מגדל בבל- האם התגברנו על העונש? 

מי זוכר את מגדל בבל, ההוא שם ליד בגדאד, משהו כמו 5000 שנה לפנינו. אותו סיפור על מגדל בבל מספר בראשית. מספרים לנו שם על בני האדם שגבה לבבם, בנו מגדל ו.......
אלוהים כמובן לא אהב את זה וכמו כל מי שדואג למעמדו- סידר את העניינים בדרכו שלו. לא הספיק סתם להרוס את המגדל ההולך ונבנה, מאיים להסתיר לו את הנוף אלא מצא לעצמו דרך מקורית שתזכר בהסטוריה האנושית. הלך וערבב להם את השפות, מה שנקרא "בלל את שפתם". ואז, כמו שכל אחד מאתנו יודע מכתה ג' בערך- אף אחד לא הבין את השני, אחמד לא מבין את מיכאיל וז'אן לא מבין את נביל. ככה בנו את הגג לפני המרתף, את הריצוף לפני הטיח, הפרוייקט לא התרומם ובא לבבל גואל. (ויודעי דבר אומרים שכך נראה המצב גם כיום באתרי הבניה, עם כל הסטריינג' וורקרז של יאיר ניצני).
בני האדם התפזרו אל כל קצה אפשרי של שושנת הרוחות, בנו לעצמם חיים, קהילות ומדינות. שמרו על שפתם החדשה מכל משמר ובכך הציבו גבולות ברורים ליכולתם לבנות מגדלים גבוהים מדי.
סיפור יפה, אתם אומרים. אחלה קטע למורה לתנ"כ בכתה ג'. מה לנו ולסיפור מלפני כך וכך אלפי שנים - אבל החכמה היא עתיקה והתנ"ך לא סתם הביא את הסיפור. בואו ננסה לראות מה קרה מאז, כאשר פה- ושם אנו מרגישים שהתגברנו על עניין מחסום השפה ולדעת רבים מאיתנו- שבנו להיות קהילה, כפר גלובאלי, רקמה אנושית אחת. האמנם?
אז במבט ראשון- זה נראה טוב. הנה כולנו מדברים אנגלית, שפתה של מעצמת העל היחידה שנותרה בשטח, יחד עם גוש נכבד של המדינות העשירות. מחירה של חבית נפט מאמיר ונוסק בדולארים (אנגלית) , מייקרוסופט עושה כסף (באנגלית) וזוהי שפת האינטרנט (אנגלית) חובקת העולם ותעשיית החלל. חברות ענק גלובאליות מניעות (באנגלית) את גלגלי הכלכלה העולמית, משרדיהן בבריסל ושדות התירס נזרעים במו ידיהם של סודאנים כחושים.
התגברנו, בעצם, על העונש שהשית עלינו אלוהים. הצלחנו לחזור ולדבר את אותה השפה, לחזור ולטייל ללא חשש בשבילים האידיאליים של הכפר הגלובאלי. אותו כפר המעורר בנו, בכולנו קונוטציות כה טובות, בית, שדה ונביחה של כלבה, סככה ועץ תות, פריחת הפרדסים וניחוח חציר, וילה צמודת קרקע בטוסקנה.
אז בואו אל הכפר שלנו. נערוך בו טיול קצר בשדות הרגש (ונשאיר מקום בהמשך גם לסיור מודרך באיזור התעשיה ובכמה חצרות אחוריות נסתרות). נשמע את השפה הגלובאלית בכל מקום (ואתר). נסתדר איתה בכל פינה בכפר, לא תאבד הדרך הברוכה.

אבל ראו מה קרה. כולם שומעים אותנו ואנחנו- אותם. השפה אמנם קיימת באויר, אבל לא כשפת תקשורת בין-אישית. היא משודרת אלינו באמצעי התקשורת- טלוויזיה, רדיו, מדיה מגנטית לסוגיה. בפרסומת שתוקפת באופן מילולי ודרך שאר החושים. דרך תוכנות אינטראקטיביות למחשב ביתי, נייד, איי-פוד. היא מושמעת ישירות אל המוח דרך אוזניות המשפרות את השמיעה, אבל לא את התקשורת בין בני האדם. כך קיבלנו גי-פי-אס במכונית, בטלפון דור ג' הנייד, במכשיר קטן ומשוכלל- אבל מי עוצר לשאול את עובר האורח, את האיש הפשוט ברחוב- "איך מגיעים" - יכול להיות שגם לא נוכל לשאול אותו, הרי גם הוא חמוש באוזניות או נעול, סגור ומסוגר במכוניתו עם מערכת שמע (לא תקשורת !!) של מיליון ואט וחלונות כהים? צוחק בכל ליבו מבדיחה בגלגל"צ יחד עם חצי מדינה, אך למעשה- לבד.
