הטיפול בשיאצו לאוטיסטים בתפקוד נמוך
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הטיפול בשיאצו לאוטיסטים בתפקוד נמוך 

מאת    [ 08/12/2015 ]
מילים במאמר: 4201   [ נצפה 2401 פעמים ]

 
 

הטיפול בשיאצו לאוטיסטים בתפקוד נמוך/ טל בדיחי 

במאמר זה אציג סיכום עבודה של שלוש שנות טיפול בשיאצו לאוטיסטים בתפקוד נמוך. לטיפול בשיאצו יכולת להשפיע באופן חיובי על אוטיסטים: מחזק את יכולות התקשורת שלהם, מרגיע, ומסייע לבעיות בריאות שונות. המאמר מפרט אתגרים שונים בטיפול, מציע דרכי התמודדות ומציג מסקנות.

הקדמה

בשלוש השנים האחרונות עבדתי באופן אינטנסיבי עם אוטיסטים, כולם בתפקוד נמוך. פגשתי כל אחד מהמטופלים לפגישה אחת בשבוע. זו הייתה בעבורי חוויה חדשה, מלמדת ומאתגרת מאוד, ואני שמח לחלוק את הניסיון והתובנות שלי מהעבודה עם המטופלים.

המטופלים עמם נפגשתי חווים מציאות לא קלה; מתוך 21 המטופלים, 6 יכולים לבטא את רצונותיהם באופן ספונטני ולענות על שאלות, אך איש מהם אינו יכול לבטא את רגשותיו באופן מורכב. רובם חווים בעיות עיכול, התקפי זעם אלימים, קשיי שינה ורגשות עזים. הפיתרון הנפוץ הוא טיפול תרופתי פסיכיאטרי. רבים מהם נוטים לפגיעה עצמית כגון נשיכות והכאות.

­

המורכבות בה האוטיזם מתבטאת ריתקה אותי והחלטתי להעמיק את הידע שלי בתחום ובאפשרות לסייע לאוטיסטים בדרכים שונות. המפגש עם המטופלים דרש ממני להרחיב את הלב, לגלות דרכים מקוריות לתקשר עימם, ללמוד כיצד להנגיש להם את הטיפול ולהעניק  להם תחושת בטחון בטיפול.

הטיפול בשיאצו מבוסס על תקשורת בין המטפל והמטופל. המטפל מקשיב לגופו של המטופל, אשר מתקשר בשפה עדינה שאינה מודעת. בתנועת גופו ובלחיצות האצבע, המטפל מגיב לסימני המטופל ויוצר "שיחה", אשר מעוררת תנועה רגשית ופיזית ומעניקה תחושת הכלה ורגיעה עמוקה למטופל. תנועה ורגיעה עמוקה אלו מאפשרות תהליכי ריפוי רגשיים ופיזיים אצל המטופל.

הטיפול בשיאצו הוא בעל ערך רב עבור האוטיסטים בעיקר בזכות היכולת ליצור קשר וההשפעה המרגיעה אך ישנם קשיים רבים בטיפול בשיאצו באוטיסטים בתפקוד נמוך. עבודה עם אוטיסטים בתפקוד נמוך שונה באופן מהותי מהעבודה עם מטופלים נורמטיביים, ורצופה בקשיים והתנגדויות. המטופלים האוטיסטים בתפקוד נמוך מתקשים בהבעה של רצונותיהם, בהבנה של הוראות, בשינויי שיגרה וחווים קשיים סנסוריים שונים.

מבין עשרים ואחד המטופלים בהם טיפלתי, חמישה בלבד הסכימו להשתתף בטיפול כבר מהמפגש הראשון. במהלך התקופה בה עבדתי עם המטופלים למדתי שיטות שונות להתמודד עם קשיי המטופלים ולהביא את כולם למצב בו יוכלו להשתתף בטיפול שיאצו תוך שיתוף פעולה מלא ולמשך זמן הנמשך בין 15-40 דק'.

מאמר זה מיועד למטפלים בשיאצו ובשיטות אחרות שמתעניינים בטיפול באוטיסטים, וכן לכל אדם שעובד או בא במגע עם אוכלוסיה זו. במאמר אפרט את האתגרים שעמדו בפני ודרכים שמצאתי יעילות בהתמודדות עם אתגרים אלו באופן המיטיב ביותר עבור המטופלים.

 

אוטיזם

ההגדרה הפסיכיאטרית העדכנית (2013) מגדירה הפרעה על הספקטרום האוטיסטי כלקות
בשני תחומי חיים:

  • לקות בתקשורת חברתית ואינטראקציה חברתית, המתבטאת בחוסר הדדיות רגשית-חברתית, לקות בתקשורת לא מילולית המשמשת לאינטראקציה חברתית ולקות בפיתוח, שימור והבנה של מערכות יחסים.
  • דפוסי התנהגות עניין ופעילות מוגבלים וחוזרים הכוללים לפחות שניים מהבאים:

- חזרה על תנועות סטריאוטיפיות, שימוש בחפצים או מילים.

- הקפדה על רוטינות ופעולות טקסיות.

- התמקדות לא סבירה בתחומי עניין מוגבלים ומצומצים.

