איך משלבים משפחה ועסקים? השראה מסיפורי התנך 

איך משלבים משפחה ועסקים? 

ללמוד מסיפורי התנ"ך על פתרונות טובים לניווט החיבורים בין היחסים המשפחתיים לבין העסקים המשפחתיים 

 התנ"ך, בשלל פרשיותיו, עוסק ביחסים בתוך המשפחה מזוויות שונות ומרובות. בפרשת "לך-לך", העוסקת בהליכתו של אברהם מבית אביו, אפשר למצוא את ההיבט המשפחתי-עסקי ולזהות מודלים מבורכים לבנייה נכונה של יחסים בתוך התא המשפחתי, ארגון בריא של הממשק שבין משפחה לבין עסקים, ושמירה על הוגנות ביחסים עם הסביבה.

 איך זה רלוונטי אלינו?

אם נסקור לרגע את הדמויות והתרחישים בפרשת "לך-לך", הרלוונטיות הופכת ברורה יותר. אז מה יש לנו שם?

• הורה שנותן לבנו מרחב ומאפשר לו לפרוס כנפיים כדי לצאת למסע החיפוש והבנייה האישי שלו
• אח שלוקח אחריות מקיפה ואמתית על בן-אחיו היתום (לוט)
• בעל עסק משפחתי שמשכיל להיות נדיב ומפרגן לאחיינו - גם במחיר הפסד עסקי - למען שמירת ההרמוניה והיחסים הטובים במשפחה
• ראש משפחה שמפריד בין שיקולים עסקיים לשיקולים רגשיים ובא לעזרת בן משפחתו באופן מנותק מהיחסים העסקיים
• איש עסקים שמתנהג בהוגנות כלפי עובדיו וכלפי שותפים עסקיים
• בחירת הבן הממשיך, ללא הפליה בין הילדים ותוך מניעת קנאת אחים

כדי להבין את הדברים קצת יותר לעומק ולהפיק מהם ערך אמיתי לחיים שלנו, ניקח מבט פנימה ונפתח במעשה העצמאות של אברם.

כשהבן בוחר בדרך משלו

הפרשה נפתחת בציווי "לך לך מארצך וממולדתך ובית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב; א') את אברם, שמקשיב לציווי, אפשר לדמות למי שנשמע לקול פנימי שקורא לו לצאת לסלול את נתיב חייו שלו, "בצלמו ובדמותו" - בעשר האצבעות שלו.

מי שמאפשר לו זאת הוא אביו, תרח. בכך שאינו מנסה לעצור בעדו ולהשאיר אותו לצדו, תרח משחרר את אברם למסע חייו. צריך להתבונן בהערכה על היכולת – הלא פשוטה - לאפשר לצאצאיך לבחור את דרכם הייחודית, להתנסות בחוויות מחוץ למשבצת המוכרת ולממש את תשוקות העצמאות שלהם.

בין נתינת מרחב לשימור המסורת

מעניין להיזכר שתרח עצמו עשה בשעתו דבר דומה. הוא יצא "מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם" (בראשית י"א; ל"א). הדבר אפשר לו, מן הסתם, להבין את הצורך של אברם. ואולי לא מפתיע, שלמרות שאברם עוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו - היעד שלו הוא ארץ כנען, בדיוק אותו יעד שאביו כיוון אליו לכתחילה.

הרבה פעמים, דווקא כאשר ניתן מרחב אישי לכל אחד, מאפשרים לפרט לעצב את שבילי חייו ולא מנסים לכפות על כולם אותה דרך - בסופו של דבר הפרטים במשפחה אינם בועטים בערכים שהוקנו להם, אלא שומרים על זיקה עם הדרך והערכים הבסיסיים, גם אם לא יפסעו בדיוק באותם שבילים.

אחריות משפחתית רחבה

נמשיך בגילוי האחריות לבני המשפחה המורחבת; כשאברם יוצא לדרך הוא לוקח אתו את לוט, האחיין שהתייתם מאביו. זו בחירה שלו, ולא הוראה שקיבל מגבוה. האחריות והדאגה לבן אחיו באות לידי ביטוי לכל אורך הפרשה. גם כאשר יש סכסוך בין רועיי אברם לרועיי לוט, אברם מציע היפרדות עסקית ונותן ללוט את הזכות לבחור את חבל הארץ שנראה לו הטוב ביותר. לוט אינו מחזיר מידה כנגד מידה - אך אברם מפרגן ועינו לא צרה באחיינו. הוא ממשיך לתפקד כתחליף אב, אינו מתנשא מעל לוט, ואינו דורש הכרת תודה או זכות בכורה.

