בס"ד
"יופי חיצוני אפשר לראות על אנשים. יופי פנימי צריך לגלות בהם...."
-
יופי כערך: בואו נתחיל מהתחלה. יופי הינו אחד הערכים הכי מבלבלים ומורכבים שנמצאים בכל חברה אנושית. ישנם ערכים אבסולוטיים כגון נתינה, כבוד, אמירת אמת ועוד, אך בכל מה שקשור לחשיבות היופי וערכו בחיינו ? שמה אנו, מבוגרים ומתבגרים כאחד קצת הולכים לאיבוד. כשאנו מכירים אדם חדש הרושם הראשוני מבוסס קודם כל על מראהו וצורתו החיצונית, אך מאידך אנו רוצים להאמין על עצמנו שאנו לא "עד כדי כך שטחיים" ומנסים להצדיק את הרושם הראשוני בדברים נוספים. אנו משקיעים זמן רב בטיפוח עצמי, חידוש המלתחה במותגים מוכרים ונחשבים, עסוקים ב"להשאר צעירים לנצח" דרך ניתוחים פלסטיים, טיפולים קוסמטיים, ויטמינים ותוספי תזונה, ביגוד ואיפור צעיר ומה לא. מאידך אחרי כל ההשקעה הרבה הזאת בתוך תוכנו מרגישים ריקנות ותחושה שכל זה לא מספיק, ויש דברים נוספים שאולי אנחנו מפספסים. למה? ככל הנראה זהו חלק מהפרדוקס שיש לנו עם ערך היופי: אינסטינקט פנימי הנמשך ומעודד יופי מול הגיון בריא המבין כי יופי אינו משקף אישיות ויכולות וחיים מלאי משמעות ועניין.
אז למה בעצם חשוב כל כך לאנשים להראות יפים? למה הם משקיעים בזה זמן וממון כה רב? מושג היופי כאמור אינו מושג מודרני. גם הצומח והחי "מתקשטים" בצבעים וצורות סימטריות וגיאומטריות המושכים תשומת לב, וגם בשבטים הפרימיטיביים ביותר נמצא נסיון להתקשט בצבעים שונים, בנוצות, בחרוזים ובשלל אביזרים מקוריים אחרים. ממש כמו אצל החיות, גם אצל בני האדם היפה הוא החזק יותר, המושך יותר, המחוזר יותר, הנחשק יותר, המשדר עושר, עוצמה, וריבוי משאבים. להיות יפה משרת את הרצון למצוא חן, להשתייך לקבוצה חברתית מסויימת או למעמד מסוים, להתקבע במרכז החברה, למצוא זוגיות, וכיו"ב. אפשר להבין זאת גם על דרך השלילה: אדם או מתבגר מוזנח משדר לכאורה גם הזנחה פנימית, חוסר בטחון, ניכור והתרחקות והתעלמות מקודים חברתיים מקובלים. מחקרים שנעשו על תינוקות רכים הראו שהם נמשכים אינסטינקטיבית לתמונה של אנשים יפים על פני תמונות של יפים פחות, וכן הוכח כי אנשים יפים מצליחים מהר יותר להתקבל למקומות עבודה! יתכן אם כך שההשקעה הרבה שלנו בתחום זה אינה באה ממקום מושכל, חושב והגיוני אלא ממקום אינסטינקטיבי ואבולוציוני, ואנו נמשכים לכך כמעט באופן אוטומטי מבלי לתת על כך את הדעת.
מה רע בעצם ברצון למשוך תשומת לב, להיות נאהב, נחשק, מקובל? ההפך הוא הנכון; רצונות אלו הם לגיטימיים ואף "בריאים", אלא הכל תלוי במידתיות ובדרך שבה הדבר נעשה. הבעייה העיקרית שההשקעה הרבה ביופי החיצוני גוזלת זמן, אנרגיה וכסף רב, ובעיקר באה על חשבון עשייה אחרת או ערכים אחרים. אפשר למשוך תשומת לב לאו דווקא על ידי השקעה מסיבית בבגדים נעלים תספורות ותכשיטים אלא על ידי פיתוח אישיות ייחודית ומסקרנת, ואפשר גם לשלב בין השניים; אפשר ללבוש בגדים יפים ומיוחדים, לא בהכרח חושפניים ומגרים, וגם מבלי להשקיע אלפי שקלים. בעולם היהדות "מדים" (בגדים) משקפים "מידות" ? ערכים פנימים, תוכן ,משמעות, וממקום זה כדאי להבין ולזכור כי היופי הוא כמו מפתח לדלת כניסה חיצונית של הבניין, אך מעבר לה, אם לילד/מתבגר/מבוגר אין שום דבר להציע, תשומת הלב הראשונית תתפוגג במהרה וכל שאר הדלתות ישארו כנראה לאורך זמן נעולות. כלומר, ההשקעה האמיתית צריכה להיות במידות ולא במדים, כיוון שטיבם של "מדים" להתבלות במהרה, ואילו טיבן של תכונות אנושיות ומידות טובות להשאר לעד.