- חוסר וויסות חושי או עניין יוצא דופן באספקים חושיים של הסביבה.

הלקויות הנ"ל צריכות להתקיים כבר מגיל צעיר וצריכה להיות פגיעה מובהקת בתחום הלימודי, חברתי, תעסוקתי ותפקודי. הלקויות אינן מוסברות ע"י לקות אינטלקטואלית או איחור התפתחותי כללי.

 

תקשורת והתמודדות עם רגשות

אוטיסטים בתפקוד נמוך סובלים מלקות בתקשורת המילולית שיכולה להתבטא במגוון דרכים: תיתכן הבנה של שפה מדוברת ללא שימוש בדיבור, אוצר מילים רחב אך ללא הרכבת משפטים נורמאלית, חזרה אחר משפטים שנאמרו, ללא יכולת להרכיב משפטים מקוריים, שפה פרגמאטית וחסרת דמיון ועוד.

בנוסף לקושי בשימוש בתקשורת מילולית האוטיסטים מתקשים לעיתים גם בשימוש בתקשורת לא מילולית כגון פענוח הבעות פנים, מחוות גופניות, טון דיבור וכו'.

תקשורת מילולית ושאינה מילולית מהותית ליצירת קשרים אנושיים, הבעה עצמית ופורקן של רגשות. היות והאוטיסטים מתקשים בשימוש באותם מנגנוני תקשורת מורכבים בהם אנו משתמשים, יכולתם להתמודד עם רגשות נפגעת.

ניתן ללמד אוטיסטים בתפקוד נמוך כיצד להביע את רצונותיהם באמצעות מילים, מחוות ותמונות. לדוגמא, בהוסטלים בהם עבדתי היה שימוש בתמונות של מנות המזון השונות ומהמטופלים הביעו את רצונם בהצבעה על התמונות.

 

שגרה

חלק מההפרעה האוטיסטית הוא קושי להתמודד עם שינויים ולכן מתקיימת דבקות בשגרה נוקשה. לעיתים קרובות אוטיסטים מפתחים התנהגויות סטריאוטיפיות (מחוות רפטטיביות), חזרה על משפטים קבועים ותחומי עניין מוגבלים. כל חריגה מהשיגרה עשויה לעורר מצוקה ואף תגובה אלימה.

לדוגמא, אחד מהמטופלים היה מתפרץ בהתקף זעם אלים אם ארוחת הערב לא הייתה ערוכה לשולחן מיד כאשר סיים להתרחץ. מטופל אחר היה חוזר על משפטים קבועים בכל פעם שפגש אותי ואף לימד אותי כיצד עליי להשיב לו.

אני מאמין כי קיים קשר בין היכולת לתקשר לבין היכולת להתמודד שינויים בשיגרה. אנו משתמשים ברשת החברתית כרשת ביטחון להתמודדות עם הלא צפוי.

 

שיאצו

שיטת טיפול במגע שהתפתחה ביפן מתוך אינטגרציה של רפואה סינית עם שיטות עיסוי יפניות מסורתיות. שיאצו משמש לטיפול במגוון בעיות בריאות כגון כאבים אורטופדיים, כאבי ראש, בעיות מערכת עיכול, בעיות מערכת הרבייה, הפגת מתח ובעיות רבות אחרות.

הטיפול בשיאצו כולל לחיצות מדויקות באזורים שונים בגוף, בנקודות מיוחדות המעודדות את הריפוי הטבעי של הגוף ומשפיעות על האיברים הפנימיים. הלחיצות מתבצעות בעזרת אגודלים, מרפקים וברכים. הטיפול מתבצע בלבוש מלא ובשכיבה על מזרון טיפולים מיוחד. אורך הטיפול המקובל הוא כשעה.

כפי שנאמר, במהלך הטיפול המטפל קשוב מאוד לסימנים בגופו של המטופל ומגיב אליהם בלחיצותיו. התגובה המדוייקת לסימנים לא מודעים אלה יוצרת תנועה בגוף המטופל, המתבטאת בשינויים פיזיים ורגשיים. הטיפול מרגיע מאוד ומאפשר למטופלים מנוחה עמוקה ומרפאת.

 

יתרונות השיאצו כטיפול לאוטיסטים בתפקוד נמוך

הטיפול בשיאצו הוא הזדמנות עבור המטופלים האוטיסטים לחוות מגע עדין ואינטימי שמשדר חום ואמפטיה. בעבור רבים מהמטופלים זוהי הזדמנות מיוחדת לחוות קירבה אנושית ברמה הפיזית. כמטפל בשיאצו אני מאומן ויודע כיצד להנגיש למטופלים מגע באופן שיהיה מותאם אליהם ויאפשר להם ליהנות מיתרונותיו.

שכיבה על מזרון השיאצו מועילה כשלעצמה. אצל חלק מהמטופלים (3 מתוך 21) הייתה יציבה לא תקינה כגון גב כפוף, אגן בהטייה אחורית מוגזמת, הליכה עם רגל נגררת וגב מסובב הצידה או קיצור של שרירי החזה והזרוע. הטיפולים היו הזדמנות חשובה בעבור מטופלים אלה ליישר את הגוף, להרפות ולמתוח את השרירים.

