דיכאון סמוי - האם אפשר להיות בדיכאון מבלי לדעת זאת? 

מרבית האנשים המגיעים לטיפול עושים זאת בשל נסיבות חיים כגון: פיטורין, גירושין, בגידה, תחושת כשלון מתמשכת, אכזבות, מוות במשפחה ועוד. אובדנים אלה עלולים לגרום לפגיעה ממשית במצב הרוח, לירידה בתאבון, הסתגרות, מחשבות שליליות ותחושה כללית ירודה. חשוב לעשות אבחנה בין מצבי רוח ירודים המופיעים נקודתית וחולפים מעצמם, לבין תחושה מתמשכת של מצב רוח "דיכאוני" המתקיים כמעט כל יום וכל היום. לצד תחושות אלה יופיעו גם חוסר עניין בפעילויות שונות ובקשרים עם אנשים, ירידה בשינה או באיכות השינה או עליה בשעות השינה. בשני המקרים האדם מתעורר עייף, חסר כוחות ואנרגיה לצד תחושות אשם, מחשבות המאופיינות בביקורת עצמית, תחושת חוסר ערך, קושי להתרכז, עצבנות ייתר, עצבות ואף ירידה בחשק המיני.

אין כל בעיה כאשר אדם יודע לזהות את הדיכאון בו הוא נמצא, ופונה לטיפול בעקבות תחושות אלה. אך לעיתים קרובות, קשה לזהות מצבים כנ"ל כמצבי דיכאון. בעיקר, כאשר אירוע מציאותי התרחש (כמו פיטורין לדוגמא). בטיפול ניתן למפות את הדברים ולהתחיל לזהות את התסמינים (סימפטומים) בברור: מחשבות דיכאוניות, קטסטרופליות וביקורת עצמית קשה. מדובר במחשבות אשר עלולות להצביע על חשיבה דיכאונית. אנשים רבים מתעלמים או מכחישים סימנים אלה עד אשר מגיעים לשלב שבו ניכרת פגיעה בתפקוד (האישי, המשפחתי, התעסוקתי) וקשה להמשיך ולהתעלם.

יותר מכך, לעיתים קרובות, גם הקרובים לנו, אינם מבינים ואינם יודעים לזהות שמדובר ברמה מסוימת של דיכאון - בעיקר כאשר אין ירידה בתפקוד. הנטייה היא לחשוב שהאדם איננו במיטבו אבל אין מייחסים זאת לדיכאון אלה לגורמים אובייקטיביים שונים.

לנוכח העלאת המודעות הציבורית לדיכאון, ישנם מספר סימפטומים אשר עשויים להצביע על דיכאון ויש לשים לב אליהם:

• דיכאון עשוי להראות שונה מאדם לאדם. שני אנשים נמצאים בדיכאון, אך כל אחד מהם עשוי לסבול מסימפטומים אחרים, כשאין ביניהם משהו משותף. לדוגמא: לאדם אחד יסבול ממצב רוח ירוד, מנדודי שינה קשים, חוסר תאבון, קושי בריכוז, תחושת אומללות. בעוד אדם אחר ירגיש "בסדר", אבל איבד עניין בסובב אותו, הפסיק לעסוק בפעילויות מהנות בהן עסק בעבר, ישן שעות ארוכות ומתעורר לאה ועייף פיזית ורגשית, חסר מוטיבציה להנאה והנעה. בשני המקרים הסימפטומים שונים, אך שניהם עשויים להצביע על דיכאון.


• לדיכאון יש טווח רחב – החל מחוסר יכולת לתפקד עד ליכולת תפקוד טובה, לקיחת אחריות על החיים ואף הנאה מדברים מסוימים לצד תחושות דיכאון מידי פעם.


• לדיכאון יש נטייה להתפתח בהדרגה. התפתחות סימפטומים דכאוניים דומה לשיער צומח, כאשר ברמה היומיומית או השבועית אין מרגישים את צמיחת השיער ולפתע מגלים שהשיער ארך ויש צורך לטפל בו. אדם איננו בודק ומודד עצמו ואת מצב רוחו ברמה היומיומית, קל מאוד להחמיץ את השינויים הקלים המתרחשים, כגון: ירידה במצב הרוח, בכוחות, במוטיבציה וברצון לפעול למען עצמו. עד אשר הכל מתכנס יחד לכלל הבנה ש"משהו קורה", שהוא איננו כתמול-שלשום, התמונה מתחילה להתבהר ואת המודעות מציפה הידיעה שמשהו אינו תקין.


• סימפטומים דיכאוניים מתפתחים בזמנים שונים. לדיכאון יש אופי "ערמומי" הוא מופיע באופנים שונים ולעיתים במרומז, כמו לדוגמא: אנרגיה שונה מבעבר, כעבור מספר שבועות מגלים שסף הגירוי נמוך יותר מהרגיל, כעס ותסכול מציפים וכו'. לא תמיד יש לאדם את היכולת לעשות קשר בין הדברים. אך כאשר כל תסמיני הדיכאון נוחתים בבת אחת, הדברים ברורים והכוון ידוע.
לעיתים ישנן סיבות מובנות לתחושת מצב רוח ירוד. כאשר מתמודדים עם אתגריי חיים משמעותיים כפי שצוינו למעלה, ברור שמרגישים רע. כאשר מתרחשים אירועים מסוג זה, יהיה מוזר אם האדם יישאר לכאורה אדיש ולא יגיב אליהם. מה שנראה כאדישות וניתוק נובעים בעיקר ממנגנוני הגנה הכוללים הכחשה ובידוד רגשי.
לכן, במצבים בהם מצב הרוח נובע מאירועי חיים קשים, קשה להגדיר זאת באופן מיידי כ"דיכאון", אלא תגובה נורמטיבית למצבים ואובדנים קשים. דיכאון בעקבות אובדן גורם לאובדן מקורות תמיכה, הכלה, מעמד כלכלי, סטאטוס, ותמיכה רגשית ואחרת.