"אנשים אחים אנחנו"

אברם מקדש את ערך האחווה: "אנשים אחים אנחנו" (בראשית, י"ג; ח'). המסר שלו הוא ששמירה על יחסי אחווה והרמוניה עומדת מעל לכל סכסוך רכושי. בהמשך, כשלוט מותקף וכל רכושו ניטל ממנו, דודו מיד נחלץ לעזרתו, תוך השקעה רבה והקרבה משמעותית. הוא נוטש הכל, לוקח איתו מאות אנשים ויוצא למלחמה של ממש, עד הצלת לוט ורכושו. האם אין בכולנו תקווה לטפח במשפחתנו את הערך המהותי והבסיסי הזה? להעביר את המסר החשוב הזה לילדינו? אין ספק שאברם מציב לנו מודל שראוי לאמץ.

ומה לגבי שותפים ועובדים?

גם על היחסים עימם מציגה הפרשה מודל ראוי של הוגנות והגינות; כשאברם יצא להציל את לוט ולהשיב לו את רכושו, הוא סייע גם לעמים נוספים שהותקפו, בהם סדום ועמורה. מלך סדום, אסיר התודה, מציע לאברם "תן לי הנפש והרכוש לך" (בראשית י"ד; כ"א). אברם, מסיבותיו שלו, מסרב להצעתו הנדיבה. יחד עם זאת, ברור לאברם שהוא רשאי לוותר רק על החלק שלו - ושלא יהיה זה הוגן לכפות על שותפיו לדרך לוותר על הזכויות המגיעות להם. לכן, הוא קובע שהנערים ושאר השותפים שיצאו איתו יקבלו את החלק המגיע להם בשלל.

ההוגנות ממשיכה גם כשמגיע השלב בו אברהם צריך לבחור את הבן הממשיך ופועל למנוע קנאת אחים; כולנו למדנו לאיזו טרגדיה יכולה להוביל קנאה בין אחים כבר בסיפור קין והבל, ובפרשת "לך-לך" מציב לנו המקרא אלטרנטיבה.

העברת השרביט לדור הבא

לאברם שני בנים. הראשון ישמעאל, בן השפחה הגר ומי שלא נבחר להיות ממשיכו של אברם. למרות שנאמר עליו שהוא יהיה "פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" (בראשית ט"ז; י"ב) – אברהם דואג לו ומבקש מה' לשמור ולברך אותו. ואכן, ישמעאל מבורך רבות על ידי הקב"ה: "הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והבריתי אתו במאד מאד, שנים-עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול" (בראשית י"ז; כ').

הבן השני הוא יצחק, בן שרה, ומי שנבחר להיות ממשיך השושלת - זה שעמו תוקם הברית בין ה' לאברהם. זו בחירה מכובדת, שלצדה מגיעה חובה משמעותית ואחריות רבה.

הכלת ההבדלים וחלוקה שוויונית

אם כן, ישמעאל, שהוא "פרא אדם", אינו מתאים לשאת בתפקיד האחראי. אך אברהם רואה שזו אינה סיבה לנשל אותו, ולכן הוא גם זוכה לברכות משמעותיות. כלומר, כל אחד מהאחים מקבל את חלקו בהתאם למידתו - בהוגנות וללא אפליה. שווים אך לא זהים.

ובאמת, בניגוד לאחים אחרים במקרא (כגון קין והבל, ויעקב ועשו) ולמרות הייעוד השונה שנגזר על כל אחד מהם עוד בטרם נולדו - אין במקרא עדות למטענים אישיים בין האחים יצחק וישמעאל. המקרא מלמד אותנו שאפשר לתת לכל אחד כפי מידתו מבלי להפלות אחרים. שעל ההורים מוטלת חובה להימנע מפעולות שילבו צרות עין ולפעול באופן אקטיבי לכך שלא ינבטו זרעי קנאה. אפשר וצריך לחלק את המשאבים בין האחים באופן שוויוני, גם אם הוא לא שווה, ואפשר להכיל את ההבדלים בין כל אחד מהם.

לסיכומו של דבר; אברהם יצר תשתית נפלאה, והניח אותה לבאים אחריו. מי ייתן ונשכיל ליישם את תורת החיים הנלמדת ממנו גם בעשייה המשפחתית והעסקית שלנו.