מושג היופי בחברה המודרנית: האדרת חשיבותו של היופי והטיפוח האישי בחברה המודרנית מגיעה לעיתים לרמת האבסורד של "כזה ראה וקדש". מה אנחנו לא מוכנים לעשות על מנת להיות יפים יותר, צעירים יותר, ממותגים יותר, ומעודכנים בכל צווי האופנה האחרונים? ובעקבותינו כמובן מגיע הדור הצעיר, שסופג ערכים אלו מהבית ומהרחוב, מהתקשורת ומהחברה בכל מובן אפשרי. ההשקעה המסיבית בטיפוח היופי ברמה ובהקפים שבו אנו מוצאים אותו היום מהווה שיקוף של תחלופת הערכים שרווחו בחברה שלנו בעבר (הלא כל כך רחוק...) של צניעות, תרומה לבניית הארץ, שיוויון וסוציאליזם, טיפוח הקהילה ועוד, והינו מקביל לטיפוח האגו והעצמי, הרצון והצורך להתבלט ולשדר הצלחה ועושר, תחרותיות, חומרנות ועוד. בחברה המערבית המודרנית יש להאללת היופי גם הבטים כלכליים מהם מרוויחים תעשיות האופנה, הקוסמטיקה, הרפואה האסטטית וכמובן כל חברות הפרסום מיליארדי שקלים מדי שנה. תעשייה זו התמקצעה בהעברת מסרים שקשה מאד לעמוד בפניהם, ובטח בגיל ההתבגרות. ולמרות כל זאת, רובנו חיים בדואליות ומבינים ויודעים באיזה שהוא מקום בהכרתנו כי טיפוח היופי לא יכול להחליף ערכים אחרים , אינו מקנה לחיינו משמעות ותוכן, ובפשטות, אינו באמת הדבר החשוב.
חשוב למה? להבין על פנימיותו של האדם, יחסי האנוש שלו, יכולותיו, כישוריו ועוד. כי בעצם כולנו מכירים אנשים (ו/או מתבגרים) שאינם "יפים" על פי הגדרה, אולם תכונות אישיותם או הכריזמה שלהם הופכים אותם למרכז העניינים בחברה, למצליחנים ועוד. פעמים רבות דווקא אלו אינם שמים כלל דגש על הופעתם החיצונית ומרשים לעצמם לצאת מהבית בפשטות ובצניעות. בדיוק כמו בשיר של יונתן גפן, השואל מדוע הילדה הכי יפה בגן עצובה? כך אנחנו צריכים לשאול עצמנו: האם יופי מקנה אושר? ובאותה מידה יחסית שבה נענה לעצמנו (כן, יופי הוא 30% מהאושר שלי...) כך אנו צריכים להשקיע בו ולא טיפה יותר, אך להמשיך ולשאול מה עוד גורם לי אושר? מה מקנה לי משמעות ותחושת ערך בחיים? ושם להשקיע את ה- 70% הנותרים.
האם יש "יופי" אחד? מהו אידיאל היופי וכמה הוא מושפע מגיאוגרפיה ותרבות? כיצד אידיאל היופי של העולם המערבי קשור להפרעות אכילה מצד אחד או חשיפה למיניות בגיל צעיר מדי ופגיעות מיניות? היופי הוא בעיני המתבונן... אולם בחברה המערבית בה אנו נשטפים מדי יום במבול פרסומות, סרטים, שלטים סדרות טלויזיה, תחרויות יופי ועוד, ללא ספק מודל היופי כולל משקל גוף רזה עד שדוף, בגדים מינימליסטיים, השקעה רבה בטיפוח השיער, ועוד. ברור שבחברות שמרניות וצנועות יותר מודל היופי יהיה אחר לחלוטין, כנגזרת של תרבות וערכים מובנים מילדות, וערכים כגון "כבודה של בת מלך פנימה" או "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" כמתואר בספר משלי יכריעו את שטיפת המוח של הפרסומות וסדרות הטלויזיה.
