הסכם גירושין ומזונות אישה 

הליך הגירושין טומן בחובו השלכות כבדות על בני הזוג בכלל – ועל התא המשפחתי כולו בפרט. היות והדין האישי במדינת ישראל, מושתת על הדין העברי הקדום, הרי שבהתאמה, בית הדין הרבני לא יאשר בקלות את בקשת הגט לגירושין, ויפעל בראש ובראשונה להשגת שלום בית בין בני הזוג. במקביל, הואיל והדין האישי–דתי בישראל מושתת על הדין הדתי, הרי שכל תחום המזונות, בין אם מדובר במזונות ילדים ובין אם במזונות אישה, מושתת גם הוא על הדין העברי–דתי.

לרוב, בני זוג יתחתנו על פי הדין הדתי (דת משה וישראל), מכאן, שהם יהיו מחויבים לעבור גם את הליך הגירושין תחת הדין הדתי, בבית הדין הרבני. במקביל, ישנם זוגות רבים המעדיפים למסד את הקשר שלהם בצורה אחרת, שאינו מחייבת קשר לדין היהודי, ולכן הם קושרים את חייהם באלטרנטיביות אחרות, שעליהן נפרט בהמשך.

במאמר שלהלן, נבקש להשיב בקצרה על שאלות אלו – מה הדין באשר להסכם גירושין, וכיצד הוא עשוי להקל על הליך הגירושין בישראל. כמו כן, נבקש לקשור בין הסכם גירושין לבין מזונות אישה, והזכאות לה.

עילות לגירושין על פי ההלכה היהודית:

כאמור, הדין האישי במדינת ישראל, מושתת על ההלכה היהודית הקדומה. הליך הגירושין מנוהל על ידי בית הדין הרבני, שיש לו סמכות ייחודית לעסוק בהליך זה ובהליך הנישואין. מכאן, בין אם מדובר בבני זוג חילוניים ובין אם מדובר בבני זוג דתיים, בכל מצב בו בני הזוג התחתנו בכפוף לדין הדתי – גם הליך הגירושין יבוצע בכפוף לדין הדתי ומול עיניו של בית הדין הרבני. בית הדין הרבני מחזיק בעיקרון על פי ההלכה היהודית – שהוא שלום בית. נסביר: כאשר זוג מגיע לפתחו של בית הדין הרבני במטרה ברורה – קבלת גט וגירושין, בית הדין אינו ממהר לאשר זאת בקלות ראש, אלא להפך: הוא יפעל תחילה כדי להוביל את בני הזוג לשלום בית, ינסה לקשר ולגשר בין בני הזוג כדי שיחזרו בעצמם מהחלטתם, להתגרש.

עצם התערבות בית הדין הרבני בחיי הזוגיות של בני הזוג, בקשר להליך הגירושין, מהווה לנו את הדביקות לעיקרון העל שעומד מול דייני בית הדין הרבני – הקמת בית בישראל, תוך שמירה על יחסי כבוד, קרבה ואהבה וכן דאגה לשלום הבית.

במידה ובית הדין הרבני לא מצליח לגשר בין בני הזוג ולהוביל אותם לביצוע שלום בית ביניהם, אזי יבחן האחרון את הבקשה לגירושין, תוך בחינה של אחת מעילות הגירושין (הסיבה שבגינה הדת היהודית מאפשרת את סיום קשרי נישואין בין בני הזוג), המפורטות כדלקמן:

מומים ומחלות – מדובר בעילה שתטען במידה ובן הזוג בעל המום ידע ואינו יידע את בן או בת זוגו. בן או בת הזוג יצטרך להוכיח כי לא ידע על כך לפני הנישואין ולא הייתה לו אפשרות לדעת על כך.

מעשה כיעור – עילה המופנית כלפי האישה, בטענה כי "ביצעה מעשה שאישה צנועה לא תעשה". הדבר מתבטא בכל מעשה "יחוד" עם גבר שאינו בעלה, דבר שיכול לכלול יום עבודה במשרד או שהות במעלית. לכן, עילה זו נשמעת בתדירות רבה על ידי גברים כנגד נשותיהם בהליך גירושין.

בגידה – עילה נוספת המועלית כלפי אישה בלבד. כאן, בשונה ממעשה כיעור, מדובר בקיום יחסים אינטימיים של האישה עם גבר שאינו בעלה. מדובר בעילה החותכת והמשמעותית ביותר, ובית הדין רואה זאת בחומרה רבה. אי לכך, כאשר בית הדין מכיר במעשה הבגידה, אזי יינתן גט מיידי ולא יתאפשר לגבר לחזור בו מהליך הגירושין. האישה הופכת לאסורה "לבעלה ולבועלה". כלומר, היא לא תוכל להישאר נשואה לבעלה הנוכחי ובמידה ובעתיד תרצה להינשא לגבר שעמו בגדה בבעלה, לא תוכל לעשות כן, משום שהרישום בבית הדין הרבני לא ייתן לה לבצע זאת.

אי קיום יחסי מין - עילה הנטענת על ידי האישה כנגד בעלה, במקרי קיצון שבהם הגבר אינו יכול לספק את צרכיה המיניים של אשתו, זאת בהקשר למילוי מצוות "פרו ורבו".

הסכם גירושין:

להבדיל מגירושין לגופם, שכוללים ניהול של הליך גירושין, בני הזוג יכולים להתגרש בהסכמה. כלומר, הם יכולים לערוך הסכם גירושין, שבמסגרתו יסדירו את כלל הנושאים ברי ההסדרה במסגרת הגירושין. את ההסכם יגישו בני הזוג לבית הדין הרבני, אשר יעניק לו תוקף של פסק דין.

מזונות אישה – והסכם גירושין:

מזונות אישה, הם מזונות שהבעל יכול לשאת בהם במקרים מסוימים, וזאת מכוח הכלל ההלכתי, הגורס כי האישה "עולה עם הגבר אך לא יורדת עמו". כלומר, במקרים שבהם לאישה אין יכולת הכנסה, והיא הייתה תלויה בבעלה, אזי עד למתן הגט, הבעל עשוי להיות חייב במזונות האישה. עם זאת, מזונות אלו, מוגבלים עד הגירושין עצמם. במקרה של הסכם גירושין, בני הזוג יכולים להגיע להסכם אחר.