האם אתה מאושר? האם את מאושרת? זאת לא השאלה [הנכונה] וגם טיפ קטן להגברת האושר 

אני מניחה שכל אחת ואחד מכם שמע או אמר למישהו במשך חייו משפט בסגנון הבא: "לא משנה מה תבחרי העיקר שתהיי מאושרת", או "הכי חשוב שתהיה מאושר במה שאתה עושה". כולנו מחפשים אושר, שואפים אליו אך אושר הוא כמו קו אופק שקשה לגעת בו, קשה לדעת ולזהות אותו כשהוא נמצא. מה זה בעצם אושר ואיך אנחנו יודעים אם אנחנו מאושרים? נדמה כי האושר היא נקודה חמקמקה, שאנו מרגישים לא פעם שאנו כמעט מגיעים אליה אך בכל פעם היא נשמטת מאיתנו מחדש.

בעבר אנשים התעסקו פחות בשאלת האושר. אנשים עסקו בהישרדות. האם ירד גשם? האם היבול יצליח? האם יהיה לי מה לאכול? איך אשלם לאריס? לאנשים שעוסקים בהישרדות יש פחות פנאי להתעסק בשאלות הקשורות להגשמה עצמית או אושר. אלו הם שאלות שמאפיינות את האדם החי בעולם המודרני. היום רובנו לא נמצאים במצב של הישרדות קיומית ולכן אנו מתפנים לשאול שאלות על המהות והמשמעות שלנו כבני אדם והשאיפה שלנו פשוט להיות מאושרים. מכאן שאיכות החיים שלנו היום מאפשרת לנו לשאול את עצמנו שאלות כגון: האם טוב לי? האם אני מאושר? האם אני מגשים את עצמי?

השאלה האם אני מאושר אינה מקדמת אותנו כי היא יוצאת מנקודת הנחה שיש נקודה מסוימת סופית שאליה צריך להגיע ואז נחוש את האושר. לא תמיד קל להגיע לנקודה הזו ואז עצם השאלה לכשעצמה יכולה לדכא אותנו. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו, כפי שטל בן שחר, פסיכולוג שחקר את נושא האושר, אומר לנו זה: איך אני יכול להיות מאושר יותר מתוך הבנה שאושר זה דבר שתמיד משתנה ושתמיד ניתן לא רק לחתור אליו, אלא גם להגבירו.  אני תמיד יכול להיות מאושר יותר היום ממה שהייתי אתמול.

יש הרבה דברים שניתן לעשות כדי להגביר את האושר שלנו. אחד הדברים שאליהם התייחסתי במאמרי הקודם הוא שמירה על קשרים חברתיים משמעותיים. אולם היום, אתייחס לדבר אחד, קטן יחסית, שניתן לעשות כל יום על מנת להגביר את תחושת האושר שלנו. אחד הגורמים שנמצאו במחקר שערכו אימונס ומק'קאלו הוא שהכרת הטוב בחיים שלנו מגבירה את תחושת האושר שלנו. המושג "הכרת הטוב" הוא מושג שדתות שונות, ביניהם היהדות, מכירה ועוסקת בו. במחקר של החוקרים הללו נמצא כי אנשים שניהלו יומן תודות, שבו הם כתבו באופן יומי על מספר דברים שהם מודים עליהם בכל יום, היו בריאים יותר מבחינה נפשית וגופנית.  הסיבה לכך היא פשוטה. כאשר אנו מכוונים את המוח שלנו להיזכר ולהתמקד ב"יש" ולא בחסר, אנחנו מגבירים את התחושות החיוביות בתוכנו. כתוצאה מכך אנו מגבירים את תחושת האושר שנו וזה מצדו מחזק את המערכת החיסונית והנפשית שלנו.

נדמה לי שסוג כזה של חשיבה - התמקדות בחצי הכוס המלאה - קשורה להתמקמות שלנו בחיים מול אירועים שונים. לא פעם נפגוש שני אנשים שהיו באותה סיטואציה ונקבל שני סיפורים שונים בתכלית ונתהה האם בכלל הם נכחו באותה סיטואציה. האחד ידבר על האוכל הטפל, המוזיקה הקולנית, התאורה הזוהרת והשני ידבר על האנשים הנחמדים והמעניינים שפגש, על האווירה השמחה שהיתה ועל תחושת החגיגיות שהרגיש. לכן סוג כזה של חשיבה היא לא רק משמעותית עבורנו כמבוגרים אלא גם ניתן ללמד אותה לילדים שלנו.

אני רוצה להמליץ לכם על תרגיל. אם אתם משכיבים את ילדיכם לישון, בקשו מהם להגיד 3 דברים שהם מודים עליהם באותו היום. זה יכול להיות משהו קטן כמו: "אכלתי גלידה" או "ראיתי טלוויזיה היום" או משהו גדול יותר. בסוף הסבב השתתפו גם אתם והגידו את 3 הדברים הטובים שקרו לכם באותו היום. אני משתדלת לעשות את הטקס הזה בכל יום עם הילדים שלי ואני תמיד נפעמת מכך שגם כשהם מספרים שהיה להם יום רע ומעצבן והם רבו עם חבר, בסופו של יום הם תמיד ימצאו 3 דברים שעליהם הם אסירי תודה. לעיתים הם ישאלו "אמא אפשר להגיד עוד אחד"?

זה מאפשר לסיים את היום בטוב, להציב בקדמת המוח את ה"יש" ולא את ה"אין" ולהתמקם אחרת מול היום שהיה. אתם מוזמנים לעשות זאת גם אם אתם לא משכיבים ילדים ורק הולכים לישון בעצמכם, אולם אני מוצאת שהמרכיב החינוכי כאן נותן לא פעם מוטיבציה להמשיך ולהתמיד בטקס הזה.

נדמה שלי שבסופו של יום האושר מצוי, לא פעם, לאו דווקא במחוות הגדולות שאנחנו עושים לעצמנו בחיים: טיול באירופה, טיסה בכדור פורח או יציאה למסעדה מפוארת, אלא דווקא בדברים הקטנים היומיומיים: חיבוק מתמסר של בן הזוג בבוקר, נשיקה מלטפת של הילדה שלנו שאומרת לנו שהיא אוהבת אותנו עד סוף העולם ובחזרה או בן או בת הזוג שלנו הכינו ארוחת ערב מפנקת וטעימה לכל המשפחה. בקיצור, כפי שקליינשטיין אומר, מתנות קטנות...

מוזמנים לנסות לשבוע שלם ולשתף אותי במייל או בפייסבוק איך זה הרגיש לכם. ולוואי שתרגישו מאושרים יותר.