הסדרת מעמד של בן זוג זר: הפרת התחייבות בדבר יציאה מישראל ואחריות הקרובים 

בהתאם לנוהל הסדרת מעמד בישראל לבן זוג זר ידוע בציבור של אזרח ישראלי ולנוהל המיועד לבני זוג נשואים של אזרחי ישראל, ההליך המדורג מתחיל בקבלת אשרת ביקור (ב/2), לאחר מכן בשדרוג האשרה לרישיון עבודה (ב/1(, ובחלוף פרק זמן נוסף, בהתאם לסוג ההליך, בשדרוג נוסף לרישיון לישיבה ארעית (א/5).

אולם שדרוג האשרות אינו נעשה באופן אוטומטי והוא תמיד כפוף לעמידת בני הזוג בשורה של תנאים. אם משרד הפנים שבוחן את כנות הקשר ויתר נסיבות העניין (כגון הגשה של מסמכים פורמליים ומאומתים כדין, בדיקה של מצב אישי לבני הזוג, עבר פלילי, מרכז חיים ועוד). לא רק חשד בפיקטיביות של הקשר הזוגי יכול לשמש עילה לביטול ההליך או להתנייתו בהפקדת ערבות כספית, קיימות גם נסיבות נוספות שעלולות לגרום לרשות האוכלוסין להקשיח את עמדתה בהליך כזה או אחר.

 כאשר נסיבות כאלה מתקיימות מבחינת משרד הפנים, הרשות לא בוחלת באמצעים שהיא נוקטת כלפי בני הזוג. אחד הכלים שפותחו לשם כך הוא חיוב בני הזוג בנטילת התחייבויות כאלה ואחרות בצד הפקדת ערבונות כספיים משמעותיים. לדוגמה, הליך של איחוד משפחות בין ישראלי לאשתו הזרה שמגדלת קטין מנישואין קודמים. במסגרת ההליך המדורג רשאים בני הזוג לצרף את הילד להליך כקטין נלווה, והכל בהתאם לנוהל. אלא שרשות האוכלוסין אינה תמיד רואה בעין יפה, לשון המעטה, אופציה זו ולעתים, בייחוד במקרים שבהם אינה מאמינה לבני הזוג עצמם, היא מטרפדת את ההליך.

פרשה שנדונה באחרונה (19.8.18) בבית הדין לעררים ממחישה את השיטות שאותן נוקט משרד הפנים, לפעמים, בסוגיית הקטינים הנלווים. באותו עניין דובר על הליך מדורג להסדרת מעמדה בישראל של נתינת אוקראינה שנשואה לאזרח ישראלי. בני הזוג נישאו בחו"ל בשנת 2013 ובשנת 2014 פנו לרשות האוכלוסין בבקשה לפתוח בהליך. בשנת 2015 קיבלה הזרה את רישיון העבודה (ב/1), וזאת לאחר התנגדות מצד משרד הפנים והגשת ערר פנימי, ומיד לאחר מכן הגישה בקשה לאשר כניסה לארץ, לצורכי ביקור, עבור בתה בת ה-15. המדינה התנתה מתן האשרה בהפקדת ערבות כספית ובחתימת האם על התחייבות שבמהלך ביקור זה הבת לא תבקש מעמד בישראל.

אלא שלאחר שהילדה נכנסה לישראל היא סירבה לצאת ונשארה עם אמה ובעלה הישראלי. כעבור מספר חודשים הגיעה העת לשדרוג האשרה של האם מ-ב/1 ל-א/5. היא ובן זוגה הישראלי ניגשו למשרד הפנים והגישה בקשה מסודרת. אלא שהמדינה סירבה בגלל הפרת ההתחייבות שניטלה בקשר לבת.

בני הזוג הגישו ערר פנימי, ולאחר שזה נדחה פנו לבית הדין לעררים. לאחר בחינת הנסיבות בית הדין קיבל את הערר והורה למדינה לבטל את החלטתה. הדיינת בן שאול וייס הסבירה למשרד הפנים כי לא היה כל בסיס חוקי לסירוב הבקשה בגלל ההתנהלות בקשר עם הבת. בית הדין הבהיר כי למרות כל הבעייתיות בהתנהגות הבת אסור היה למשרד הפנים לערבב בין ההליך המדורג לבין הפרת ההתחייבות שניטלה בקשר עם הבת. סמכות משרד הפנים במסגרת ההליך המדורג מוגבלת בבחינת כנות הקשר בין בני הזוג ויתר המגבלות שרלוונטיות או עשויות להיות רלוונטיות להליך, ואילו זקיפת עניין הבת לחובת האם נעשתה בלא בסיס חוקי כלשהו, הסבירה הדיינת, ותוך חריגה ברורה מסמכות.

בית הדין ביטל אפוא את החלטת המדינה, הורה למשרד הפנים להנפיק לאישה רישיון א/5 וחייב את משרד הפנים בהוצאות בסך שך 5,000 שקלים.

 [3449-17]