 הטיפול בשיאצו מסייע להנעה של מערכת העיכול ומקל על בעיות כגון גזים ועצירות, שרבים מהמטופלים האוטיסטים סובלים מהן. הטיפול בבטן הוא טיפול ברמה רגשית עמוקה מאוד ולא לחינם נטבע המושג "לשמור בבטן". לטיפול שיאצו בבטן יש יכולת להעלות רגשות חבויים אל פני השטח של התודעה ולסייע לאדם להתמודד עימם ללא הדחקה. לעיתים זוהי חוויה מטלטלת אך שכרה בצידה כיוון והיא מאפשרת למטופלים להשתחרר מעולם של רגשות לא פתורים ולהעצים את יכולת הבחירה שלהם בחייהם. המטופלים האוטיסטים עשויים לחוות רגשות עזים מאוד אך כאמור חסרים את התקשורת שמאפשרת לפרוק את המתח הרגשי. מסיבה זו, הטיפול בשיאצו בכלל ובפרט הטיפול בבטן הם בעלי ערך רב עבור האוטיסטים.

 מחקרים מראים כי עיסוי מגרה הפרשת אוקסיטוצין, הורמון המופרש במערכת העצבים המרכזית אשר סותר את פעולתם של הורמוני סטרס ומשפר מצב-רוח. כמו כן נמצא כי הפרשת אוקסיטוצין משפרת את היכולת להבין תקשורת שאינה מילולית, לזהות רגשות אצל אחרים ולהגיב בהתאם. מחקר אחר מראה כי טיפול בעיסוי בילדים אוטיסטים מגביר את יצירת קשר-העין, משפר את היכולת לבצע פעולות משימתיות, משפר את השינה, את הקשר החברתי ומפחית התנהגויות סטריאוטיפיות (כגון תנועות חוזרות, נידנוד וכו').

  

הגדרת יעדים בטיפול

לרוב ניתן לצפות כי מטופל יוכל לשכב על מזרון הטיפולים ללא כל קושי, למשך זמן ממושך, ללא הפרעות או עצירות ויאפשר מגע ברוב חלקי גופו. כאשר מטפלים באוטיסטים בתפקוד נמוך, ציפיות אלה אינן מובנות מאליהן.

בעבודתי נתקלתי במספר התנהגויות מאתגרות: מטופלים שמתקשים בהבנה של הוראות, מטופלים שאינם מסוגלים לשכב על מזרון הטיפולים למשך זמן העולה על דקות ספורות, מטופלים שנעים ומדברים ללא הרף, מטופלים אשר נוטים להכאה עצמית, ועוד.

נאלצתי גם להתמודד עם חוסר שיתוף פעולה מצד המטופלים, שלא תמיד היו מסוגלים להבין את הסיטאוציה הטיפולית או התקשו להשתתף מסיבות אחרות, דבר שהצריך ממני שימוש בטכניקות שונות ומגוונות על מנת לרכוש את אמון המטופלים, לעודד אותם להשתתף בטיפול ולשמוח לקראתו.

מתוך התחשבות בקשיים וביכולות של המטופלים, הגדרתי יעדים בסיסים אליהם אני שואף להגיע:


    • המטופלים יבואו ביוזמתם לחדר הטיפולים.
    • המטופלים ישכבו על מזרון הטיפולים.
    • המטופלים יאפשרו מגע ברוב אזורי הגוף.
    • הטיפול יימשך לפחות 20 דק' רצופות.
    • המטופלים יחוו מנוחה עמוקה במהלך הטיפול.
  • הפחתת הכאה עצמית, בין אם בהפחתת מתח ובין אם בלמידת אסטרטגיות העוקפות מצבי בלבול ובהלה.

  

 

אתגרים ודרכי התמודדות

לקות בוויסות סנסורי

וויסות סנסורי לקוי מופיע לעיתים קרובות במקביל לאוטיזם. במצב תקין, מערכת העצבים מסוגלת למיין את שפע המידע הסנסורי המתקבל מאיברי החישה ולהתאים את עוצמת הגירויים כך שתפקוד מערכת העצבים יהיה מיטבי. הוויסות הסנסורי התקין מאפשר למערכת העצבים לקבל מידע מהסביבה ולהגיב אליו תוך הפעלת מערכות הגוף בתיאום ובתזמון הולם. כאשר הוויסות הסנסורי אינו תקין, מערכת העצבים עשויה להיות "מופצצת" בגירויים או "אטומה" לגירויים, דבר היכול להמם את האדם או לעשות אותו לקהה. התגובה של האדם לגירויים עשויה להיות חסרת קואורדינציה, לא הולמת ולא מתוזמנת כהלכה והאדם עשוי לחוש "מותקף" תחת עוצמת הגירויים.

הליקויים הסנסוריים עשויים להתבטא במערכות חושיות שונות: חוש הראייה, חוש השמיעה, מישוש, טעם, ריח, המערכת הפרופריוספטיבית (היכולת לחוש את מיקומם של איברי הגוף) והמערכת הווסטיבולרית (האחראית על שיווי המשקל ותיאום תנועות העיניים). הליקויים עשויים לגרום לצורך בגירוי עז או בהימנעות מגירויים בכל אחת מהמערכות.

