השגחה פרטית והשגחה כללית לאור חוקי פיסיקה 

בעניין ההסבר אודות השגחה פרטית, רגילים להביא משל על GPS, שאומר שישנו שבב למעלה השולט על כל הרכבים ומכוון אותם, לעומת זאת אבקש להוסיף על משל זה ולטעון שקיים מעין שידור תמידי מהלווין, שאליו מתחברים כל השבבים שברכבים. והנמשל, שהשגחה הפרטית היא מלמטה למעלה - על ידי החיבור של כל אחד ואחד לקב"ה (לשפע האלוקי). ככל שהחיבור (או הדבקות) חזק יותר כך ההשגחה "גדולה" יותר.

ניתן להמחיש את הנ"ל, בעזרת חוקי הפיזיקה. אחת התופעות הידועות בעולם הטבע, היא תופעת גלים. כולנו מכירים גלים הנוצרים במים, גלים אקוסטיים (גלי קול), גלים אלקטרומגנטיים וכו'. ניתן להגדיר גל, כשינוי (הפרעה) במצב של התווך המתקדם בזמן ובמרחב ומעביר אנרגיה. השינוי נעשה בצורה תנודתית, מערך מקסימאלי של גודל פיזיקאלי כלשהו לערך מינימאלי שלו. אחד המאפיינים של הגל הוא תדר, שפירושו מספר פעמים בשנייה שהגודל הפיזיקאלי חוזר על עצמו. בגל אקוסטי, התדר מבטא את גובה הצליל. ככל שהתדר גבוהה יותר הצליל גבוה יותר. לעומת זאת, התדר של גלים אלקטרומגנטיים, יקבע את סוג הגל. קיים מגוון רחב של גלים אלקטרומגנטיים, כאשר כולם זהים במהותם. אנו מכנים אותם בשמות שונים, בהתאם לתדר שלהם. למשל, גל אור,גלי רדיו, גלי רנטגן, גל אינפרה אדום, גל אולטרה סגול וכו'. ככל שהתדר גבוה יותר, הגל הוא בעל אנרגיה גבוהה יותר.

מושג פיזיקאלי נוסף, הוא תדר תהודה, או תדר עצמי של גוף כלשהו. כל הגופים שבעולם מתנדנדים ולכל אחד מהגופים יש תדר עצמי, התלוי בסוג החומר שממנו עשוי הגוף ובגודלו. כאשר מעוררים את הגוף מבחוץ, בתדר השווה לתדר העצמי של אותו הגוף, אזי הגוף יכנס למצב הנקרא "תהודה", שבו הגוף יתחיל להתנדנד והתנודה תלך ותתגבר. דוגמה פשוטה לתהודה, אפשר לראות  בנדנדה תלויה. נניח שהתדירות העצמית של הנדנדה היא הרץ אחד (הכוונה שבשנייה אחת הנדנדה תחזור לאותו מקום), אזי כאשר דוחפים את הנדנדה בתדר העצמי שלה,דהיינו מדי שנייה אחת, תצטבר ההשפעה והנדנדה תגדיל  מאד את  המהירות ואת גודל התנודה (המשרעת) והיא תיכנס למצב "תהודה". לעומת זאת,  אם התדר המעורר קטן או גדול יותר מהתדר העצמי, אזי הנדנדה לא תיכנס לתהודה ואף תיעצר. אחת הדוגמאות ההסטוריות המפורסמות המדגימות את תופעת התהודה, היא קריסת גשר סן פרנציסקו בארה"ב, שארעה בעקבות צעדת גדוד חיילים בתדר השווה לתדר של הגשר.

דוגמה נוספת, היא קליטה של שידורי הרדיו.  כדי להפריד בין תדרים שונים בקליטת  שידורי רדיו, בונים מעגל תהודה שבעזרתו משנים את התדר העצמי של מערכת הקליטה של הרדיו ועל ידי זה קולטים רק את התדרים השווים לתדר העצמי של המערכת. אחד המאפיינים החשובים של מצב התהודה, הוא שהיא מתקבלת בתדירות הכוח המעורר. במצב התהודה, קצב מעבר האנרגיה לגוף  מגיע לערכו המרבי.

ככל שהגוף זעיר יותר, התדר העצמי גדול יותר ומעבר האנרגיה הוא גדול יותר.

נחזור לאדם המקבל שפע אלוקי. לשפע האלוקי ניתן להתייחס, כאל אנרגיה בעלת תחום אינסופי של תדרים, המהווה ומחיה את כל היש . לכל איבר של אדם, יש תדר עצמי המאפיין אותו.