• מודל היופי המודרני המועבר בכל אמצעי המדיה האפשריים, ללא ספק מוביל פעמים רבות להפרעות אכילה על מנת להגיע למשקלן של השחקניות בסדרות או הדוגמניות המופיעות בפרסומות, כיוון שאלו נתפסות כמצליחניות ומקובלות, ונערה מתבגרת ממוצעת תשאף להראות ולהיות כמותן על מנת לזכות באותה תשומת לב והצלחה חברתית, תשקע בדיאטות חריפות או תבקש לעשות ניתוחים פלסטיים או קוסמטיים שונים, וכן תשקיע כסף רב במותגי אופנה על מנת להראות כמותן . כיוון שקשה כל כך לעמוד בהשוואה לדמויות המרוטשות היטב על ידי מומחי פוטושופ, פעמים רבות אנו רואים את הייאוש והדכאון בקרב מתבגרים שלמרות ההשקעה הרבה הם עדיין חשים לא יפים מספיק, לא רזים מספיק, ובוודאי גם לא מאושרים מספיק. הנערה יכולה להשלות את עצמה ואותנו שהיא מתלבשת כך "רק בשביל עצמה", כי כך היא מרגישה בנוח ונעים לה, אך בתוך תוכה היא יודעת היטב שלבוש והופעה זו תמשוך את עיני הסובבים ובתשומת לב זו היא חפצה באמת. כיוון שהאופנה הרווחת כיום בקרב מתבגרות בארץ כוללת לבוש חושפני ביותר , המשדר מיניות באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ובנות יוצאות בלבוש זה למועדונים, פאבים ושאר מקומות בילוי שבהם נמצאים גברים שאינם יכולים להתעלם ממסרים אלו , נעשה אחד ועוד אחד באופן הפשוט ביותר והסבירות שבנות אלו יתחילו לקיים יחסי מין בגיל צעיר או יקלעו לסיטואציות מסוכנות (גם אם הן מתחילות בחברה'מניות ובטוב) הוא גבוה יותר, בעיקר בסביבה רווית אלכוהול ומשוחררת מעכבות.
יופי בגיל ההתבגרות: בגיל ההתבגרות עניין היופי הופך להיות Issue רציני וכבד משקל (חיובי או שלילי) ולעיתים הופך לנטל כלכלי כבד על ההורים ועניין בלתי פוסק בבית ואף מושא למריבות ("אין לי מה ללבוש", "כולם עשו כבר קעקוע ורק לי אין," "אני רוצה לעשות ניתוח פלסטי" וכד'); המתבגר הופך מודע לגופו המשתנה עם הופעת סימני המין הראשוניים ועסוק בו מאד; נושא הזוגיות והמיניות והחיזור בין שני המינים הולך ותופס מקום חזק ומשמעותי בחיי המתבגר והוא רוצה להשאר "במרכז העניינים"; לחץ חברתי של קבוצת השווים המתלבשים בדרך מסויימת; מסרים חברתיים המועברים על ידי פרסומות, סרטים, סדרות בטלויזיה, כתבות רכילות בעיתונות של בני הנוער (הכתובה והאלקטרונית) על דוגמניות מצליחות, יפהפיות הורסות... בלונדיניות רזות עם מבט סקסי בעינים... זוגות צעירים ויפים לבושים במיטב המותגים המשדרים הצלחה ובטחון עצמי... לכמה כוחות נפש או ערכים חלופיים נדרש מתבגר על מנת לעמוד בשטיפת מוח זו?
איפה מקום ההורים בכל זה? האם יש להם בכלל מקום להתערב?
להורים בודאי יש מקום להתערב, כמו בכל ערך שעיצבנו, הסכמנו עליו יחד כהורים ומועבר בבית באופן עקבי. בדורנו האבסורד הוא שאנו רואים פעמים רבות דווקא את האמהות מנסות להתלבש ולהראות כמו בנות העשרה שלהן, ולא להפך, ואז בהחלט יש מקום לשאלה האם אפשר בכלל להתערב כש"אחד בפה ואחד בלב". כמו בכל דבר שאנו עושים, אם אנו מחנכים ילד לשפה יפה ואז נכנסים לאוטו ומתחילים לקלל את כל הנהגים סביבנו, או מדברים על כך שלא צריך להשקיע כל כך הרבה בבגדים אך תרבות הפנאי שלנו כוללת שעות רבות של שופינג בקניון, במספרות, בטיפוח הציפורניים ובחדרי המנתחים הפלסטיים, ברור שלא נוכל להיות דמויות חיקוי לילדינו, שזהו אולי הכלי הפדגוגי החשוב מכל שעומד לרשותנו.