בעת הטיפול באוטיסטים, יש לקחת בחשבון ליקויים סנסוריים העשויים לאפיין את המטופלים, כיוון ולעיתים קרובות הם מונעים את שיתוף הפעולה. התחשבות בליקויים הסנסורים מאפשרת להתגבר בקלות וביצירתיות על קשיים אלה.

 

דוגמאות ומסקנות :

מטופלת שסירבה לשתף פעולה, ישבה קפואה ולא נענתה לבקשותיי לקום מהספה ולבוא לחדרה לטיפול. כאשר הבנתי שהשמיעה שלה מאוד חדה, התחלתי לדבר אליה בקול שקט ועדין יותר וגם התחלתי להקשיב ולהתייחס בדיבור לרעשי הרקע בבניין. המטופלת הגיבה באופן מיידי בשיתוף פעולה.

מומלץ לנסות לבחון את הגירויים בסביבה ותגובות המטופלים לגירויים אלו. ברגע שנזהה את הגורם שמקשה על המטופל נוכל להתאים את עצמנו אליו ובכך להקל על המטופל ולהביא לשיתוף פעולה.

לעיתים אותה מטופלת הייתה ממתינה זמן רב בישיבה על המזרן ולא הסכימה לשכב עליו למרות בקשותי. באחד מהטיפולים התאזרתי בסבלנות והמתנתי בדממה מספר דקות. להפתעתי המטופלת נשכבה כפי שביקשתי ממנה ושיתפה פעולה עם הטיפול באופן מלא.

הבנתי וגם ראיתי זאת שוב בטיפולים לאחר מכן, כי לעיתים המטופלים אינם מסוגלים להוציא לפועל את התגובות שלהם במהירות אליה אנו רגילים ויש להתאזר בסבלנות רבה.

מטופל אחר היסס לשכב על מזרון הטיפולים אך כאשר הצעתי לסלק את השמיכה בה כיסיתי את המזרון, הסכים לשכב תוך שהוא מחייך. נוצרה שיגרה בה הוא למד לבקש שאזיז את השמיכה ולעיתים ביקש לכסות את המזרון בשמיכה. לא ברור לי אם המרקם והמגע של השמיכה הוא שהפריע, או הצבע, אך מובן כי השמיכה הפריעה לו באופן מיוחד.

התייחסות למרקמים ולצבעים של חפצים עמם המטופל בא במגע בסביבה הטיפולית חשובה להרגעה ולהנגשת הטיפול למטופל.

מטופל אחר, הסכים ברצון לשכב על מזרון הטיפולים אך היה מרבה להתנועע ולטלטל את גופו באופן שהקשה עליי לטפל בו. כאשר החלטתי לנסות ולטפל בקצב מהיר מאוד, שלא אופייני לשיאצו, הוא הגיב ברגיעה ובהפסקה של הטלטולים והתנודות. למיטב הבנתי, מדובר בליקוי במערכת הווסטיבולרית והפרופריוספטיבית והוא חש בנוח כאשר גופו מתנועע במהירות.

זו  דוגמא מעניינית כיוון שהנטייה אצלי ואצל מטפלים נוספים היא להרגיע בעזרת תנועות איטיות ועדינות.

חשוב לבחון את הנחות הייסוד וההרגלים שלנו כמטפלים, ולהתאים את קצב הטיפול למטופל.

 

הכאה עצמית

הכאה עצמית היא תופעה נפוצה בקרב אוטיסטים בתפקוד נמוך. מתוך 21 המטופלים עימם עבדתי, כ- 12 נהגו להכות או לנשוך את עצמם. התנהגות זו ככל הנראה מסייעת למטופלים להתמודד עם מתח, בלבול ובהלה. נראה שהיכולת ליצור ולשלוט בגירוי חזק (כאב) מעניקה להם תחושת שליטה או שהכאב מעפיל על תחושות מתח ובלבול שלא ניתן להכיל אותם.

קיים קשר בין ליקויים סנסוריים לבין הכאה עצמית. יש לקחת בחשבון אפשרות כי חוש המישוש אינו מווסת, ופגיעה עצמית פיזית עשויה להתרחש ללא תשומת לב מספקת. בנוסף, ההכאה עשויה לווסת ולהרגיע את מערכת העצבים.

לדוגמא, מטופלת אשר מכה את ראשה באזור הרקות בעוצמה רבה, פעמים רבות במשך היום. כתוצאה נגרם נזק לעיניים שלה, היא הולכת ומתעוורת ולכן חובשת כל העת קסדת מגן העוטפת את ראשה.

הבחנתי כי לעיתים היא מנסה ומצליחה לעצור את התנועה ונמנעת מלפגוע בעצמה. תהיתי האם ייתכן והתנועה היא כפייתית ואינה נשלטת, ומה יכול להיות המקור שלה. גיליתי שכאשר אני מניח את ידי בעדינות על רקותיה של המטופלת, היא אינה מכה את עצמה כלל ומגיבה בחיוכים, אנחות ולעיתים אפילו צחוק. נראה שהצורך להכות את עצמה נובע מחוסר וויסות תחושתי וצורך במגע באזור הרכות. החלטתי להתחיל כל טיפול במגע רב באזור הפנים ובהנחת ידיים על אזור הרכות. הדבר אפשר למטופלת לקבל טיפול ממושך (מעל 30 דק'), ללא קסדת מגן, תוך הפחתה משמעותית בהכאה עצמית.

