הסיעתיות הפלגנות:מדינה או עיירה? מגמות ודפוסים 

ד"ר דויד שוורץ:הסיעתיות הפנים מפלגתית והסיעות בפוליטיקה הישראלית

המפלגות הגדולות וכן אלו הקטנות בישראל הפכו לזירת התגוששות בין סיעות

מה מקומן של הסיעות ותופעת הסיעתיות?

סיעה-התארגנות של חברי מפלגה

במסגרת המפלגה ובתוכה.למען קידום אינטרס אישי או אידיאולוגי מסוים הייתה

 דבר שאפיין מאז ומתמיד את המערכת הפוליטית בישראל,עוד מתקופת

היישוב.המחלוקות בין פלגים שונים הגיעו אף לנושאי הביטחון,מצד אחד "ההגנה"

 מצד שני "הפורשים"-האצ"ל והלח"י.הפלגנות הייתה נחלת עם ישראל מאז

ומצמיד:פרושים וצדוקים,חסידים מול מתנגדים, מלכות ישראל מול מלכות

יהודה.נדמה שהקושי "לצאת ממצרים", ולנהוג כ"בני חורין",קשה תמיד על עם

ישראל.אם מפלגה הנכנסת בשערי הכנסת מקבלת מייד את הכינוי והתואר

"סיעה",שכן היא זכאית לחדר משלה מימון מפלגות,קשר עם הציבור והדבר מייחד

אותה מהסיעות האחרות. הרי בנוסף לתפקודה של מפלגה אשר היא למעשה

רשימה, אך עם הכנסה לכנסת הופכת לאחת מסיעות הבית,בנוסף לכך קיימות

 סיעות פנים מפלגתיות.חלקן מתחיל כסיעה במפלגה והופך למפלגה-סיעה ב'

במפא"י-מפ"ם,או המרכז החופשי שהחל בהתארגנות בתוך חרות בראשות שמואל

תמיר,ועוד.

סיעה-FACTION,מוגדרת כ"כוח המתחרה ברכישת השפעה על המוסדות המרכזיים

של השלטון הפנים מפלגתי,על ניסוח מדיניות המפלגה ומינויה למשרות

ציבוריות"(זריצקי).יש המגדירים סיעה" קבוצה בעלת זהות קולקטיבית המושתתת

על  ערכים ו/או   אינטרסים שווים,המטילה מרות ומשמעת על חבריה,מאורגנת

לבצע פעולה שבמרכזה המרה או השפעה על המדיניות או ההנהגה של

המפלגה.(ישי).יש הרואים בסיעה בעלת כוח וארגון משל עצמה,קבוצה פנים

מפלגתית בעלת מטרות מובחנות.ברוב המפלגות בישראל פעלו מאז ומתמיד סיעות

פנימיות.הדוגמא הבולטת ביותר הנה הסיעות הפנימיות המאורגנות שפעלו בתחום

ההסתדרות,ארגוני העובדים,למשל "איגוד העובדים הליברלים",שפעלו במפלגה

 הליברלית,עת הייתה חטיבה בליכוד,"סיעת תכלת לבן" של תנועת החרות

בהסתדרות,וכמובן פעילי ההסתדרות שפעלו כל העת במפא"י,מערך,ואח"כ מפלגת

העבודה.כיום הסיעות הן סיעות בעלות גוון אישי יותר דהיינו:תומכות באישיות זו

או אחרת במאבקה לזכות במיקום גבוה בצמרת המפלגה.כאשר הוקמה "קדימה"