• לדיכאון סיבות נוספות פרט לאובייקטיביות. כאשר אדם חש קושי להכיל את רגשותיו, את מצב הרוח הירוד שלו - הוא מחפש סיבה מציאותית שתתן לו "סיבה מוצדקת" להרגיש כך. לעיתים קרובות לדיכאון יש נטייה גנטית בהעברה בין דורית. בנוסף, ישנם אנשים שבעונות שונות של השנה מרגישים בדיכאון יותר מאשר בעונות אחרות (מחקרים מדברים על דיכאון של חורף, לדוגמא). למרבה הפלא, גם שינויים חיוביים בחיים עלולים להביא למצב רוח דיכאוני-חרדתי. לדוגמא: אדם העובר ממקום עבודה אחד לאחר משום שהוא רצה לשפר את מעמדו כלכלית ומקצועית עלול להרגיש דיכאון משום שהוא השאיר אחריו קבוצת תמיכה וחברים טובים, הוא מתמודד עם חוסר ודאות ומתח. כאשר אין גורם ברור וחד לדיכאון, אנו נוטים פחות לזהותו, מתעלמים ומכחישים את התחושות. לא תמיד מתקיים קשר ישיר ומובהק של סיבה ותוצאה.


• תסמינים שאינם נראים בברור כמו דיכאון. לכאורה מצופה מאדם הנמצא בדיכאון, להתנהג כמו מישהו בדיכאון ואז ברור לכולם שיש צורך לפנות לעזרה ולטפל בעצב, בבכי, בתחושת הייאוש וכו'. אך יש והדיכאון "מתחפש" להתנהגות הכוללת קהות רגשית, פעילות ייתר, מצב רוח הנראה כאילו מרומם, אי שקט פנימי וכו'. ניתן לראות אנשים עם מצב רוח אשר אינו מאפיין אותם ולא מתאים לאדם ולסיטואציה. יש יותר מהסבר אחד להתנהגויות אלה, ייתכן ודיכאון הוא אחד מהם. חשוב לבדוק זאת.


• מרבית האנשים מתקשים ואף מסרבים להכיר בכך שמדובר בדיכאון. למרות השינוי המשמעותי שחל בשנים אחרונות בסטיגמה ביחס לדכאון, עדיין קיימת סטיגמה בנושא זה ובכל הנוגע לבריאות הנפשית. הסטיגמה גורמת לכך שאנשים רבים מפרשים דיכאון כ"חולשה", "חוסר יכולת התמודדות" ו"כשלון אישי". לכן, ישנו סיכוי רב שהאדם או סביבתו הקרובה, לא יזהו את הדיכאון, או לחלופין יכחישו אותו לחלוטין ויחפשו הסברים "רציונאליים" יותר לתחושות, למחשבות ולהתנהגויות. 

למה חשוב לזהות דיכאון? הכרה וזיהוי דיכאון עשוי להועיל באופן משמעותי ולעיתים להיות גילוי משנה חיים:
דיכאון עלול להשפיע על כל תחומי החיים: האישיים, המשפחתיים, החברתיים והתעסוקתיים ולגרום לתחושה כאילו העולם האישי מתפרק: בעיות שינה, עצבנות, עצבות, מחשבות חזרתיות קטסטרופליות ועוד. לכן, כאשר נעשית אבחנה מקצועית ברורה על סמך כל הסימפטומים, הרבה יותר פשוט לנהל את הדברים, הם ברורים. במקום לטפל בהמון סימפטומים מטפלים בדיכאון.

נעשו אין ספור מחקרים בנושא המוכיחים כי לטיפול בשיחות (פסיכותרפיה) יש השפעה טובה להקלה על דיכאון. גם לטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) יש השפעה טובה על תסמיני דיכאון. כמו כן מחקרים הוכיחו שטיפול תרופתי בשלב ראשון, יעיל לפחות כמו טיפול בשיחות וב-CBT. הטיפול התרופתי מביא להקלה מהירה בסימפטומים. לעיתים יש צורך בהתאמה תרופתית, אך לאחר שנמצאה התרופה המתאימה – ישנה רווחה רגשית טובה יותר.

כאשר דיכאון הוא קל עד בינוני, כשאין מחשבות לפגיעה עצמית – אדם יכול, בעזרת סביבה תומכת, להתמודד ללא סיוע מקצועי. אבל חשוב שיעשה ברור ואבחנה ראשונית על ידי איש מקצוע מיומן.

שימוש במנגנוני הגנה כגון הכחשה, הדחקה "אם אני לא יודע – זה לא קורה" היא תגובה ראשונית טבעית. אך כאשר היא ממשיכה ללוות את האדם, היא עלולה להביא לפגיעה בתפקוד, בקשרים, בהתפתחות הרגשית ועוד.