יש לבחון הכאה עצמית והתנהגויות כפייתיות חוזרות של המטופלים, ולנסות להבין את מקורן ולבחון האם המטופל שולט במעשיו, בעוצמת התנועה שלו והאם המטופל מנסה להשיג תוצאה כלשהי שניתן להשיג בדרך אחרת שאינה מזיקה לבריאותו.

 

ידיעה מוקדמת של העומד להתרחש

שיגרה: האוטיסטים בד"כ דבקים בשגרה נוקשה וזקוקים לידיעה מוקדמת של העומד להתרחש. לעיתים קרובות התפרצויות זעם אלימות התרחשו כתוצאה משינוי בשגרה, והצוות המטפל מקדיש תשומת לב רבה להכנת המטופלים לכל שינוי בלו"ז היומי והשבועי.

חשוב להקפיד על שיגרה זו גם בטיפול בשיאצו, לקיים את הטיפול בימים, בשעות, ובמקומות קבועים. סדר הטיפול צריך להיות קבוע. ניתן לשנות את השגרה אך צריך להכין לכך את המטופלים מראש.

 

תפיסת זמנים מוגבלת: המטופלים בתפקוד הנמוך בד"כ אינם מבינים מושגי זמן מופשטים, כגון "דקה" ו"שעה". רצוי להתייחס לסדר הזמנים באמצעות אירועים שהמטופל מכיר כמו למשל "אחרי הארוחה", "אחרי המקלחת". אפשר ליצור אצל המטופל תחושת משך זמן וציפיה לסיומם של תהליכים בטיפול באמצעות ספירה. עם רוב המטופלים אני מגדיר ספירה בקול "עד עשרים" או מספר אחר וזה עוזר להם להמתין בסבלנות מתוך יכולת לצפות את הסיום המתקרב.

 

הפסקות יזומות: כחלק מסדר העבודה, אני מגדיר גם הפסקות יזומות. חלק מהמטופלים זקוקים להפסקות במהלך הטיפול ואם לא אגדיר הפסקות יזומות, הם יעצרו את הטיפול ויסרבו להמשיך. גם ההפסקות הן במסגרת זמן המוגדר מראש, ונמדדות בספירה בקול רם.

 

לדוגמא, מטופל שהיה משתתף בטיפול ביוזמתו ונשכב על מזרון הטיפולים, אך לפרקי זמן קצרים מאוד (חצי דקה- דקה) ונהג להפסיק את הטיפול לאחר 5-7 דק'.  במשך תקופה ארוכה חיפשתי דרכים שונות לשפר את רציפות ומשך הטיפול. בטיפול מסוים החלטתי לפרט בפניו את סדר העבודה, מתי בדיוק יהיו הפסקות וכמה זמן אעבוד על כל חלק בגוף, תוך ספירה בקול. לשמחתי הרבה, התגובה הייתה מיידית וכבר באותו הטיפול המטופל נשכב על מזרן הטיפולים ל 15 דק' רצופות. לאחר ניסיונות שונים הגעתי לנוסחא המתאימה שאפשרה לי להעניק למטופל טיפול הנמשך קרוב ל 20 דק' רצופות, כולל הפסקות יזומות.

כדאי ומומלץ להסביר למטופלים את רצף האירועים בטיפול, ולהגדיר איתם פרקי זמן בספירה בקול רם. מטרת הספירה היא לאפשר למטופלים להמתין פרק זמן מסוים תוך ידיעה ברורה מתי יגיע סופו. קצב הספירה הוא בשליטת המטפל ויש להפגין רגישות למצב המטופל ומידת הסבלנות שלו. לרוב השתמשתי בספירה עד 10 או 20 והיא ארכה כ 40 ? 60 שניות.

 

התמדה

העבודה עם מטופלים עם אוטיזם דורשת סבלנות רבה ויש להצטייד באורך רוח.

לדוגמא, אחד מהמטופלים לא הסכים לקום מהספה בחדר המשותף, חרף כל ניסיונותיי, במשך שנתיים ותשעה חודשים. במשך זמן זה הטיפול כלל עיסוי בשכמות, גב עליון, זרועות וצוואר. זה לא היה טיפול שיאצו אפקטיבי.

לאחר תקופה ארוכה זו חל שינוי פתאומי, והמטופל הסכים לקום מהספה ולבוא עימי לחדרו האישי. במשך שלושה שבועות נוספים הטיפולים התקיימו במתכונת דומה בעודו יושב על מיטתו. לאחר שלושה שבועות אלה חלה התקדמות נוספת והמטופל הסכים להישכב על מיטתו ולאפשר לי להעניק לו טיפול שנמשך קרוב ל 15 דק' רצופות.

