האם לילד יש בעית שמיעה? איך לדבר אל ילדים כך שיקשיבו לנו? 

ככל שאנחנו מנדנדים לילדים שלנו שוב ושוב מבלי לכבד את עצמנו ואותם בעצם החזרתיות המעייפת והבלתי פוסקת, כך הם נהיים אפאטיים למילמול שלנו.

תראו איך אנחנו מ ש ג ע י ם  את הילדים שלנו...
לפני מספר ימים פגשתי אמא שכאשר שמעה שגם לי יש ילדה בת 4, שאלה אם גם לי קורה שלילדה יש שמיעה סלקטיבית ולפעמים היא לא שומעת, אפילו שאני מדברת מטר ממנה.
והיא אפילו קבעה כבר בדיקת שמיעה - למרות שציינה שבמצבים מסוימים הילד שלה שומע מצוין, למשל, אם חבר קורא לו מהצד השני של הגינה.
מכיוון שזו היתה פגישה ראשונה ועדיין לא הכרתי אותם אמרתי שאולי נדרשת בדיקת שמיעה, אבל כששאלתי קצת יותר לעומק איך זה נראה, הבנתי משהו אחר...

ביקשתי שתיתן לי דוגמאות והיא אמרה שהיא יכולה להגיד לו משהו כמה פעמים והוא לא מגיב, בכלל.
אוקי, לפעמים כשהם מרוכזים במשהו באמת אין עם מי לדבר.

המשכתי לבדוק ושאלתי מה היא אומרת לו, אז היא אמרה שזה בד"כ כשהיא מבקשת ממנו משהו למשל לבוא לאמבטיה או לאכול... והיא אומרת שוב ושוב והוא לא מגיב, כאילו הוא חרש, וציינה בלי שאשאל, שלעומת זאת אם פתאום יציעו לו ממתק, או לשחק בכדור, הוא ישמע גם אם לוחשים לו פחות או יותר.

אז כן, גם בת ה-4 שלי יכולה לא להגיב כשהיא באמצע סרט או משחק (מאלזה ואנה כמעט נגמלנו).

התמונה התבהרה, ויכולתי להרגיע אותה שסביר להניח שהשמיעה של הילד מעולה. מה שבכל זאת קורה הוא שהילד פיתח מחסום ל"נדנודים" שלה, שנאמרים שוב ושוב.

אנחנו נורא מצחיקים, אנחנו מצפים שנגיד משהו לילד והוא יקשיב מיד ויגיד, בטח אמא, אני סוגר את הטלביזיה ובא לסדר את החדר....

בהמשך הפגישה היא גם סיפרה שהילד לא אוכל כלום ושאלה אותי אם זה נראה לי הגיוני ש- "מהרגע שהוא חוזר מהגן הוא לא אוכל כלום!, זה יכול להיות?"
אם הילד בן ארבע ועדיין לא מת מרעב, וגם לא סובל מתת משקל, אז כנראה שהוא לא בסכנה. (בגן הוא כמובן אוכל טוב, לפי דיווח הצוות) אז מה קורה פה?

הבנתי שהיא במצוקה בעניין האוכל והשמיעה, ולחוצה שמשהו לא בסדר עם הבן שלה –

הפרעת שמיעה ואכילה?!

אם נאסוף יחד את כל הפרטים של הסיפור אפשר לראות ילד תקין ביותר שמתנהג בהתאם לגילו, והורה שמרוב לחץ, לא מפסיק לנדנד בבקשות חוזרות ונשנות, ומאבד את הסמכות והמילה שלו.

ככל שאנחנו חוזרים על הבקשות שלנו שוב ושוב בלי לאכוף אותן וככל שנהיה לחוצים יותר לגבי התנהגויות של הילדים, ככה הן ילכו ויחמירו.

מה קורה כשזה הפוך?

עצרו רגע והיזכרו... מה קורה כשאתם עסוקים (במייל, בטלפון, בפייסבוק, קוראים עיתון...מישהו עדיין עושה את זה?!) והילד מבקש משהו שוב ושוב, ואתם אומרים עוד רגע בלי לשמוע כמעט מה בילד אומר, והוא קצת מחכה, ואז שוב מבקש, ועובר עוד רגע, והילד עובר לטון של נו... אמאאאא, כבר חיכיתי, מתי תתני לי... ובסוף אנחנו עוד עלולים לפנות פתאום בכעס ולהגיד "אתה לא רואה שאני עסוקה, חכה בסבלנות או שלא תקבל בכלל" וההמשך כבר לא משנה, בד"כ לא כיף.

אז גם כשהם מרוכזים במשהו הם לא שומעים אותנו, וגם הם לא אוהבים שמנדנדים להם.

אז מה עושים?

