בחוק איסור פרסום לשון הרע מוגדר המושג "לשון הרע" כדבר פרסום פוגעני שנועד לבזות או לפגוע במשרה של אדם. לכאורה, פרסום של כל דבר שעלול לפגוע ברגשות ובכבודו ולגרום לפגיעה בקריירה של אדם יכול להיחשב ללשון הרע. אבל מה קורה במקרה של ביקורת מדעית, הרי היא חלק בלתי נפרד מהמדע ונועדה לחתור לאמת מדעית, למנוע מדע כוזב, ולקדם את ההבנה? הרי כל מאמר ביקורת עלול לפגוע במשרתם או מקצועם של המעורבים ולגרום לבוז כלפיהם מצד עמיתיהם המדענים. לכן, יוצא שכל מאמר ביקורת מדעית, מתוקף כך שהוא מאיים על מדען מסויים, בכך שמסכן את משרתו ועלול להשפילו, הוא "לשון הרע". אז, יהיה אסור לפרסם ביקורת מדעית וכל מאמר מדעי יהיה קדוש. על מנת לא ליצור מצב מגוחך במדע, שאי אפשר להיתנגד למה שכתוב, המדענים צריך להבין שהם באו ללמוד ולא להיתגאות, לכן, כל מאמר נכון - מקדם אותם בהבנת הנושא ומשפר את התפיסה המדעית שלהם. לכן - לעמוד על טעויות זה הדבר החשוב ולא להיפגע מהבושה שבלטעות. לכן, כל מדען שתחת ביקורת - צריך לשמוח שמתקנים אותו ולא להרגיש מבוזה. הפגיעה במשרה שלו היא גם כן לא מובנת מאליה, שכן, אחרי שתוקנה הבנתו המדעית - הוא הפך למדען טוב יותר ואין סיבה לפטרו. רגשות העלבון והבוז שמדען מרגיש עקב הביקורת המדעית, שהיא חלק בלתי נפרד מהמקצוע, הם ילדותיים ומדען צריך לשאוף לאמת מדעית, שהביקורת עלולה להיות חלק בלתי נפרד ממנה. לכן, ביקורת מדעית, מתוקף כך שתפקידה הוא לא לפגוע במדענים, אלא לקדם אותם בהבנת המדע והכרת הטעויות שלהם - היא איננה לשון הרע.
אומנם, יש בחוק גם הגנת תום לב לביקורת מדעית. ההגנה הזאת מתירה ביקורת מדעית, כך שדברי ביקורת לא נחשבים ללשון הרע. מסעיף 15 ברור שלשון הרע זה תקיפת האדם ולא הדיעה המקצועית שלו. אבל, במסגרת הביקורת ניתן גם לשפוט את המדען עצמו: דיעותיו ומעשיו, כפי שהם ברורים מהפרסום המדעי, שעליו הביקורת. המדען רשאי לבקש לפרסם התנגדות לביקורת, שתפורסם צמוד, אחרת עלולה להיתבטל הגנת התום לב.
מדענים צריכים להיתבגר רגשית ולא לראות בביקורת מדעית - תקיפה אישית. ביקורת היא חלק בלתי נפרד מהמדע והזכות לכתוב ביקורת חייבת להיות קיימת. ההתנגדות של המדענים לביקורת נובעת מפנטזיה ילדותית שבמסגרתה - כל מה שהמדענים כתבו צריך להיתקבל כקודש בעולם, מה שבמציאות כמעט אף פעם לא קורה.
לאוניד אסיפוב 2015