מיותר לציין כי בתקופה הארוכה ללא התקדמות ניסיתי דרכי פעולה רבות והייתי מוכן לוותר על הרצון להתקדם עם המטופל. כאשר הצלחתי לבסוף להביא את המטופל לקבל טיפול שיאצו של ממש, התרגשותי הייתה רבה.

 

יצירתיות בטיפול

יצירתיות היא כלי חשוב בעבודה עם אוטיסטים. יש להתבונן רבות בכל אחד מהמטופלים, ללמוד את צרכיו והרגליו ולהשתמש בהם באופן יצירתי כדי לעזור לו להשתתף בפעילות.

לדוגמא, אחד מהמטופלים שהיה בא לחדר ביוזמתו, אך לא היה מוכן לשכב על המזרון בכלל, ובעיקר היה ממתין שאגע בו ואנסה להוביל אותו לשכיבה בכך שאמשוך אותו בעדינות כלפי המזרן. אז היה מתנועע ונתלה עליי, מתנגד ומשתף פעולה בו בזמן.

לאחר מספר חודשים עלה בדעתי כי המטופל מנסה לשחק ולהשתעשע. התחלתי לשחק עם המטופל משחק ילדותי של דגדוגים, משיכות ודחיפות והוא הגיב בצחוק מתגלגל ובהבעת אושר. לאחר מספר דקות של משחק, המטופל היה רגוע ולשמחתי הרבה נשכב ברצון על מזרן הטיפולים והסכים לטיפול שנמשך כ 10 דק' רצופות.

 

הרגלים בתקשורת

כמו אנשים נורמטיביים, גם אלו עם אוטיזם מפתחים הרגלים מסוימים בתקשורת. חשוב להבין את ההרגלים הללו ולהשתמש בהם.

לדוגמא, מטופלת שהייתה מוכנה לשתף פעולה עם הטיפול בתנאי שקיימתי עימה משא ומתן מראש לגבי סדר הטיפול, משך הטיפול, והתמורה שתקבל בסיומו. המטופלת אפשרה לי למתוח את הגבולות לטובת טיפול ממושך, כל עוד עשיתי זאת במסגרת של "משא ומתן".

מטופלת אחרת הייתה מתנגדת רבות, ומשתפת פעולה אך ורק כאשר הייתי פונה אליה בשפה מצווה ואסרטיבית. זאת על אף שנראה שנהנתה מהטיפול ולעיתים לא הייתה מוכנה לסיים את הטיפול.

הרגלי התקשורת מוכרים על פי רוב לצוות המטפל וחשוב להתייעץ עימם.

 

חיזוק חיובי

לעיתים פריצת דרך בשיתוף פעולה מושגת באמצעות שימוש בחיזוק חיובי כגון כוס קפה, כוס תה או אפשרות לקרוא במגזין מסוים. זו שיטה יעילה מאוד כאשר לא נמצא פתרון אחר. חיזוק חיובי צריך להיות שיגרתי וצפוי, וצריך להינתן מיד בסיום הטיפול. החיזוק החיובי צריך להיות פרס על שיתוף הפעולה וחשוב להסביר זאת למטופלים.

 בתחילת העבודה עם חיזוק חיובי, האתגר העומד בפני המטופל צריך להיות קל - טיפול קצרצר ומגע באזורי גוף מעטים. לאחר שמצליחים לקיים טיפול כזה, ניתן למתוח את הגבולות בהדרגה. תהליך זה עשוי להימשך חודשים רבים ויש להקפיד על בניית אמון של המטופל במטפל.

 לדוגמא, מטופלת שהייתה מתנגדת בתוקף לכל ניסיון להביא אותה לטיפול, צורחת וחובטת בראשה בעוצמה רבה. הוחלט לנסות ולהשתמש בחיזוק חיובי - כוס קפה. בפעם הראשונה המטופלת הכינה את כוס הקפה בנוכחותי והשתמשתי בכוס הקפה כדי להביא את המטופלת לחדרה. הרשיתי למטופלת לקבל את כוס הקפה ללא טיפול. בפעמים הבאות הגברתי את דרישותיי מהמטופלת: לשבת על מזרון הטיפולים, לאפשר טיפול ברגליים, טיפול בגב וצוואר וכן הלאה. באופן הדרגתי מתחתי את הגבולות וכיום המטופלת באה לחדרה ללא כל התנגדות, נשכבת על מזרון הטיפולים ומקבלת טיפול הנמשך מעל 20 דק' רצופות, בגב, צוואר, זרועות, רגליים ובטן ומקבלת את כוס הקפה רק בסיום הטיפול.

 

שימוש בכרטיסיות

כאשר ישנה בעיה בהבנה של שפה והמטופלים אינם מבינים את כוונות המטפל, מומלץ להשתמש בכרטיסיות עם תמונות. ניתן ליצור לוח ויזואלי המציג את סדר הטיפול וניתן להשתמש בכרטיסיות כדי לאפשר למטופל לבחור. למשל, תמונה של טיפול בבטן ותמונה של טיפול בגב יאפשרו למטופל עם קושי לדבר להביע את רצונו.

