דחיקת לשון 

דחיקת לשון או דחיפת לשון (Tongue Thrust) הוא מונח הקשור לתחום האורתודונטיה. הכוונה היא להרגל או נטייה של הלשון לנוע לקדמת הפה, עד כדי הישענות על השיניים הקדמיות, ודחיפתן קדימה והחוצה. אפשרות אחרת היא דחיפה של הלשון בין השיניים העליונות לתחתונות. זאת בניגוד למצב התקין, בו הלשון אמורה להימצא בתוך הפה, מאחורי השיניים.

הרגל של דחיקת לשון עשוי להיגרם ממספר סיבות. קושי בנשימה דרך האף, המצריך פתיחה קבועה של הפה, עלול לגרום לתנוחה קדמית מידי של הלשון. גורמים נוספים הם חולשה של שרירי הפנים והפה, וסיבות תורשתיות הקשורות במבנה הפנים. גם מציצת אצבע או מוצץ לתקופה ממושכת עלולה לגרום לשינוי במבנה ובסידור השיניים בפה ("מנשך פתוח") ולדחיפה של הלשון במרווח הנוצר בין השיניים.

דחיפת הלשון משפיעה על מגוון תפקודים בפה. בזמן מנוחה (זאת אומרת, לא דיבור ולא אכילה) הלשון נשענת על השיניים הקדמיות, או "מציצה" בין השיניים העליונות לתחתונות. בזמן בליעה הלשון מבצעת תנועה קדימה במקום אחורה, דבר המאפיין בליעה מוקדמת ולא-בשלה. בזמן דיבור, דחיקת לשון עשויה לגרום לשיבוש בהגיית הגאים מסוימים, ביניהם: ת, ד, נ, והאותיות השורקות - ש, ס, ז, צ.

כאמור, פעמים רבות דחיקת הלשון גורמת ללקוי אסתטי במבנה השיניים, המצריך טפול אורתודונטי (יישור שיניים). מצב של דחיקת לשון מקשה מאד על הטיפול. גם אם השיניים מגיעות למקום הרצוי, הרי שעם סיום הטיפול, הלחץ שהלשון ממשיכה להפעיל על השיניים, גורם להן לחזור למקומן הקודם. לכן, לפני או במקביל לטיפול האורתודונטי, יש לבצע טיפול של קלינאי תקשורת. טיפול כזה מומלץ גם כאשר השיניים ישרות, אך קיים שיבוש בדיבור (בהיגוי הצלילים).

בטיפול של קלינאי התקשורת יעבדו על תרגילים לחיזוק שרירי הפה בכלל ושרירי הלשון בפרט, ויתרגלו את התנוחה הרצויה של הלשון במנוחה, ואת התנועה הנכונה בעת בליעה ודיבור. טיפול זה מתאים החל מגיל 6.