מטופלים המקבלים רישיון לקנאביס רפואי הם בדרך כלל אנשים עם מחלות רקע שונות אשר קיבלו או מקבלים תרופות רבות.
ניתן לחלק את ההשפעה בין התרופות וקנאביס בכמה דרכים:
אינטראקציות פארמקו-קינטיות, כשהתרופה והקנאביס יחד פועלים באותו המסלול בגוף ומפריעים זה לזה. למשל, כאשר שניהם פועלים על מנגנון פרוק בכבד . (תרופות העוברות מטבוליזם בכבד על ידי ציטוכרום P-450).
אינטראקציות פרמקו-דינאמיות, המאופיינות במסלול משותף של פעילות, כלומר שהקנאביס והתרופה פועלים באופן דומה -למשל, כאשר שניהם מדכאים את מערכת העצבים המרכזית, גם אם במנגנונים שונים או לחילופין שניהם מעוררים אותה - וכך גורם השילוב לפעילות יתר כמו גם לתופעות הלוואי שנלוות אליו או לתת פעילות של הקנאביס.
חלוקה נוספת היא בין שילובים הגורמים לעליה בהשפעת הקנאביס לבין ירידה בהשפעתו. תרופות שמפחיתות את השפעת הקנאביס הן בדרך כלל תרופות המייצרות אנזימים המגבירים את קצב הפירוק שלו בגוף ואז יהיה צורך בהגדלת המינון של הקנאביס כדי להגיע לאותה השפעה.
יש להתיעץ עם הרופא המטפל במידה ונוטלים תרופות נוגדות פרכוסים (לאפילפסיה) , תרופות להפרעות קצב, תרופות נגד דיכאון ותרופות לטיפול ב HIV.
אחוז גבוה מהמטופלים בקנאביס רפואי סובל מדיכאון ומטופל בתרופות אנטי דיכאוניות במקביל לקנאביס.
סרוטונין הוא האחראי הראשי על ויסות מצבי הרוח שלנו, ועל דברים נוספים כולל ויסות כאב, חשק מיני, תיאבון, שינה, ויסות טמפרטורת הגוף ואפילו תהליכי זיכרון ולמידה. מתוקף התפקיד שלו כמוליך עצבי, הוא אחראי על העברת אותות בין אזורים שונים במוח – וכך משפיע בצורה זו או אחרת על רוב התאים במוחנו.
תסמונת סרוטונין, הרעלה שנגרמת מנטילת תרופות אנטי דכאוניות ביחד עם תרופות אחרות, אינה מוכרת לרופאים רבים וקיימת סכנה גם בשילוב קנאביס עם תרופות נגד דיכאון.
בצורתה הקלסית, תסמונת הסרוטונין מלווה בשלושה סוגי סימפטומים:
* סימפטומים קוגניטיוויים-התנהגותיים - בלבול, חוסר התמצאות, אי-שקט קיצוני, עצבנות, העדר תגובה וחרדה
* סימפטומים הקשורים במערכת העצבית-שרירית - עוויתות שרירים, רפלקסים מוגברים, נוקשות של שרירים, רעד, אובדן קואורדינציה וצמרמורת
* סימפטומים הקשורים במערכת העצבים האוטונומית - חום, הזעה מרובה, דופק מהיר, לחץ דם גבוה ואישונים מורחבים.
אחת הבעיות המרכזיות בזיהוי התסמונת היא העובדה שהיא עלולה להיגרם על ידי מספר רב של תרופות - תרופות עם או ללא מרשם רופא, או תרופות צמחיות - ואף על ידי סמים קלים כמו קנאביס.
הרעלת סרוטונין יכולה להיגרם על ידי מינון יתר של תרופות נוגדות דיכאון, אולם לרוב היא נגרמת כתוצאה משילוב בין תרופות מסוג SSRI (תרופות נוגדות דיכאון המעכבות ניצול מחדש של סרוטונין כמו פרוזאק או ציפרלקס), או בין מעכבי MAO לחומרים המעלים את רמת הסרוטונין.
התסמונת יכולה להופיע גם שבועות לאחר שהחולה הפסיק לקחת תרופה המעלה את רמת הסרוטונין. חלק מהתרופות נותרות פעילות בגוף במשך שבועות, ומעכבי MAO מנטרלים את פעולתו של אנזים המעורב במטבוליזם של הסרוטונין למשך שבועות אחרי הפסקת נטילת התרופה.
דוגמא לשילוב תרופות לא מוצלח:ה Anafranil שייך למשפחת נוגדי דיכאון טריציקליים וכך גם Elatrol® . חולה נוטל שנוטל באופן קבוע תרופות נוגדות דיכאון, לעתים בכלל לטיפול בכאב נוירופתי. נמצא בסיכון לתסמונת סרוטונין, בעקר אם הוא מתחיל גם טיפול בקנאביס רפואי. מטופלים רבים המאובחנים בפיברומיאלגיה מקבלים טיפול אנטי דיכאוני נגד הכאבים.
יש מספר סכנות בשילוב שתי תרופות ממשפחת ה- TCAs - נוגדי דיכאון טריציקליים , או תרופות שבדרך זו או אחרת מגבירות את הריכוז של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית (CNS):
• החמרת תופעות הלוואי המשותפות כגון ישנוניות, יובש בפה, טשטוש ראייה, ירידה בלחץ הדם, עצירת שתן והפרעות קצב.
• תסמונת סרוטונין (Serotonin syndrome).
קנאביס גם הוא מעלה סרוטונין . מסיבה זו על מטופלים ליידע כל רופא שמטפל בהם מהם התרופות או הסמים שהם נוטלים באופן קבוע ובעקר התרופות הבאות: חוסמי MAO נוגדי דיכאון מסוג SSRI.
ברגע שהתסמונת מתפתחת, הצעד הראשון הוא להפסיק את התרופות מחוללות התסמונת. יש חשיבות מכרעת לקבלת טיפול רפואי מיידי, רצוי בבית חולים. ברוב המקרים, ניתן להסתפק בטיפול בסימנים - אי-שקט, לחץ דם גבוה או חום גבוה.
מטופל הסובל מאלרגיה ועושה שימוש בתרופה בשם רינולסט תרסיס לאף ( Azelastine) קיימת סכנה לעלייה בסיכון לדיכוי נשימתי, קצב לב מהיר וסחרחורת בשילוב עם טיפול בקנאביס.
למטופל שמקבל קומדין לדילול הדם מומלץ לבצע התאמה מחדש ואם יש צורך, להוריד את מינון הקומדין לפי בדיקות המעבדה כדי להתאים את רמות ה-INR לרמה המומלצת עבורם.