היה הדבר ראשית סביב התארגנות סיעתית סביב אריאל שרון,אשר פרש מהליכוד

במאבקו מול אישים אחרים כגון:בנימין נתניהו אשר נשאר במסגרת מפלגת

הליכוד.(שוורץ)הדמוקרטיה הפנים מפלגתית בישראל ושיטות הבחירות הפנים

מפלגתיות:פריימריס או בחירות במרכז המפלגה מושפעות ממעמדן של הסיעות

הפנים מפלגתיות המחלקות ביניהן אזורי השפעה ועוצמה,המשפיעות על כל

המערכת הפוליטית בישראל כמו גם בעולם(שוורץ,1991).בישראל של היום עידן

 הסיעות האידיאולוגיות כמעט הצטמצם,הסיעות המאורגנות קטנו ביותר ולמעשה

 נשארנו עם ערב רב של סיעות אישיות,אשר אינו מאורגנות יותר מידי והן סובבות

סביב מנהיגי המפלגות השונים,המנסים למתג את מפלגתם כמפלגות שממש מזוהות

 איתם באופן אישי.חוקרי המפלגות בד"כ מציינים כי קיים הבדל בין התפתחות

סיעות אישיות סביב אישיות לבין סיעות על רקע אידיאולוגי למשל:גאולה כהן על

 רקע התנגדותה להסכמי קאמפ דיוויד,דבר שהוביל מאוחר יותר להקמת מפלגת

התחייה,אשר התנגדה להסכמי השלום שערך מנחם בגין ז"ל.לסיעתיות חסרונות

כמו פילוג,חתרנות,תככנות,אי עמידה בהסכמים,ברם למרבה הפלא ישנם גם

יתרונות בתופעה זו הקיימת מאז ימי הפוליטיקה העולמית.היתרונות:גיבוש הזדהות

 על רקע מסוים,הקמת קבוצות,קידום תהליכים,יכולת להגיע למו"מ עם קבוצות

וסיעות אחרות.בקדימה של היום קיימות מספר התארגנויות על בסיס אישי שניתן

 לתאר אותן בשפה המקצועית כנטיות-TENDENCIES  אשר מתקרבות ל"סיעות

אישיות",פרסונאליות, למשל:סיעת ציפי לבני-סביב יו"ר המפלגה סיעות מאורגנות

פחות סיס האישים:מופז,דיכטר,שטרית.המובילים האחרים בקדימה כמו שר האוצר

 לשעבר רוני בראון,דליה איציק –יו"ר הכנסת לשעבר וצחי הנגבי-יו"ר וועדת

 חו"ב,אינם עושים מאמץ לגבש סביבם איזו שהיא קבוצה מאורגנת,אלא נמצאים

 בקשר עם הפעילים המרכזיים בקדימה.המעניין בכל עניין פענוח "הצופן הסיעתי"

של קדימה,שדווקא קבוצה זו של"לשון המאזניים", יש לה היכולת להמליך או לשנות

 את מאזן הכוחות הקדימאי.

ולו רק בגלל שהיא אינה מוגדרת כסיעה או כקבוצה מאורגנת.

בליכוד קיימות מספר נטיות/סיעות אישיות סביב נתניהו,סילבן שלום,גדעון סער,

דני דנון,רובי ריבלין,ואנשי המנגנון של "המצודה" סביב ישראל כץ.

גם בליכוד סיעות בעלות גוון אישי וסיעות של וותיקים,מגזרים,סקטוריאליות

למשל:תעשייה אווירית וחיים כץ,בנוסף לקבוצות מאורגנות פחות של

סניפים,מחוזות,מגזרים,חמולות ועוד.

הפוליטיקה הישראלית הנה שדה נרחב להשפעות סיעתיות.

בישראל של היום המפלגות כולן הפכו לערב רב של סיעות אישיות,ואף "הכוחות

העולים",מה שקרוי "הכוכבים החדשים" כמו יאיר לפיד, נפתלי בנט,או בעתיד כנראה הרמטכ"ל גנץ

מציגים לראווה את אישיותם אך לא מציעים אג'נדה או אידיאולוגיהחדשה.

האזרח המתבונן מהצד מתקשה למצוא ההבדלים האידיאולוגיים,ולכן הוא

 יותר מתחבר להבדלים האישיים,כך שלא האג'נדה היא העיקר אלא הדמות,לעיתים

גם אם היא ווירטואלית. 

*מיותר לציין כי תופעת הסיעתיות היא כלל עולמית רווחת בדרום מזרח אסיה ,פיליפינים,ארצות אפריקה וכמובן גם ברחבי אירופה.

למתענינים ראו המחקר שלי:סיעה במפלגה(נמצא באוניברסיטאות),או מחקרם של האיטלקים בלר ובלוני.

טבעו של המזה"ת שהסיעתיות,הקבוצתיות והחמולתיות מאפיינים אותו גם בסכסוך המדיני פוליטי.