אנו, ההורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו. כאשר הילד בבית, אנו יודעים שהוא מקבל את כל מה שהוא צריך. אך כשמגיע השלב שהילד כבר גדול, אנו צריכים לבחור עבורו מסגרת, פעוטון, משפחתון או גן ילדים, בלי שלצערנו נוכל לוודא כל הזמן שהוא זוכה לתנאים האופטימליים ביותר. דילמה לא קטנה.
לכל פעוטון, משפחתון או גן ילדים, ישנו אופי משלו ולא כל מסגרת תתאים לכל ילד. פה מתחיל התפקיד העיקרי שלנו כהורים, להיות עם היד על הדופק. לא רק לגבי המתרחש בגן, אלא בעיקר לגבי המתרחש עם ילדינו. אתם מכירים הכי טוב את ילדכם ויכולים לדעת אם טוב לו במסגרת בה הוא נמצא. אם פחות טוב לו, הפתרון אינו דווקא החלפת מסגרת. יש לבדוק היכן מקור הבעיה יחד עם ילדכם, ולהחליט אילו צעדים לנקוט.
מכך נובע שעלינו להקשיב לילד. יש ללמוד את הדרך לילד שלכם, לדעת לקרוא ולדובב אותו, כך שנראה את עולמו דרך עיניו. הצעד הראשון הוא לגרום לילד להרגיש שיש לו לגיטימציה לספר הכל ושאנחנו נקשיב לו ברוגע. לא נסיק מסקנות מיידיות או נשלים את משפטיו. זה ייתן לו את הביטחון לגשת אלינו ביוזמתו בדברים נעימים ופחות נעימים כאחד.
כל יום חשוב לדבר לגבי היום שעבר, כדי להיות שותף לעולמו הפנימי של הילד. לא די בשאלה
"מה עשית היום בגן ילדים?", יש גם להקשיב לתשובה, ולא בחצי אוזן. אל תחקרו את הילד, אלא תחוו את מה שהוא מספר יחד איתו. כך תשמעו באמת את מה שהוא אומר ותוכלו ליצור איתו מערכת יחסים של שיתוף חוויתי.
כשאתם מנסים לדבר עם הילד יש להעניק לו מגע וחיבוק. אם הילד מסרב לכך, יש למצוא דרכים עדינות כדי להרגיע אותו ולא לכפות מגע "מרגיע". לרוב נגיעה קלה באזור הגב העליון עוזרת לשחרר ילד מתחושות רעות. חשוב לשמור על קשר עין, ולהרבות באותות של חיבה, כגון ישיבה באותו הגובה, הנהון, חיוך וכו'. יש לחקות את שפת הגוף של הילד ע"מ שנשדר לו שאנחנו מבינים ומזדהים עם תחושותיו. הורה שמביע אמפתיה וקונה את אמונו של הילד, יגרום לילדו להרגיש נוח לשתפו בתחושותיו.
יש לזכור שגם אם ילדים לא מתבטאים מילולית, שפת הגוף שלהם תגלה את מה שאינם אומרים. כך למשל, במידה והם חשים מצוקה, אחד הסממנים הוא כיווץ אצבעות הידיים ולעיתים גם אצבעות הרגליים, והחבאת האגודל בכף היד, מתחת לאצבעות. סממן נוסף הוא דרך הדיבור. ילדים נוהגים לדבר בקול רם והתלהבות. כשילדים מדברים בקול חלש ונטול אנרגיה, הם משדרים שמשהו לא בסדר. ילד עצוב לא יהיה תקשורתי, רמת האנרגיה שלו תהיה נמוכה, הפנים יהיו מוטות כלפי מטה ותנועותיו יהיו מינימליות. למצב רוח ישנה בד"כ סיבה, בייחוד אצל ילדים ויש להבינו, ולא לבטלו כדבר שיחלוף.
לכל הורה אינטואיציה שבאה "קומפלט" עם הילד, ולכן אנו צריכים לסמוך על כושר השיפוט והתחושות שלנו. אתם המומחים הגדולים ביותר לילדכם, ויודעים "לקרוא" אותו הכי טוב. מחובתנו להיות מעורבים כמה שיותר בחיי הילדים, ולהקשיב להם, כי הם מקשיבים לנו כל הזמן. גם כשאנו חושבים שלא...