כאן אני מניח שלאדם בכללותו, המורכב מגוף ותודעה, יש תדר עצמי  (בגישה שאין הפרדה מהותית בין גוף לתודעה וחוקי הפיזיקה הקוונטית תקפים גם עבור התודעה), והאדם קולט את אותו חלק של השפע האלוקי, בעל התדירות הזהה לתדירות של האדם.  ניתן לכנות את יחסי הגומלין, בין האדם לשפע התואם את התדר העצמי של האדם –"קירבה" בין השפע לאדם.

בדומה לרדיו המתכוונן לתדר מסוים, על מנת לקלוט רק אותו. ככל שהתדר העצמי של האדם גבוה יותר, הוא יקלוט שפע בעל תדר גבוה יותר וממילא אנרגיה גבוהה יותר.  

נייחס לשפע בעל אנרגיה גבוהה יותר, ביטוי לשורש גבוה יותר באלוקות. ככל שהאדם הוא בעל תדר עצמי גבוה יותר, הוא מקבל שפע גדול יותר וממילא דבק לשורש גבוה יותר באלוקות.

לאדם ניתנה בחירה חופשית, להעלות את התדר העצמי שלו, על ידי זיכוך ועידון, המושגים בעזרת המצוות (מצד ההיבט של - "לא ניתנו המצוות אלא לצרף את הבריות"), עבודה על המידות ועבודה להשגת שלמות שכלית.

מהמודל המוצע, נובע שהשפע האלוקי מתגלה בהתאם לכלי המקבל, בין שזה אדם ובין שזה חי, צומח, או דומם. 

לאדם ניתנה האפשרות לקבל יותר שפע, לפי מידת הזיכוך והעידון שלו התלויים  בין השאר, במידת שלמות המידות והשלמות השכלית.                                                                                                        וכך מסביר הרמב"ם במו"נ חלק ג' פרק יז':  "ואולם ההשגחה האלוקית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלוקי - והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלוקית ושיערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש.[1]

לפי זה גם ניתן "להסביר" איך ביטול האגו, או ביטול העצמי (על פי החסידות) מביא להתמסרות מלאה לקב"ה. כאשר האדם  שואף לבטל את האני (את הכלי), הוא מפסיק להיות מצוי בתדר עצמי מסוים, אלא נמצא במצב שמקבל את השפע האלוקי במלואו – כיול לכל התדרים - וממילא מתאחד הוא עם השפע האלוקי.

לעומת זאת, ההנהגה של הקב"ה בעזרת השגחה כללית, אינה קשורה בהתנהגות של בני האדם. הקב"ה משגיח על העולם, בעזרת חוקי טבע וחוקים רוחניים (שהם המצוות).

כאשר אדם אינו פועל לפי חוק טבע, או חוק רוחני, יש לכך תוצאה (עונש, מבחינת בני האדם).   לאדם הקופץ מקומה שלישית (בין שהוא מודע, או שאינו מודע לחוק הגרביטציה) תהיה השלכה הרסנית. כך גם כשיהודי עובר על  מצוות התורה.

מכאן, אפשר להתייחס למצוות בשני רבדים. האחד, מצווה כחוק רוחני, השייך להנהגה של השגחה כללית, שבה פועלת מערכת של שכר ועונש (מידת הדין) והשני, רובד עמוק יותר, בהנהגה של השגחה פרטית, שבעזרת המצוות, תלויה בהתדבקות בקב"ה.

אולי אפשר לטעון, שלעשיית מצוות ללא כוונה ישנה חשיבות מבחינת השגחה כללית, לעומת זאת, השגחה פרטיתתגיע לאדם בעקבות עשיית מצוות הצריכות כוונה.

[1] הרבי האחרון לבית חב"ד (מליובאוויטש) מסביר כי בהשגחה פרטית ישנם שני סוגים, השגחה פרטית חיצונית והשגחה פרטית פנימית.

השגחה פרטית פנימית פירושה השגחה פרטית שההתערבות האלוקית בה בולטת לעין ואינה מכוסה בדרכו הרגילה של הטבע.

לפיכך הסביר שהרמב"ם דיבר על השגחה פרטית מסוג כזה, שאכן נמצאת רק בדבקים באלוקות ולא בשאר מין המדבר, הצומח, או החי.

הסוג השני הוא השגחה פרטית חיצונית. הפירוש הוא, שההשגחה הפרטית הזו מלובשת בטבע, וההתערבות האלוקית בפרטים נעשית תוך התחשבות בחוקי הטבע ואי שידודם, ולכן אינה נראית כלל לעין אלא נראית כאילו הטבע מתנהל מעצמו. ולדידו גם הרמב"ם יודה כי ישנה גם השגחה כזו שאינה גלויה.