 

התייחסות לסדר היום

כדאי לבחון לגבי כל מטופל האם מוטב לטפל בו לפני או לאחר ארוחה. לעיתים, הרצון לאכול יפריע למטופלים לשתף פעולה עם הטיפול ומנגד, מטופלים שאוכלים כמות גדולה לא יוכלו לשכב על המזרון ולקבל טיפול עם לחיצות עמוקות וחזקות.

 

סיכום עבודה עם המטופלים לאחר שלוש שנות טיפול

ההצלחה בהשגת היעדים עם המטופלים הייתה מובהקת. חמישה מטופלים שיתפו פעולה עם טיפול ממושך ורצוף כבר מהטיפול הראשון, אצל שאר המטופלים חלה התקדמות משמעותית.

בתחילת הטיפול, תשעה מטופלים לא הסכימו לקבל טיפול.

לאחר שלוש שנות הטיפול, כל המטופלים הסכימו לקבל טיפול ללא התנגדויות מלבד מטופלת אחת שהשתתפה בטיפולים לסירוגין.

 

בתחילת הטיפול שישה מטופלים התקשו לקבל טיפול מעל 10 דק'. שישה אחרים התקשו לקבל טיפול מעל 15 דק'.

לאחר שלוש שנות הטיפול, תשעה יכלו להשתתף בטיפול ממושך עד 20 דק'. כל המטופלים היו מסוגלים להשתתף בטיפול ממושך מעל 10 דק', שמונה עשר מתוכם היו מסוגלים להשתתף בטיפול ממושך עד 20 דק'.

 

בתחילת הטיפול שישה מטופלים התקשו לקיים טיפול רצוף והיו קוטעים את הטיפול מספר פעמים.

לאחר שלוש שנות הטיפול, כל המטופלים היו מסוגלים להשתתף בטיפול רצוף מלבד שני מטופלים שנעזרו בהפסקות יזומות.

 

בתחילת הטיפול שבעה מטופלים נהגו להכות את עצמם באופן תדיר בהקשר של הטיפול בשיאצו, מתוכם שלוש מטופלות הכו את עצמן בעוצמה רבה ולעיתים קרובות.

לאחר שלוש שנות הטיפול, אצל כל המטופלים ההתנהגות פסקה כמעט לחלוטין בהקשר של הטיפול.

 

בתחילת הטיפול אחד עשר מטופלים התנגדו לבוא לחדר הטיפולים.

לאחר שלוש שנות הטיפול, שלושה מטופלים המשיכו להתנגד לבוא לחדר הטיפולים, בחלק מהמפגשים. כל השאר באו ברצון לחדר הטיפולים, בכל המפגשים.

 

בתחילת הטיפול ארבעה מטופלים התקשו בקבלת מגע באזורי הבטן, הירכיים והגב התחתון.

לאחר שלוש שנות הטיפול, כל המטופלים הסכימו למגע באזורי הגוף השונים.

 

בתחילת הטיפול  שני מטופלים יכלו לחוות מנוחה עמוקה במהלך הטיפולים.

לאחר שלוש שנות הטיפול, אחד עשר מטופלים יכלו לחוות מנוחה עמוקה, במרבית הטיפולים.

 

סיכום

העבודה המוצגת כאן היא סיכום של שלוש שנות עבודה במהלכן למדתי רבות על תחום הטיפול באוטיסטים. אין לי ספק שזוהי התחלה של תהליך ארוך שילווה אותי בהמשך דרכי המקצועית. אני מאמין כי תקופה זו הביאה להישגים טיפוליים ראויים לציון, כפי שהוצג במאמר זה. כולי תקווה כי הרעיונות והכלים שהצגתי במאמר יהיו לעזר למטפלים אחרים המעוניינים לעבוד עם מטופלים אוטיסטים.

לתחושתי ישנו חוסר ידע בתחום הטיפול במגע באוטיסטים שבא לידי ביטוי, לדוגמא, בסברה הרווחת כי אוטיסטים רגישים למגע וטיפול במגע אינו יכול להיטיב עימם. להערכתי, סברה זו שגויה ונובעת מחוסר ידע או מיומנות.

 במשך שלוש השנים בהן עבדתי עם המטופלים השגתי הישגים משמעותיים ביכולת להנגיש להם את הטיפול. אני משער כי אם תדירות המפגשים הייתה רבה יותר (פעמיים בשבוע או יותר) ולו ניתן היה להקדיש יותר זמן לכל מטופל (כשעה), הייתי יכול, לאורך זמן, להשיג הישגים משמעותיים ביכולת התקשורת של המטופלים, בקשר החברתי, בהתנהגויות סטריאוטיפיות, התמודדות עם שינויים, הפחתה של התפרצויות אלימות, שיפור בשינה, בהכאה העצמית וביציבה.

ההתמודדות עם האתגרים השונים בעבודה עם האוטיסטים הותירה אותי לעיתים אובד עצות וללא ידיעה כיצד נכון לפעול. אלו עוררו אותי לקרוא, להתייעץ ולהעמיק בתחום הטיפול באוטיסטים. אני שמח להמליץ על חומרי קריאה, בסוף המאמר.

אני מודה מאוד לצוות המטפל של ההוסטלים בהם עבדתי. היכרותם המעמיקה עם המטופלים ונסיונם האישי תרמו לי רבות ועוררו בי השראה. חלק מההצלחה שלי אני חב לעזרתם ועצותיהם.

