כל כך הרבה רעיונות עולות מכל כך הרבה אנשים לגבי הדרך בה צריך לטפל באנשים אלימים. יכול להיות שכולם צודקים, אך ברצוני להראות לכם צד נוסף.
הטיפוס האלים, זה טיפוס כועס ורגזן שנותן ביטוי לכך באלימות, מה שהוביל אותו לשם היה תסכול ממצב מסוים, ומה שהוביל אותו לתסכול היה הפירוש המחשבתי שהוא נתן לסיטואציה מסוימת. מאז היותנו בכיינים שמחזיקים אותנו על הידיים ומחתלים אותנו, אנו מביטים בעינינו על העולם, יונקים ממנו את מה שהוא משדר, מבינים על פי התפיסה שלנו את מה שאנו יכולים, שהיא אגב, גם תוצאה של המידע ששודר אלינו. הגענו לבגרותנו לאחר שפיתחנו תפיסת עולם שכך צריך להיות ואחרת זה לא נכון. בראייה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו, אנחנו צודקים, כך נראה העולם דרך העיניים שלנו ואף אחד גם לא ישכנע אותנו אחרת.
בתפיסת העולם של הטיפוס הכעוס והאלים, הפירוש שלו לזכות במעמד החברתי שלו, הינו להיות אלים או להרים קולו, כך הוא זוכה במעמד שלו. יכול להיות שהוא גדל בבית כזה שאלה היו החוקים, אך יכול להיות שזה סימפטום לתנאים מסוימים שהוא גדל בהם וזה היה הכרח הישרדותי.
האם בנתינת עונש, כבד ככל שיהיה, נפתור את הבעיה לאותו אדם? ומה עם כל האחרים שסובלים וגדלו בתנאים אשר נתנו להם לראות את העולם כמקום מאיים ומצריך מלחמה מתמדת? מה נעשה איתם? הם גדלים בתוכנו ואנו רואים אותם יום יום וכל אחד ואחד סוחב איתו משהו.
כשאנו מזהים מישהו אשר נאמר עליו שיש לו בעיה, אמליץ לכם לנסות לחשוב על האפשרות, שאדם שיש לו בעיה זה אדם שרע לו, כן, על פי תפיסת העולם שלו בראייה הסובייקטיבית שלו בלבד. זה לא משנה אם הוא מנהל חברה גדולה ומצליחה או פועל בשכר מינימום.
הקדמה והתובענות של היקום מייצרים בשנים האחרונות אוכלוסיה יותר מתוסכלת ויותר אלימה.
התחרותיות בה נמצאת החברה, שמה את המשפחה בדילמה מוסרית לא פשוטה. מצד אחד רצים לפרנס ונלחמים בשיניים בכדי שלכאורה יהיה טוב יותר לדור העתיד, אך יחד עם זאת , פחות נמצאים בחברתם ופחות מראים להם את הגבולות של האנושות ואת מסגרת החיים הנורמטיבית. ילדים כאלה גדלים עם פירוש שיכול להיות מסוכן לחברה.
ניתן לשנות את דפוס ההתנהגות של האנשים על ידי הגברת המודעות העצמית ולא במלחמה איתם. בענישת אדם אלים, לא נפתור לו את הבעיה וגם אם הרחקנו אותו מהחברה, מה עם האחרים? כלומר הדרך המתבקשת הינה חינוך נכון ולא טיפול בתוצאה. כיוון שאנו לא יכולים לבוא בטענה כלפי הרשויות והממשלה ועלינו להתעסק במיקוד שליטה פנימי שאומר שאנו אחראים לאיך יראו חיינו בעתיד, אז עלינו לקחת אחריות על החינוך מתוך הבנה שבגרותנו משקפת איך נראו חיי הילדות שלנו ומה למדנו והבנו שם. עתיד טוב יותר עם אנשים טובים יותר ניתן לייצר עם הורים טובים יותר שמודעים יותר וחברה שתומכת מעודדת ומלווה.
יש היום בתי ספר שעוזרים לחברה ולהורים בפרט איך לעשות זאת נכון יותר.
איציק קטרי
בוגר מכון אדלר
ADLERIAN COACHING
בוגר לימודי COACHING במכון אדלר הרצליה