במקביל, הורים רבים נהנים מאד מכך שזרים מפנים מבטיהם אחרי בנותיהם ברחוב, ומתשומת הלב שהיא מקבלת בשל מראה החיצוני, אך מתעוררים מאוחר מדי בגיל ההתבגרות בה תשומת הלב המוגברת הזו כבר הסיטה את דעתו של הילד/ה מטיפוח תחומי דעת אחרים. מעבר לכך חשוב שלמשפחה יהיו ערכים נוספים להציע, מלבד ערכים של טיפוח היופי;
פעמים רבות כשאני עורכת סדנאות הורים או כשהורים מגיעים אלי לקליניקה לקבל הדרכה לגבי ילדיהם המתבגרים, אני שואלת אותם שאלת תם; מתי לאחרונה ישבתם ביניכם לבין עצמכם ודיברתם על החזון ההורי שלכם? מה המטרות שלכם, לאור אילו ערכים אתם מחנכים את הילדים שלכם? ברובם הגדול של המקרים אני מקבלת מבט נבוך במקרה הטוב או פרצוף נזוף במקרה הפחות טוב... באופן מוזר, ברוב הבתים ההורים לא עורכים בינם לבין עצמם שיחות על הערכים שלאורם הם היו רוצים לטפח ולחנך את ילדיהם, אלא "זורמים" עם הזרם ולא מקדישים לכך יותר מדי מחשבה, עד שמגיע גיל ההתבגרות ואז נדמה להורים שהם עומדים מול שוקת שבורה מול בת ה- 16 שלהם שמתעקשת לבטא את מלוא עצמאותה וזהותה במסעות קניות אובססיבים של בגדים ומוצרי יופי שונים.
כאשר הורים מסכימים הדדית על ערך מסויים, כגון עשייה למען הקהילה, שמירה על כדור הארץ וערכי האקולוגיה, עזרה לחלשים, עיקרון ההדדיות, הנתינה והקבלה בתוך המשפחה ומחוצה לה, שימוש בשפה יפה ומכובדת אחד לשני, כבוד להורים וכד', טיפוח האישיות על פני טיפוח חשבון הבנק של חברות מותגים? כל משפחה לפי טעמה ואופייה, חשוב שהדיבור על כך יתחיל בגיל מוקדם ככל האפשר ויחלחל אט אט לליבו של הילד/ה, ויחליף את השיעבוד לאלילי היופי והמותגים.
אם הבית מעביר מסר ברור, מקטנות, ש"הבל החן ושקר היופי", כלומר שיש דברים חשובים הרבה יותר מיופי ומראה חיצוני, הילד לאט לאט יפנים שגם עם המותגים הכי נוצצים הוא לא בהכרח יהפוך להיות מסמר הערב ויש מיומנויות וכישורים אחרים שצריך לפתח על מנת להצליח בחברה, בלימודים ובהמשך גם בזוגיות ובעבודה.
כיצד מפתחים בילד את המודעות לכוחה רב ההשפעה וההרסני לעיתים של התקשורת והפרסומות, הגלויות והסמויות?ראשית כל ההורים בעצמם צריכים להסכים עם אמירה זו ולהפנים אותה בעצמם.. חלק גדול מאיתנו המבוגרים כלל לא שם לב עד כמה אנו שבויים בידיה של המדיה המכוונת אותנו בתחכום רב תוך שימוש במסרים המכוונים לצרכים הבסיסיים ביותר שלנו לתרבות צריכה חומרנית שלא תמיד תואמת את ערכינו ודעותינו הבסיסיים. שנית, חשוב שההורים יבינו את מקום הלחץ החברתי של קבוצת השווים בגיל ההתבגרות, בפרט כשכולם רואים את אותם פרסומות, סרטים וסדרות, ועד כמה לחץ זה דוחף לעיתים את המתבגר לעשות דברים שהוא לא בהכרח אוהב או מסכים איתם ? אך הוא כן יעשה אותם על מנת לא להרגיש שונה או להחשד חס וחלילה בחנוניות יתרה..
