה. אנשים הזוכים בהישגים גדולים , במיוחד באמנות, מבינים שכישלון אינו מכשול כי אם אבן דרך להצלחה. רובנו מאמינים שכישלון הוא מביש, מביך ואף מפחיד ומאיים. זאת מכיוון שאי הצלחה עלולה להעיד על העובדה שאין לנו את הכישורים הנחוצים להצלחה, או שאולי החלום שלנו לא נועד להתממש, אותן אמונות ופחדים שסיגלנו עם השנים כתוצאה מגישה שככל הנראה ספגנו מהסביבה. עם זאת, אם תשאלו את מיטב האנשים המצליחים בעולם, תתוודעו לפתע לסיפור אחר לחלוטין וזאת מאחר שהם יספרו לכם שהכישלון הוא לא רק טוב, אלא גם הכרחי. 

הצעתי מספר רב של הצעות לעשות תערוכות לגופים שונים, כולל שליחת עשרות עבודות דוגמה, וקבלתי עליהן תשובות שליליות,

אסיים בזאת "אין הצלחה בלי סיכון ובלי כישלון". לעתים קרובות איננו רואים זאת, כי התוצאה בולטת יותר מהתהליך — אנחנו רואים את ההצלחה הסופית ולא את הכישלונות שבדרך. למדתי להכיר בכך שהגשמת הפוטנציאל שלי מוכרחה לכלול גם כישלונות, אני הפסקתי לברוח מסיכונים ומאתגרים, וזאת עצתי גם לאחרים.

ואסיים בציטוט של ניר ברקת שאני מתחבר לתוכנו "אם תעשה את מה שעשו לפניך, כנראה לא תשיג יותר ממה שהם השיגו"

 

 

 

ישראל הרצל הרצל 73, כ"ס   טלפון: 050-9258355  ------------herzli99@gmail.com----------------------------------- 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב