למה כל כך הרבה נשואים בוגדים, מה זה באמת נותן להם? 

זוכרת שלפני מספר שנים עבדתי בתל אביב בחברה ידועה, בבניין משרדים גדול ללא מרפסות. כשרצינו לנוח ולשנות אוירה, או לעשן, יצאנו לחדר המדרגות ושם נפגשנו עם עובדי חברות אחרות.

לא הייתה הפסקה אחת בה לא ניגש אלי מישהו כדי להציע לי את עצמו בעדינות או בבוטות, או בישירות. בחנופה, או בזלזול. 

הזמינו אותי לקפה, לצימר, שאלו שאלות אישיות, רמזו, שמעתי את כל הוורסיות וכן, כולם היו נשואים או תפוסים במערכת זוגית. איך אני יודעת? שאלתי וקשה להתחמק מהשאלות שלי. (מאמנת או לא?)

לכל הנשואים או התפוסים הצעתי להשקיע את האנרגיה שהם משקיעים בי ובחברותי לשם הסטוץ - באשתם, הכוונה כממובן לאשה החוקית שמחכה בביתם המשותף.

כשהם שמעו אותי מדברת עליה - הם נעלמו במהירות. מדבריהם הבנתי שלא כולם היו במשבר זוגי, רק חלקם הקטן . (גם את זה שאלתי) אבל אף אחד, לא אוהב לשמוע את הסטוציונרית בפוטנציה - מדברת על האשה שבבית. הם נבהלו והניחו לי.

לשאלה מהיכן או מדוע נולדת בגידה יש לי תשובה פשוטה. מרעב.

לאו דווקא לסקס, לאו דווקא לחום, לאו דווקא לבטחון עצמי. כל אחד ורעבו האישי  שאיתו הגיע לקשר. אנחנו מגיעים לקשר כדי לרפא את הרעב האישי שלנו ומשזה לא קורה, פונים להשקיט אותו בכל דרך אפשרית. ומהי הדרך הקלה והזמינה ביותר? הבגידה. במקרים רבים הרעב הזה כלל אינו קשור לבן הזוג הנבגד. כשיש רעב להוקרה - מפרסמים משהו או מתנדבים למשל. כשהרעב מורגש במקום עבודה שלא מאפשר הגשמה - מחליפים עבודה, מקצוע. זה מה שעושים כשרעבים. אוכלים. מחליפים משהו כדי לזוז קדימה, כדי לא לכאוב את הרעב (כן, הרעב כואב). הבגידה היא הנסיון להשקיט את הרעב שלך ויהי מה וכמה שיותר מהר ובדרך כלל אנחנו לא חושבים לטווח ארוך. זה כמו לחטוף עוגת שוקולד או כל ג?אנק פוד כשהגוף צריך הזנה אמיתית. הסיפוק הוא מיידי, רגעי ומזיק לטווח ארוך ואז יש לטפל בנזק. כמו בהשמנת יתר למשל, כמו בסוכרת, כמו בבגידה.

 אז מה הם באמת מקבלים מבגידה - חוץ מהריגוש שבסקס האסור, הכיבוש והבוסט שמשביע את האגו שאומר  - רוצים אותי עדיין(וזה תקף לכל גיל)

חלקם רוצה להתפס כדי לעזוב את הקן. חלקם רוצה להתפס כדי לשנות זוגיות שמדשדשת, חלקם רוצה להעניש את הצד השני ועד כאן - אלה שחווים משבר זוגי כלשהו.

ואלה שנישואיהם טובים? מדוע הם? יש רבים שיודעים לספר שהם אוהבים את האשה, שטוב להם אבל רוצים לגוון מהצד. מדוע? כי אפשר. אני מכירה זוגות שבגדו רק כל עוד היה להם טוב ושליו בבית ובזוגיות. ברגע שנתפסו או שהחל המשבר הקשה, או שהנישואים עמדו בסכנה, הם איבדו את הבטחון, החלו לסבול את המשבר, הצער, הכאב, הסבל היה כה רב, שלא יכלו יותר לבגוד והפסיקו. הם היו מסוגלים לבגוד רק כל עוד היה להם טוב. מוזר? לא באמת.

הנישואים, האשה, הבית והמשפחה משמשים כמעטפת בטחון, כמסגרת, כחממה שאפשר ונוח לצאת ממנה ולחזור אליה.

כדי להוציא את כישורי הבגידה או הפלירטוט שלהם החוצה, היה עליהם להיות במיטבם. במקום של מצב רוח טוב, של גברים ששולטים בחיהם. בטוחים, שמחים. כך הם הרגישו אטרקטיביים. כשהם היו בסבל - החשק לבגוד נמחק להם כי מעבר לרעב האישי שלהם, נוסף הרעב לחממה העוטפת שהייתה.

כשהנשואים בטוב בוגדים, ברור שהרעב שלהם לא נמצא בזוגיות. נהפוך הוא. הם חייבים זוגיות טובה כדי לנסות לספק את הרעב שנמצא ברמת העומק הבאה. 

אז מה עוד מקבלים כשבוגדים? מתח. נפתחת סקרנות לגבי מה שיקרה אם תתגלה הבגידה. יהיו דרמות, יהיו טיפולים? יהיה משבר? לא חשוב באיזו דרך יבחר הזוג ללכת - יהיה אקשן. הרבה התרחשות, רגשות סוערים, אך בעיקר, שימו לב: המשבר שאחרי בגידה מזיז הצידה את הרעב האישי. אפשר לא לטפל בו עכשיו, יש משהו דחוף יותר. אשה כועסת, ילדים בוכים, משפחה בסכנת פירוק, עניינים כלכליים, חברתיים, כלל משפחתיים...אין זמן לרעב האישי איתו הגענו. הוא פחות חשוב ברגע זה. ואגב, זוהי הטעות הגדולה. את הרעב הזה נסחוב לכל מקום אליו נגיע.

חשבתם לעצמכם כמה עניין נוסף בזוגיות שבוגדים בתוכה? 

הכיף של הסטוץ בחוץ זה רק החלק הקטן של העניין. חלק אחד.

 הדברים הגדולים קורים בתוך הנישואים פנימה. כשהחממה מתפרקת, המשברים, הדרמות, התנועה, לפתע כבר לא משעמם שם.סוער שם. קורים דברים שמעולם לא חלמנו שיקרו לנו.

שברו את הכלים, החיים השתגעו. כל העולם אשם שהדברים התגלגלו ככה.

בגידות זה לא רק סקס, זה לא רק כיבושים מחוץ. בגידות זה גם כיבושו ונצחונו של משבר עמוק שקורה לבוגד, לצד השני ולכל המשפחה.

יוצא שאחרי בגידה אנחנו צריכים לכבוש ולהתמודד עם חיים אחרים לחלוטין. חיים שעברו מהפך. חתיכת כיבוש, לא?

צריך להזיז משהו? צריך לשנות? היה קשר מונוטוני? צריך להחיות אותו? קל יותר להגיב לבגידה מאשר ליזום שינוי אישי או זוגי, ללכת לטיפול, לחפור.

ואחר כך, כאילו לא הספיקה רעידת האדמה שבבגידה...הרעב מתעצם וגם המזון שאנחנו חוטפים לנו ללא הכרה.

מכירים את המושג סקס כועס? או לחילופין , מייק אפ סקס? או סקס פרידה? הרבה יותר מסעיר מסקס שעמום.

בגידה היא עוד רגע קשה מאד בתוך מערכת סבוכה של זוגיות. היא גם תוצאה של משברים אישיים וגם הסיבה למשברים זוגיים.

מה שבטוח זה שבגידה היא נקודת מפנה גם בזוגיות וגם בחיים האישיים של כל השחקנים.

מה שבטוח זה שקל יותר להתמודד בכאב הבגידה מאשר בכאב הרעב. כאב הבגידה ברור, מוחצן, כאב הרעב האישי, ברוב המקרים הוא סמוי.

בגידה היא הזדמנות לצמיחה או  מקום לנפילה. היא דלת שנפתחת או דלת שנסגרת. היא דכאון או פריחה.

כך או כך היא זריקת מרץ לחיים למרות שהיא כואבת. היא מניעה את החיים לכיוון כלשהו, משנה אותם, מגלגלת אותם, הופכת אותם.

לא אגזים אם אומר שגם בגידה יכולה להחשב כטעם החיים. טעם גרוע בטווח המיידי אך בטווח הארוך היא יכולה להתברר כתבלין ששיפר לנו את החיים המשותפים וגם האישיים, לעד.

מה שיקבע את  הטעם שיתקבל יהיה, האהבה שהייתה נוכחת לפני הבגידה, טיב הקשר, הפתיחות, הכנות, הרצון של השניים, החוכמה אם תרצו, היצירתיות, ההקשבה והחמלה וכמובן, המטפל שתגיעו אליו וידע לזהות את הרעב האישי של כל השחקנים במשוואה הזוגית שלכם ולשחזר את הסיבות והאהבה שחיברו בינכם עד כדי הרגעת הבעירה של הרעב ושל הפצע שנוצר.

במה אתם בוחרים?