הצורך להשתייך, ולא להיות יוצא דופן הוא צורך בסיסי וגורם מכריע בתחושת הרווחה האישית של הנער/ה. מדובר על קודים של לבוש חושפני ומגרה, איפור, קעקועים, ניתוחים פלסטיים וכד' שלמתבגר קשה מאד לעמוד מולם אם מרבית החברה עמה הוא מתרועע מאמצת קודים אלו, זאת למרות שקיים פרדוקס מסויים בין הצורך של המתבגר להיות לכאורה "מיוחד" ויוצא דופן, לבין העובדה שבפועל בסופו של דבר הוא נראה ומתנהג בדיוק כמו כל קבוצת החברים שלו....
הורים יכולים לפתח בילדיהם את המודעות לכוחה של הפרסומת והתקשורת ? ומה האינטרסים העומדים מאחוריה בשיחות, דוגמאות ,ניתוחי ארוע, שיח ישיר ופתוח בבית על הנושא הזה לכל אורך הדרך. לא רק בהקשר היופי ? אלא גם ובעיקר סביב נושא של חיזוק הדעה האישית וטעמו האישי של המתבגר, ועמדתו האותנטית, לא משנה מה מספרות לו הכתבות או הפרסומות או הסדרות והסרטים....
אם הנושא עולה לסדר היום באופן קבוע ורצוף, והמתבגר מבין ומפנים את תעשית האשליות שעובדת שעות נוספות, ועד כמה היא מסיטה אותו (זמן, כסף, אנרגיה) מדברים חשובים אחרים המהותיים הרבה יותר לאושרו והשגיו בחיים והוא מקבל לגיטימציה ועידוד מההורים (שוב, גם כדמויות חיקוי) להתלבש כמו שהוא מרגיש וחושב שנכון, בלי לציית לכללי האופנה העכשווים ביותר ולהשקיע בהם אלפי שקלים, הוא יוכל לעמוד בלחצים החברתיים המופעלים עליו בבית הספר ובחברה בכלל.
נדרשת ללא ספק עבודה חינוכית משמעותית על פיתוח הזהות העצמית, הבטחון העצמי, הייחודיות והאותנטיות של המתבגר/ת ועמדה ברורה וחד משמעית של ההורים שמותגים וניתוחים פלסטיים אינם מעצבים אישיות מיוחדת וכריזמטית ואינם המפתח היחיד להצלחה ואושר בחיים.
ואם בכל אופן, ערכי ההורים הם של צניעות ופיתוח הפנימיות, ובכל אופן הם רואים את הבת שלהם יוצאת מהבית כמעט עירומה לחלוטין לבילוי חברתי? בכל אופן מדובר במתבגרים, כבר קשה להגיד להם מה לעשות... כמו בכל גבול שאנו מציבים לילדינו, אנו צריכים לדבר איתם על "בחירה ותוצאה". אין מנוס אלא לחזור ולהסביר למתבגרת איזה מסר היא מעבירה כשהיא יוצאת מהבית עם מחשוף עד הפופיק ומיני עד קו הישבן, מה עושה מיניות כל כך מוחצנת וגלויה לנערים או גברים אליהם היא נחשפת, מה יכולות להיות ההשלכות, והאם היא מוכנה להסתכן בתוצאות? האם זה המסר שהיא רוצה להעביר לחברה הסובבת אותה? ואם אין מנוס, וההורים חוששים שבתם המתבגרת אכן חצתה גבולות והיא אף עלולה לסכן עצמה, הם צריכים לעמוד חוצץ באופן חד משמעי וברור, שבלבוש כה חושפני ומיני הילדה לא יוצאת מהבית ולהפעיל את כל כח הסמכות ההורית שלהם על מנת להעביר מסר זה.
לעיתים גם מדובר במשפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן כלכלית את כל ההוצאות העצומות שדורשים המתבגרים על טיפוח עצמי, ואין להן ברירה אלא להציב גבולות ברורים בפני הילד בהתאם למשאביהם, ולא להכנע ללחצי הילדים ("לכולם יש", "לכולם ההורים מרשים", "כל ההורים קונים"). "כולם", תמיד" וכל הזמן" הם חבריהם הטובים של המתבגרים ומשמשים נשק מצויין להפעיל את רגשות האשם ההורים, אולם אם ההורים יהיו חזקים ואף יבדקו בשטח, הם ימצאו שהם ממש לא לבד, ויש הורים אחרים שאינם יכולים להרשות לעצמם כלכלית או מטעמי ערכים אינם מרשים לילדיהם את כל אשר חפץ ליבם.
