אנחנו, אוהדי הכדורגל בישראל לא מפסיקים לתהות מתי נחדל לדבר על אירופה, מתי אירופה תגיע אלינו? אירופה רחוקה מאיתנו בהמון מובנים, חלקם בשליטתנו וחלקם לא. אני מציע לכולנו, אוהדי הכדורגל בישראל, להתחיל מהנקודה הפשוטה ביותר, סבלנות וסובלנות.
קבוצות גדולות ממכבי חיפה כדוגמת מנצ'סטר יונייטד, איאקס אמסטרדם, ברצלונה, ריאל מדריד וארסנל עברו תקופות פחות טובות, תקופות של בנייה. בכל עסק כלכלי ובכל השקעה בחיינו אנו משקיעים זמן, כסף ובעיקר סבלנות בכדי לקצור את הפירות מאוחר יותר.
דוגמא מצוינת היא ארסנל האנגלית, בראשות המאמן הצרפתי ארסן ונגר, העושה חייל כבר יותר מעשור באנגליה ומגדל את דור העתיד של הכדורגל העולמי. בארסנל עברו תקופה לא קלה, תקופה ללא תארים, תקופה של בנייה, אך גם בתקופה זו ההנהלה שידרה שקט וביטחון ונתנה לארסן ונגר לעבוד ולבנות. האוהדים שידרו שקט וסבלנות, המבקרים באנגליה הגדולה לא "חגגו" כמו שגדולי הפרשנים והמבקרים בישראל "חוגגים". אף מבקר לא שאל כמה משתכר תיירי הנרי (שאז עוד שיחק בארסנל), אף אוהד או מבקר לא שאל למה תיירי הנרי לא לוקח את ארסנל לאליפות כמו שעשה בעבר, מהסיבה הפשוטה שבאירופה מבינים מהי סבלנות ובנייה לעתיד.
כששחקנים כגון קלישי, סנדרוס, אבואה, אדביור וסאניה החליפו שחקנים גדולים כמו ויירה, אשלי קול, תיירי הנרי, וסול קמפבל, לאוהדי ארסנל היה ברור שקבוצתם האהובה נמצאת בתקופת בנייה, וכידוע בימים אלו ארסנל מוליכה את הטבלה באנגליה ובדרך לזכיה באליפות, הסבלנות משתלמת.
לכל המבקרים והמומחים בישראל, בחיפה מנסים לבנות קבוצה, וזה יותר מפשוט להבין שבירם כיאל לא יהפוך ביום ולא ביומיים להיות שאבייר דירסאו או עידן טל.
דקל קינן, שי מימון ואייל משומר לא ירכשו כ"כ מהר את הנסיון של אריק באנדו, אדורם קייסי ואלון חרזי. ליאור רפאלוב לא יכול להיות מיכאל זנברג בפחות משנה כשלזנדברג עצמו לקח לא פחות מחמש שנות נסיון בליגת העל להפוך להיות זנדברג שאנו מכירים כיום, ומה לעשות לא כל יום ינחת בישראל חלוץ ברמתו של רוברטו קולאוטי.
הרשו לי להצדיע ליעקב שחר שמבחינתו משדר שקט וסבלנות. לא פעם אמרנו שאם יש משהו בכדורגל הישראלי שמתקרב לאירופה זה הניהול במכבי חיפה.
לעומתו, האוהדים והמבקרים בישראל בחרו בדרך הישראלית ביותר, בחרו שעיר לעזאזל בדמותו של יניב קטן, אותו יניב קטן שמשחק בבוגרים כבר עשר שנים והוביל את חיפה להצלחות רבות בישראל ובאירופה, אליו מכוונים כל החיצים, ואני שואל מה ציפיתם גדולי המבקרים? שיניב קטן לבדו עם קבוצה חדשה וצעירה יוביל את חיפה לאליפות מול קבוצת המליונים של ארקדי? שיניב קטן לבדו יחפה על חסרונותם של כוכבים כמו בנאדו, עידן טל, מיכאל זנדברג ורוברטו קולאוטי? לגבי יכולתו המקצועית וחסרונותיו של יניב ישנם חילוקי דעות רבים, אך אין ספק שמדובר בכוכב בקנה מידה ישראלי.
לסיכום, בחיפה מנסים לבנות קבוצה, וזוהי הסיבה היחידה לנסיגה היחסית ביכולתם. ליעקב שחר אני מוסר מכאן - אנא המשך לשדר שקט וסבלנות והראה דוגמא לכל שאר הקבוצות בארץ כי רק בדרך הזאת יחזרו לצמוח בישראל כוכבים שינהיגו בעתיד את נבחרתנו הלאומית. והמבקרים? לכולכם אני מוסר מכאן - אנא חפשו כותרות במקום אחר.