הנה גם ילדים בכפר שלנו, יושבים בכיתות ולומדים. אך האם אנו רואים כיתה או פרטים היושבים מול מסכי מחשב? מתי רצו הילדים האלו בפעם האחרונה בשבילים, בשדות ובמשעולים כדי ללמוד ולחקור, להתרשם ולהריח, לחוות אינטראקציות בין אישיות? הלא ילד שמכין היום שיעורי בית מוצא את התשובות בגוגל ובויקיפדיה - בדיוק מתחת לפנס ומבלי לצאת מהבית. אילו היה יוצא- היה פוגש אנשים, נוסע באוטובוס, עומד בתור, נותן ומקבל נימוס או דחיפה, מריח ריחות כאלו ואחרים ובקיצור- חווה ומתעשר. אמא היתה קוראת לו לחזור ממשחקי הבוץ, להכין את השיעורים האבודים. רק עוד רגע אמא, עוד שניה אחת......
לא לטעות, אין הכוונה להחזיר אותנו ללבוש פרוות כבשים בכפר של ימי הביניים. המיכשור, המיחשוב, הנגישות למידע והמכונית ברוכים הם לכשעצמם. הם מקצרים טווחים, מקלים על החיים, חושפים אותנו למידע ומרחיבים אופקים. אך עלינו לעשות בהם שימוש מושכל, לזכור שכל הכלים הללו כשמם כן הם- כלים ולא אלילים. שוב איננו שונים מבני האדם בראשית דרכם- אלו שהתפללו אל אלילי העץ, האבן והגשם.
שוב איננו שונים מבני האדם של בבל, שעסקו בבניית סמלים והקדישו את זמנם לבניית מגדל שיביא אותם אל גובהו של האלוהים, אותן זמן שבילו בטיפוח החטא הגדול- חטא הגאווה שהביא לחורבנם, כמו חורבנן של חברות אחרות בהיסטוריה האנושית המדממת.
התנ"ך, מעבר לסיפור ההיסטורי- משתמש בסיפורים כסמלים. החברה בת זמננו אינה בונה מגדל פיזי של חומר ולבנים אלא רצה אל פסגות, שאיפות, מדדים, מעמד חברתי וכלכלי. כל אלה הינם בבחינת מגדלים פורחים באויר כאשר בנייתם יוצרת ניכור עצום ופוגעת באופן חמור בבסיס החברה האנושית. לא תתאפשר חברה ללא מרקם הקשרים שבין חבריה.
כולנו שומעים כיום את המילה "חזון" בעולם האימון והעסקים. אך גם אותו חזון המנסה להניע אדם אל מטרה- אינו ריצה אל הקומה העליונה של מגדל בבל אלא בנוי על מטרה התואמת את ערכיו של האדם, לאחר שהכיר את עצמו, למד להקשיב פנימה והחוצה והבין מה משמעותי עבורו. הדבר שונה, כמובן, מאותם אימוני-אינסטנט בתכניות הזבל בטלויזיה, בהן מועלה אדם או משפחה לקומה העליונה כשהוא קשור בחבל לצווארו. שלם את האגרה- וקבל חצי מנת רגש עם טחינה. שם גם הדרך למטה היא אינסטנט.
נזכור את האחריות העצומה שיש לנו כלפי דור העתיד, הילדים. כהורים כמנחים וכמורים נחנך אותם לסקרנות ולמידה מתוך חוויה החורגת מגבולות החדר והמחשב, ניתן להם לחוות את העולם בכל ששת חושיהם ומתוך אינטראקציה עם ילדים אחרים. בכך נפתח את האינטילגנציה הרגשית והחברתית שלהם ונצעד צעד חשוב לכיוון של חיי שבט, קהילה וחברה אנושית בריאה.
לא נשכח את עצם היותנו פרטים בחברה שבלעדיה לא נשרוד. נסתכל לתוך עצמנו לרגע, גם אם לכאורה נפסיד רגע קטן במירוץ אל הפיסגה. נקשיב, נחמול, נקבל בהבנה את השונות בין בני האדם. נהיה קשובים אל צרכיהם של אלו הנזקקים לנו, הגר, היתום, האלמנה והעולה החדש. נגדיר את עצמנו לא לפי חולשותיו של האחר אלא לפי ההסתכלות פנימה והבנת המשמעותי עבורנו. נשים לב ונהיה אנשים.
מודעות, הקשבה והתנהלות נכונה כזו בעולם הרגש יחזירו אותנו אל האדמה, אל הבסיס, אל הטבע האנושי האמיתי שלנו ויבטיחו צמיחה בריאה של היחיד והחברה.