האם יש הבדלים בין בנים לבנות בגיל ההתבגרות בהקשר זה? הנטייה הטבעית היא לחשוב שבנות, יותר מבנים, נוטות להשקיע בטיפוח היופי (תספורות, צבעים, גוונים, בגדים, איפור, תכשיטים, נעליים, ועוד) מאשר בנים. אולם בפועל באזורים רבים בארץ הבנים לא מפגרים הרבה אחריהן, ורבים מהם דורשים מהוריהם סכומי עתק על בגדים ונעלי מותגים, תספורות, בשמים קעקועים ועוד. ההבדל המשמעותי כיום בחברה החילונית המודרנית הוא ש"מודל היופי הנשי" הוא חושפני מאד ומושך תשומת לב מינית, בעוד ההתגנדרות של הבנים אינה נושאת בהכרח אופי חושפני ומיני.
מה אפשר ורצוי לעשות עם בני נוער שלא מרוצים מהמראה שלהם, ונשאבים לפעמים לדכאון ויאוש או לחילופין מסעות קניות בלתי פוסקים? מתבגרים רבים עוסקים באופן אובססיבי בגוף המשתנה להם מול עיניהם בלי שליטתם, וחשים חוסר נוחות עמו. כדאי לגלות אמפטיה למצב זה של גיל ההתבגרות (אפשר ורצוי גם להזכר כיצד אנחנו היינו והרגשנו כמתבגרים מול גופנו...) ומאידך לעזור לילד לחזור לפרופורציות, לעודד ולתמוך בו לגלות את סוג הלבוש שבו הוא יחוש בנוח ובטוב, אך שוב, תוך שמירת מידתיות וגבולות בהתאם ליכולות המשפחה, ומבלי לאפשר למתבגר לצלול לעולם שכולו "הכל או לא כלום", ומול זאת להמשיך לטפח ולחזק את הדימוי והבטחון העצמי, את הייחודיות שלהם, את כישוריהם, מידותיהם תוך חיזוק ותמיכה של כל המשפחה בקו הערכי בו הם מאמינים ודוגלים.
ומה ניתן להורים לעשות במקרים הפוכים, בהם ילדים מגלים אדישות גמורה למראה החיצוני שלהם ומגלים אדישות והזנחה? נכון, גם זו טענה שנשמעת רבות; יש לי ילד/ה יפה, אך היא אינה מוכנה להשקיע ולטפח את עצמה ולא רוצה להשקיע בפריטי לבוש, הנעלה ,טיפוח השער ועוד.
השאלה שהורים צריכים לשאול עצמם האם האדישות וההזנחה מגיעים ממקום של חוסר בטחון רגשי ותחושה ש"שום דבר לא יעזור לי", דבר המצריך התייחסות מעמיקה ולאו דווקא על ידי רכישת פרטי לבוש , או שהילד/ה פיתח/ה לעצמה עולם ערכים מגובש שבו למותגים וסמלי סטטוס אין שום ערך, גם אם לנו ההורים נדמה היה כי בקלות הילד/ה היו יכולים לשדרג את מראם בכמה רמות, וכאן אנו גם צריכים לבחון את עצמנו ואת האגו ההורי שאוהב לקבל מחמאות על כמה שהילד/ה שלו יפה ומיוחד.
תם אך לא נשלם. יש לנו כאמור תפקיד רב וחשוב כהורים בגיל ההתבגרות, גם אם לעיתים נדמה כי המילים שלנו נופלות על אזנים ריקות. הילד/ה שלנו נמצא באחד השלבים אולי החשובים ביותר בהתפתחותו, ועלינו לגלות מעורבות מתוך נסיון חיינו, תובנותינו, הכרותנו עמו, ולמצוא את שעת הכושר בה ניתן להעלות נושאים חשובים אלו לדיון פתוח בינינו לבינו. ואם הדלת
לא נפתחת", ואתם מזהים מצב מצוקה, או שאינכם יודעים כיצד לנהוג ונדמהלכם שמשהו חריג מתנהל כאן ממש מתחת לאפכם אל תהססו לפנות לעזרת בעלי מקצוע להתייעצות וקבלת כלים כיצד ממשיכים מכאן ואילך.
תרי וינברג MA
ייעוץ פסיכולוגי אישי, זוגי ומשפחתי
054-6630613
www.terrywein.com
