למה צעק מקבץ הנדבות על המיליונר הנדיב? 

לפני כשבוע פורסם במגזין העסקים היוקרתי "Business Insider", כי צ'ן גוואנגביו, איל הון סיני, שהכריז על עצמו כ'אדם המשפיע ביותר של סין'- קיים אירוע ענק בעיר ניו יורק, שכלל ארוחה במסעדת יוקרה וחלוקת שטרות בני 100 דולרים ל-200 אנשים מוכי עוני.

גוואנגביו בן ה-46 החל בהרפתקה, כמה שבועות קודם לכן, כשטייל ברחובות טרבייקה עם צלם ועיתונאי מ"ניו יורק פוסט", בניסיון לחלק שטרות של 100 דולרים לעוברים ושבים. למרות בטחונו, כי כל אמריקאי ממוצע ייגש לקבל ממנו את שטר 100 הדולרים- התפלא גוונאגביו, כי מאמציו לא הלכו כמתוכנן, ורבים התעלמו מהפצרותיו לקבל את שטרות הכסף. (כסף כן צומח על העצים, מוכר?)

משראה שכך, החליט גוואנגביו על הזמנה של 300 איש לארוחת יוקרה במסעדת גורמה במנהטן, כשבמהלכה יחלק את שטרות הכסף שבאמתחתו. הוא פנה לעמותת צדקה הפועלת בניו יורק ובקש ממנה לארגן את האירוע. ואכן, לאחר פילוח של מקרי עוני קשים ביותר בניו יורק- נשלחו הזמנות ל-300 איש עם ההבטחה לארוחה הטובה, וכמובן- למתת היד הגדולה שתינתן במהלכה.

אך, למרות שהוזמנו 300 אנשים נזקקים לארוחה, בפועל- יכלו להיכנס למסעדה רק 200 משתתפים, מה שהביא לכך, ש-100 חברי קהילה חסרי בית נשארו מחוץ לאירוע. בנוסף, חסרי בית רבים שלא הוזמנו, אך הגיעו למקום וחפצו להיכנס- נותרו בחוץ.

במסעדה בפנים זכו האורחים לארוחה מפוארת אותם לא טעמו מימיהם. (ולמתעניינים בתפריט- מספר המגזין, כי מדובר בטונה צרובה על סלט אסיאתי, וסטייק עם פירה ושעועית ירוקה, בתוספת קינוח מהוקצע...)

"הוא בן אדם! הוא הנדיב ביותר"- צעק אחד מהמשתתפים בקול ניחר, בעת בה סובב את זרועו סביב המיליונר הנדיב, ובו בזמן נופף בשלושה שטרות של 100 דולרים באוויר.

"אני מאחל ומקווה שתשתמש בכסף למטרה טובה- הגיב גוואנגביו- אני מקווה שתוכל להשתמש בכסף הזה ככסף להשקעה עבור עבודה טובה או לימוד כלשהו, שיוכל לעזור לך בהמשך".

כשסיים את דבריו, פנה לקהל השבע, ואמר להם שהוא מתכנן לערוך אירוע מעין זה בכל שנה. מובן, שהקהל החל לעודד את המיליונר ולהעתיר שבחים רבים על אופיו הנדיב.

אך לפתע, נכנס לתוך האירוע החגיגי דוואל, אחד המוזמנים, שלא התאפשר לו להשתתף בארוחה, והחל לצעוק כלפי המיליונר והתקשורת שסבבה אותו במקום: "זוהי ההונאה הגרועה ביותר שבוצעה אי פעם כלפי קהילת חסרי קורת הגג". "אני מוגבל"- הוא המשיך- "ואני מחכה כאן כבר 10 וחצי שעות, כי הבטיחו לי ארוחת גורמה ו-300$. זהו תעלול פרסומת שמבייש את האנשים הרבים הממתינים בחוץ".

למרות הפרת האירוע- התעלם גוואנגביו מהצעקות, והודיע באמצעות מתורגמן, כי הוא נוסע כעת לעמותת הצדקה שסייעה לו לארגן את הארוחה, וכי לא ימשיך במתן תרומות כספיות לאנשים שנותרו בחוץ, שלטענתו לא ברור האם כולם הוזמנו. "אני מסייע למיליוני אנשים, ורוצה להמשיך לסייע לכולם, במקום להקשיב לאותם אנשים שעלולים להיות קנאים, או שמגיבים בשלילה על רעיונות שאני מציע"- סיכם את ארוחת הצהרים.

כמה תובנות חשובות, הנלמדות מסיפור זה  לגבי גיוס משאבים:

• בעל המאה הוא בעל הדעה- התורם הוא זה שיחליט כיצד לנהל את כספו. פרשני עיתונות רבים בארה"ב טענו, כי חבל על הכסף לארוחת השחיתות עבור העניים, אך בעצם, מי שרצה לתת ארוחה זו- היה דווקא התורם, והוא זה שיחליט גם כיצד יתועל כספו. פעמים רבות עומדים מנהלי הארגון בפני דילמה, כאשר תורם מעוניין להשקיע את כספו בתחום X, בעוד הם מעוניינים בפרויקט Y. עם זאת, אם התרומה אינה משנה את מטרות העמותה, או אם אינה מובילה להוצאות מיותרות של העמותה לאחר מכן- יש לתת לתורם את הזכות להחליט באיזו דרך להעניק את התרומה.
• באירוע הוקרה לתורם- יש לעשות הכל כדי לגרום לו הנאה מתרומתו. לכן, יש לבדוק מראש את כל הפרטים כדי שלא תהיה שום תקלה. לא ייתכן שיזמינו 300 אנשים רעבים, וישאירו 100 מהם בחוץ עקב חוסר מקום. הדבר פוגע כמובן, בנזקקים, אך גם בתורם, שבמקום לספר על נדיבותו הרבה- הדיווחים התקשורתיים בחרו להבליט את חוסר התייחסותו לאנשים שעמדו בחוץ, שכאמור, חלקם לא הוזמנו לאירוע.
• פעמים רבות ישנן הבטחות לתרומות, אך אין לא ממומשות. לכן, יש לערוך תהליך-המשך (Follow-up) מקצועי, שידע להבחין בין בקשה לגיטימית למימוש התרומה לבין 'הטרדת התורם', כדי לקבל את התרומה המובטחת ולפעול עמה בהתאם להנחיות התורם, או בהתאם למטרות הארגון.