לפני כמה שנים ראיינתי פסיכולוגית וצילמתי את הראיון בוידאו. נושא הראיון: אגרנות כפייתית. במה אגרנות כפייתית שונה מאגרנות "רגילה" ומאספנות. באותו ראיון סיפרתי מעט על עבודתי כמסדרת בתים מקצועית וניסיוני בעבודה עם אגרנים כפייתיים ואגרנים לא כפייתיים. כמובן שלא כל לקוחותיי אגרנים. חלקם מזמינים אותי לייעוץ או סידור עקב שינויים בבית, שיפוץ או מעבר דירה. או פשוט רצון לשדרג את החיים בבית. להתארגן יותר ביעילות. בעקבות אותו ראיון מספר לא מבוטל מבין האנשים שמתעניינים בשירותי מנסים לגשש בחשש אם אוכל לעזור להם או לבני משפחתם שסובלים מאגרנות.
הם מתביישים, לא תמיד מזדהים בשמם בתחילת השיחה. לעיתים קרובות מטלפנים ממספר חסום. הם מדברים על הבושה גם תוך כדי התהליך של הסידור. הבושה לארח חברים בבית. אם יש להם ילדים – החברים של הילדים לא באים לבקר. לא נעים וגם אין מקום. אין איפה לשבת. בדרך כלל האגרנים נקיים ולבושים סביר, אילו הייתם פוגשים אותם ברחוב לא הייתם מנחשים שהם גרים בבית עמוס במיוחד. לחברים בעבודה הם מספרים שהבית שלהם "מבולגן" אבל אף אחד לא יודע עד כמה.
האגרנים שפגשתי הם אנשים מקסימים, לבביים, אינטליגנטים ורגישים. הם רוצים לדעת אם הבית שלהם הוא הכי גרוע שראיתי. יש תכניות בטלוויזיה שמאפשרות הצצה לבתים של אגרנים קיצוניים. למה להציץ להם? אולי כדי להתנחם, אולי כדי להרגיש עליונות. אצלנו הבלאגן לא עד כדי כך. אולי כדי לקבל מוטיבציה להיפרד מחפצים מיותרים. שאם לא כן... גם הבית שלנו עלול להיראות כך. בכל אופן כששואלים אותי אני נשבעת בכל היקר לי שראיתי כבר בתים במצב יותר גרוע. אני כבר פגשתי .... טוב, למה לספר לכם.... אולי אתם אוכלים עכשיו. אז נדלג על זה.
נדלג לשאלה: אז למה אני עושה את זה? איך זה שאני מוכנה למיין ערימות של... השד יודע מה ולמצוא כל מיני הפתעות. כמה כבר משלמים לי כדי לעשות עבודה כזאת?! אז התשלום שאני גובה מאגרנים זהה לתשלום מלא אגרנים. וחלק מהרווח שלי הוא הסיפוק לראות את השינוי בבית שלהם ואת האור בעיניים שלהם. הם זוכים בבית שלהם וזה סיפוק אדיר. חלק מהסיבה שבגללה אני לא גובה תשלום מיוחד היא שאני מסרבת לתייג אותם כ"אגרנים". הם שואלים אותי: "אז מה, היית אומרת שאני אגרנית"? ואני מתחמקת מהגדרות. אני מאמינה בשינוי. אני מאמינה בלמידה וצמיחה. ההגדרות מקבעות, הן מנציחות את המצב. אני מעדיפה להתייחס אל הפוטנציאל של הבית ותכולתו וגם של האנשים שגרים בו. אנחנו מורכבים מרצונות, שאיפות וגם פחדים. אמונות והרגלים והתניות. הבית העמוס מדי והדפוסים שיוצרים אגרנות ישתנו כתוצאה משינוי פנימי. שינוי באמונות: מאמונות במחסור ואחיזה נואשת בחפצים: "אני חושש שלא יהיה לי" או "אני יוצאת לפנסיה/ עומדת להתגרש ומצבי הכלכלי ירד. לא אוכל להרשות לעצמי לקנות" "זה עלה לי הרבה כסף, אני לא יכולה לזרוק את זה, אפילו שאני לא צריכה". או "זה היה של .... איך אני יכולה לזרוק את זה?" לרצון שיהיה מרחב בבית, שיהיה אפשר להגיע לחלון, שיהיה אפשר לפתוח את הדלת לרווחה בלי שהיא תיחסם על ידי ערימות של חפצים, לפתוח את הארונות לרווחה ולהושיט יד ולקחת מארון מסודר את החפץ שצריכים בלי שכל שאר הדברים שדחוקים שם יפלו עליך. הרצון למרחב מאפשר ואסתטי, רצון לארח בדירה, להרשות לאחרים להציץ לתוך העולם הפרטי שלהם.
הכי כיף לי לעבוד עם אנשים מלאי מוטיבציה ובעלי מודעות. אנשים שקראו חלק ניכר מהספרים שאני קראתי, למדו ממורים רוחניים שגם אני למדתי מהם. יש לנו שפה משותפת. וכשהם מזגזגים בין תודעת שפע לאמונה במחסור אני מזכירה להם ברמז מה שהם כבר יודעים והם עושים את הבחירה שנכונה מבחינתם. לעולם לא אדחק במישהו לשחרר חפץ שהוא לא בשל להפרד ממנו. פרידה כפויה כזאת משולה בעיני לתלישה אלימה של גלד מפצע. כשהעור מחלים הגלד נושר. כך גם הנכונות להפרד מחפצים מיותרים. אני גם לעולם לא אסכים לעבוד עם חפצים של אדם מבלי שיהיה נוכח. אם האדם נפטר אני עובדת עם היורשים. יחד אנחנו מפרידים בין דברי הערך והמזכרות לבין כל היתר. תוך כדי כך נשמעים סיפורים, זכרונות, תובנות. כשאנשים "יורדים" על עצמם – אני מציעה ניסוח מעצים. כל הרעיון הוא לקבל בחזרה את השליטה על הבית ועל החיים. ברוב המקרים אני עובדת עם ה"אגרנים" ללא ליווי פסיכולוגי אך אם נחוץ טיפול פסיכולוגי כדאי להשקיע. מדובר בטיפול משנה חיים.
הקישור לראיון המצולם ולמאמר איך מטפלים באגרנות כפייתית.
הכותבת עוזרת לאנשים עסוקים ליצור סדר ולשמור עליו. חוקרת כיצד נוצר בלאגן, ממה מורכבת דחיינות ואיך להגשים את הרצונות. בסופו של דבר כולנו רוצים לשגשג. להיות ה"אנחנו" הכי מוצלח שאנחנו יכולים להיות. מזמינה אותך לקבל את שבעת המפתחות לסידור הבית במתנה.
