מי יאכלנו בשר? -מה היא תכניתו של משה? (במדבר יא) 

מי יתן כל עם ה' נביאים [במדבר י"א]

איזו שפלות רוח !!

במקום להתמלא בששון ובשמחה עם התחלת המסע לארץ המובטחת-לאחר חניה של שנה למרגלות הר סיני-העם מתמלא בתאווה לבשר.במקום צפייה דרוכה לארץ זבת חלב ודבש,געגוע למאכלי מצרים:

            ... וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר.

            זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם,

            את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת  הבצלים ואת השומים.

בשיאה של תלונת העם המתאווים לבשר  נושא משה נאום קשה במיוחד.

קשה בגלל אופיו הדכאוני ;"הרגני נא הרג,אם מצאתי חן בעיניך,ואל אראה ברעתי".

ועוד יותר קשה בגלל שלא ניתן  להבין איך רואה משה את סיום תלונת המתאווים.

            ל כ א ו ר ה  משה מבקש מה' להקל עליו את משא העם על ידי הוספת מוסד רחב של מנהיגים.

"לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני:" אמנם משה ממלא את הוראת ה' ואוסף שבעים זקנים לאהל מועד,אך בדיקה קפדנית של ההשוואה בין ההוראה של ה' לבין ביצועה תגלה שמשה אינו נלהב מפתרון זה.[ואכן אין בו כדי למנוע את מותם של המתלוננים בתלונה זאת ולא בתלונות האחרות.מוסד "שבעים הזקנים" לא ייזכר שוב.]

            בהמשך התלונה מסופר על אלדד ומידד המתנבאים במחנה.התורה מוסרת לנו את שיחתם של משה ויהושע.המעמיק בלימוד שואל: מה תורמת שיחה זאת להבנת כל תלונת המתאווים ?  האם כל השיחות שבין משה ליהושע נכתבו ?

והתשובה:רק בדברי משה ליהושע נמסרת לנו מטרת משה בנאום הייאוש שבו פתחנו.

"ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם"

כאן מגלה לנו משה כיצד הוא חשב שתפתר הבעיה ויימשך המסע לארץ.משה הבין שהעם עדיין לא יצא מגדר של עבדות לגדר של חלוצים לפני המחנה.הערכים הרוחניים של הר סיני.המשכן וענן ה' אשר מעל לא הביאו אותו לתחושת גודל השעה.התאווה לבשר תופסת את מקומה של הערגה לגאולה המתקרבת. האפשרות היחידה בעיני משה להרמת נפש העם השפלה היא

" יתן ה' את רוחו עליהם".

רוח ה' תהפוך את כולם בבת אחת מדרגת עבדים לדרגת נביאים. רמז למחשבה זאת נוכל למצוא בנאום הקשה של משה :

האנכי הריתי את כל העם הזה

אם אנכי ילדתיהו

כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק

על האדמה אשר נשבעת לאבתיו:

אחרי 'הריון','לידה',היינו מצפים לאם המניקה,או לפחות למינקת ולא לאומן.

האומן הוא המחנך-כמו מרדכי שהיה אומן את הדסה.משה טוען שהמחויבות לחינוך העם אינה עליו,אלא על ה' אשר "נשבעת לאבתיו".ולכן "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני:" אינו בא לבקש עוד אנשים שיעזרו לו,אלא רק ה' הכל-יכול  מסוגל להפוך את התאווה לצרכים גופניים לתאווה לערכים רוחניים.

ה' הבין זאת והוא מבשר למשה שיעשה זאת אבל רק לשבעים זקנים,אך לא לכל העם.

מדוע ?

בעצם משה מבקש מה' שישטוף ממוחם רצון אחד וימלא אותו ברצון אחר. "שטיפת מוח". השתלטות על מחשבות  קיימת היום במקומות נחשלים ביותר בעולם.אוי לאותם אומללים "המתחנכים" שם.

האם יש להם בחירה חופשית?

האם הם עדיין בגדר אדם חושב?

בתלונת המתאווים מלמדת אותנו התורה שה' יתן את רוחו על בודדים,על נביאים,אך אין זאת דרך להגיע לאמונה בה'.

דברים פרק ל (יט) העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה

                         ו ב ח ר ת  בחיים למען תחיה אתה וזרעך:

על המורים להציע לפני הלומדים את כל התורה עם כל המחלוקות הקיימות ועל התלמיד לבחור בין כולם את דרכו.

אין זאת דרך קלה.מלאה היא במהמורות.אך  להולך בה מובטחת הנאת הספוק הגדולה ביותר.