אני שמח לשתף מנסיוני עם מטפלים אחרים ואני מזמין מטפלים נוספים לשתף ולכתוב בכדי ליצור גוף ידע רחב המבוסס על נסיון מעשי אשר ישרת את המטפלים השונים אך בעיקר את המטופלים האוטיסטים.

אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד עם המטופלים האוטיסטים וללמוד מהם רבות ומקווה כי המאמר יסייע למטפלים ולמטופלים כאחד.

 אשמח לענות על כל שאלה, 

טל בדיחי - Dipl. Ac ITCMA, מטפל מוסמך בשיאצו ISA

 

 

ביבליוגרפיה

 Emmons P. G. and Anderson L. M. (2005). Understandig sensory disfunction. London. Jesica Kingsley Publishers.

 Escalona A. et al. (2001). Brief report: Brief Report: Improvements in the Behavior of Children with Autism Following Massage Therapy. [Electronic version]. Journal of autism and developmental disorders. Vol 31, Issue 5, Pp 513-516.

Guastela A. G. et al. (2010). Intranasal oxytocin improves emotion recognition for youth with autism spectrum disorders.[Electronic version]. Biol Psychiatry. 1;67(7):692-4.-

Morhenn V. ,Beavin L. E. , Zak P. J. (2012). Massage increases oxytocin and reduces adrenocorticotropin hormone in humans. [Electronic version]. Alternative Therapies. Health Med. 18(6):11-8.

Tsuji S. et al. (2015). Salivary oxytocin concentrations in seven boys with autism spectrum disorder received massage from their mothers: a pilot study.[Electronic version]. Front psychiatry. 21;6:58.  

Watanabe T. et al. (2014). Mitigation of sociocommunicational deficits of autism through oxytocin-induced recovery of medial prefrontal activity: a randomized trial.[Electronic version].JAMA Psychiatry. 71(2):166-75.

 

 קריאה נוספת והעמקה:

Art Therapy With Children on the Autistic spectrum/ Kathy Evens and Janek Dubowski

ספר זה מתאר את מקורה של השפה, כתוצר של מסוגלות לחשיבה סימבולית. הספר מסביר את הקשר בין יכולת לחשיבה סימבולית לבין היכולת להשתמש בשפה, משחקי דמיון, ופעילות אומנותית.

 

Tao Shiatsu: Life Medicine for the 21st Century / Ryokyu Endo ספר זה מפרט ומסביר את דרך הטיפול בשיאצו.

Learning from the patient/ Patrick Casemant

Further learning from the patient / Patrick Casement

 

ספר זה מתאר תהליכים ותקשורת תת-הכרתית המתקיימת בין מטפל ומטופל ומנחה כיצד ללמוד מתהליכים אלה ולרתום אותם להצלחת הטיפול.

ביבליוגרפיה

 

Emmons P. G. and Anderson L. M. (2005). Understandig sensory disfunction. London. Jesica Kingsley Publishers.

 

Escalona A. et al. (2001). Brief report: Brief Report: Improvements in the Behavior of Children with Autism Following Massage Therapy.[Electronic version]. Journal of autism and developmental disorders. Vol 31, Issue 5, Pp 513-516.

Guastela A. G. et al. (2010). Intranasal oxytocin improves emotion recognition for youth with autism spectrum disorders.[Electronic version]. Biol Psychiatry. 1;67(7):692-4.-

Morhenn V. ,Beavin L. E. , Zak P. J. (2012). Massage increases oxytocin and reduces adrenocorticotropin hormone in humans. [Electronic version]. Alternative Therapies. Health Med. 18(6):11-8.

Tsuji S. et al. (2015). Salivary oxytocin concentrations in seven boys with autism spectrum disorder received massage from their mothers: a pilot study.[Electronic version]. Front psychiatry. 21;6:58.  

Watanabe T. et al. (2014). Mitigation of sociocommunicational deficits of autism through oxytocin-induced recovery of medial prefrontal activity: a randomized trial.[Electronic version].JAMA Psychiatry. 71(2):166-75.

 

 

 

קריאה נוספת והעמקה:

Art Therapy With Children on the Autistic spectrum/ Kathy Evens and Janek Dubowski

ספר זה מתאר את מקורה של השפה, כתוצר של מסוגלות לחשיבה סימבולית. הספר מסביר את הקשר בין יכולת לחשיבה סימבולית לבין היכולת להשתמש בשפה, משחקי דמיון, ופעילות אומנותית.

 

Tao Shiatsu: Life Medicine for the 21st Century / Ryokyu Endo ספר זה מפרט ומסביר את דרך הטיפול בשיאצו.

Learning from the patient/ Patrick Casemant

Further learning from the patient / Patrick Casement

ספר זה מתאר תהליכים ותקשורת תת-הכרתית המתקיימת בין מטפל ומטופל ומנחה כיצד ללמוד מתהליכים אלה ולרתום אותם להצלחת הטיפול.

טל בדיחי - מטפל בשיאצו ורפואה סינית


talbadihi@gmail.com


www.atouchbetter.com


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב