למה מייקל אומר שהוא אוהב אותי? 

       קרוב לודאי שמצאת את עצמך, כמוני, מסבה בארוחת ליל הסדר ויכולת לראות מהצד את הוכחנות של "למה עשית ככה ולא ככה".   ובמייל הזה אני מזכירה ידע שבטח כבר הרהרת בו שאומר שאם היה בנו פחות צורך להיות צודקים צודקים צודקים היחסים שלנו היו הרבה יותר פשוטים.  

לו יכולנו להבליג, לקחת נשימה ולהרפות פיזית, ממש להרגיע את הצורך להגיב על מה שמקפיץ אותנו, לא לעמוד כל כך על " שלנו" - על זווית הראייה שלי, על האמת המוחלטת,   

לו יכולנו לשתוק ולחייך במקום להתכווץ ולהנחית מהלומת נגד, מערכות היחסים שלנו היו משתנות ונרגעות. במקום שבני הזוג שלנו ילכו על ביצים היתה שוררת תחושת ביטחון וידיעה שיש לנו מקום בטוח מול האחר.  

וזאת הסיבה שמייקל, הידיד שלי, אוהב אותי " אני אוהב אותך כי את זורמת ולא לוקחת באופן אישי את הניסיון שלי לקנטר אותך. את צוחקת..."  

( ביננו, הייתי מעדיפה שיגיד שהוא מת עלי בגלל סיבות אחרות, אבל האמירה הזאת שלו מחממת לי את הלב. השתניתי.)  

כמה מבאס שיש בנו צורך להביא  את " עצמנו" ולהוכיח את צדקתנו ולהילחם.  

כמה כאב היה נחסך אילו היינו נעזרים בחוש הומור. בערך "הומור" במקום ערך " צדק".

פחות לוקחים את עצמנו ברצינות תהומית, נושמים לרגע ואומרים לאחר: " וואלה, אתה צודק".

ומפנימים שהאמת לא זורחת מה....שלנו וגם אם כן,  אז מה.  

ברור שמילת המפתח היא " בחירה: לבחור בדרך הזאת מתוך בחירה, עם עיניים פקוחות.

וברור שיש מצבים בהם נהיה חייבים להביע את הדיעה ואת הערכים שלנו,

וברור שיש מצבים שבהם נאלץ לבטל את האחר. המיגדלור שלנו ומה שישנה את ההתנהגות שלנו היא המטרה. 

אם נרצה להיפרד מהאדם שמולנו, מן הסתם יהיה לנו פחות חשוב להתחשב בו או להעניק לו מקום.   

לסיכום - בחירה, גמישות, פסיביות בהתאם למטרה ובהתאם לסיטואציה.

בשפה המקצועית של אן אל פי, בכל הקשור לתיקשורת ולא לחלק הטיפולי של ענף זה, מסווגים זאת לשלושה 

סגנונות תיקשורת.

1. הצטרפות - הסכמה

2. הצטרפות והובלה לדעה שלך

3. דוגמא קוטבית - קטילה מוחלטת של הדעה של זה העומד מולך.

ויש שימוש בכל סגנון תיקשת בהתאם לסיטואציה ומטרה.

לדוגמא:

התאמה - למשל, המשפט - אני חושב שהחורף זאת עונה נהדרת

אפשר לענות על זה - כן. נכון, החורף הוא עונה נהדרת

זאת אופצייה שמאפשרת לנו להרגיש נייטרלים ובלתי פגיעים

הבדלה " החורף זה עונה נהדרת" האופצייה היא להגיב - : כן, אבל אני מעדיף את הקיץ,זאת אופצייה

שמאפשרת לנו להרגיש שמכבדים את המקום שלנו ועדיין לקחת את השיחה למקום  שאנחנו רוצים להוביל אליו

דוגמא קוטבית - ": במקום להסכים עם האמירה -

לאמר - מה פתאום, החורף הוא עונה נוראית, ובכך, ללכת נגד ולהפר הרמוניה.