• אם אנחנו רוצים להגיד משהו לילד בזמן שהוא מרוכז בפעילות אחרת, כדאי שקודם כל נקבל את תשומת ליבו, או שנחכה שהוא יתפנה (אם זה אפשרי).
• אם חזרנו על עצמנו פעמיים ולא נענינו בתשובה כלשהיא, אין טעם להמשיך עם "תקליט שבור" אלא בפעם השלישית לבוא לגובה העיניים של הילד ולהגיד את דברינו.
• תנו כבוד לפעילות שבה עוסק הילד, ואם אתם רוצים שמשהו אחר יקרה, רדו לגובה העיניים, כאמור, ובקשו את תשומת ליבו בנועם ובאסרטיביות, תאמו איתו והכינו אותו לכך. למשל, תסיים לבנות את הפאזל ואז הולכים לאמבטיה או כשהתוכנית הזו מסתיימת הולכים להתקלח חמוד.
• אל תדברו לאויר... גשו לילד וודאו ששמע את מה שתכננתם.
• נוכחות – אל תצפו שהדברים יקרו מאליהם. היו ערניים ושימו לב מתי מסתיימת התוכנית או הפאזל הגמור, וכשזה קורה תזכירו לילד את התכנון (הם לא תמיד זוכרים). "איזה יופי הרכבת את הפאזל, יופי, עכשיו לא..מ..בטיה", אם אפשר גם בחיוך מזמין.
• אם יש התעקשות, לא נורא - תזכרו שלא קל להפסיק פעילות כייפית. זה לא אומר שלא נפסיק אותה, אבל נראה לילד שאנחנו מבינים אותו, ושלשחק זה באמת כיף ומחר יום חדש ויוכל שוב לשחק, אבל עכשיו צריך לנקות את הגוף המתוק שלו ולהתכונן לישון (למשל), ואחרי האמבטיה הוא יבחר איזה סיפור לקרוא.
• החמיאו להם כשהם מצליחים לוותר ולבוא לאמבטיה, בקטנה. "אני גאה בך שאתה מבין ומשתף פעולה".
• לגבי אוכל – בכוונה שמתי את זה ההתייחסות לאוכל בסוף, כי זה נושא בפני עצמו אבל יש קשר. ככל שאנחנו מנדנדים לילדים שלנו שוב ושוב מבלי לכבד את עצמנו ואותם בעצם החזרתיות המעייפת והבלתי פוסקת, כך הם נהיים אפטיים למילמול שלנו.
אוכל מביא מימד לחץ נוסף "אם לא תאכל איך תגדל?" (אוכל משגע הורים וסבתות) ואנחנו קודם כל צריכים להירגע!!! ככל שנהיה בלחץ סביב אוכל או כל דבר אחר, ככה נגרום לילד לעשות ההיפך ממה שאנחנו רוצים.
קרה לכם שהלחיצו אתכם לעשות משהו כל כך, שגם אם רציתם לעשות אותו, זה עורר בכם התנגדות ועשיתם דווקא?
זה אותו דבר. ועל אחת כמה וכמה בנושא אוכל. אם יש משהו שילד יכול להחליט עליו בעולם המבוגרים הוא מה ייכנס לו לפה (ומה יצא מהצד השני). ככל שנלחיץ אותם הם יפתחו הפרעות אכילה (והרי זו עובדה שבגן הוא בד"כ אוכל נהדר.... למה? כי אף אחד לא מתעלף שם אם הוא לא אוכל או כן אוכל, אז כשהוא רעב הוא אוכל!)
מה כן -

• ארגנו ארוחות ערב משפחתיות.
• שאלו את הילד מה ירצה לאכול.
• הציעו לילדים להכין איתכם משהו.          לא בהכרח את כל השאלות יחד
• הזמינו את הילד לשבת איתכם.
•  אם הוא לא רוצה, הניחו לו, ורק אמרו בנועם ובקלילות, "אוקי, כשתרצה אתה מוזמן".
אם הדפוס עד עכשיו היה לחץ, הוא לא יבין מה קרה לכם, וכשיהיה רעב יבוא לבד (וירגיש שזו החלטה שלו – הרגשת עצמאות), ואתם תשמחו לקראתו ותשאלו מה להגיש לו.

•  זהו, עד הפעם הבאה וחוזר חלילה :)

ככל שתקפידו לא לדבר לאוויר (ולהתעצבן שלא שומעים אתכם), לא להלחיץ את הילדים בלחץ שלכם (אוכל), להבין ולהיות קשובים, נוכחים וברורים, ותשימו את הגבול באופן יציב ומכבד - כך גם תקבלו הקשבה ושיתוף פעולה שיוטמע בילדים ויהפוך לחלק מהם (וממכם) ומהוואי המשפחה.