קבוצות גדולות ממכבי חיפה כדוגמת מנצ'סטר יונייטד, איאקס אמסטרדם, ברצלונה, ריאל מדריד וארסנל עברו תקופות פחות טובות, תקופות של בנייה. בכל עסק כלכלי ובכל השקעה בחיינו אנו משקיעים זמן, כסף ובעיקר סבלנות בכדי לקצור את הפירות מאוחר יותר.
דוגמא מצוינת היא ארסנל האנגלית, בראשות המאמן הצרפתי ארסן ונגר, העושה חייל כבר יותר מעשור באנגליה ומגדל את דור העתיד של הכדורגל העולמי. בארסנל עברו תקופה לא קלה, תקופה ללא תארים, תקופה של בנייה, אך גם בתקופה זו ההנהלה שידרה שקט וביטחון ונתנה לארסן ונגר לעבוד ולבנות. האוהדים שידרו שקט וסבלנות, המבקרים באנגליה הגדולה לא "חגגו" כמו שגדולי הפרשנים והמבקרים בישראל "חוגגים". אף מבקר לא שאל כמה משתכר תיירי הנרי (שאז עוד שיחק בארסנל), אף אוהד או מבקר לא שאל למה תיירי הנרי לא לוקח את ארסנל לאליפות כמו שעשה בעבר, מהסיבה הפשוטה שבאירופה מבינים מהי סבלנות ובנייה לעתיד.
כששחקנים כגון קלישי, סנדרוס, אבואה, אדביור וסאניה החליפו שחקנים גדולים כמו ויירה, אשלי קול, תיירי הנרי, וסול קמפבל, לאוהדי ארסנל היה ברור שקבוצתם האהובה נמצאת בתקופת בנייה, וכידוע בימים אלו ארסנל מוליכה את הטבלה באנגליה ובדרך לזכיה באליפות, הסבלנות משתלמת.
לכל המבקרים והמומחים בישראל, בחיפה מנסים לבנות קבוצה, וזה יותר מפשוט להבין שבירם כיאל לא יהפוך ביום ולא ביומיים להיות שאבייר דירסאו או עידן טל.
דקל קינן, שי מימון ואייל משומר לא ירכשו כ"כ מהר את הנסיון של אריק באנדו, אדורם קייסי ואלון חרזי. ליאור רפאלוב לא יכול להיות מיכאל זנברג בפחות משנה כשלזנדברג עצמו לקח לא פחות מחמש שנות נסיון בליגת העל להפוך להיות זנדברג שאנו מכירים כיום, ומה לעשות לא כל יום ינחת בישראל חלוץ ברמתו של רוברטו קולאוטי.
הרשו לי להצדיע ליעקב שחר שמבחינתו משדר שקט וסבלנות. לא פעם אמרנו שאם יש משהו בכדורגל הישראלי שמתקרב לאירופה זה הניהול במכבי חיפה.
לעומתו, האוהדים והמבקרים בישראל בחרו בדרך הישראלית ביותר, בחרו שעיר לעזאזל בדמותו של יניב קטן, אותו יניב קטן שמשחק בבוגרים כבר עשר שנים והוביל את חיפה להצלחות רבות בישראל ובאירופה, אליו מכוונים כל החיצים, ואני שואל מה ציפיתם גדולי המבקרים? שיניב קטן לבדו עם קבוצה חדשה וצעירה יוביל את חיפה לאליפות מול קבוצת המליונים של ארקדי? שיניב קטן לבדו יחפה על חסרונותם של כוכבים כמו בנאדו, עידן טל, מיכאל זנדברג ורוברטו קולאוטי? לגבי יכולתו המקצועית וחסרונותיו של יניב ישנם חילוקי דעות רבים, אך אין ספק שמדובר בכוכב בקנה מידה ישראלי.
לסיכום, בחיפה מנסים לבנות קבוצה, וזוהי הסיבה היחידה לנסיגה היחסית ביכולתם. ליעקב שחר אני מוסר מכאן - אנא המשך לשדר שקט וסבלנות והראה דוגמא לכל שאר הקבוצות בארץ כי רק בדרך הזאת יחזרו לצמוח בישראל כוכבים שינהיגו בעתיד את נבחרתנו הלאומית. והמבקרים? לכולכם אני מוסר מכאן - אנא חפשו כותרות במקום אחר.
Http://www.Sportlife.co.il
