מחויבות 

מחויבות היא האיכות או המצב של היות מחויב, בעל התחייבות (מילון ההווה, א. אבניון, 1997). מחויב הוא שם תואר ופועל בבינוני בסביל שפירושו חיב, שהוטלה עליו חובה, מצווה ללא הסתייגות (א.אבן שושן, 1981).

מעצם היותו פועל סביל משתמע שקיים גורם כלשהו לביצוע הפעולה, משהו חיצוני שבהכרח אינו מתאים תמיד לרצונותיו של הפרט ולצרכיו. יתרה מזאת, יתכן גם מצב שבו הפעולה נכפית על האדם ועלולה לגרום לתגובות כמו כעס, חוסר שביעות רצון, התמרמרות, שקר, התחמקויות ועוד. מיותר לציין שרגשות אלה גורמים לאווירה עכורה שבהכרח יוצרת אנרגיה שלילית לאדם עצמו ולאנשים הסובבים אותו.

מכאן, השאלה המתעוררת היא האם יש לעתים התנגשות בין החופש האישי והאחריות של הפרט לבין מחויבותו למסגרות שונות במהלך חייו? ויותר מכך- האם שאלה זו רלוונטית רק לעידן שלנו?

לשם כך, ראוי שהעיסוק במושג יהיה בשני רבדים: ברובד הפיסי, בפשט, ניתן להבין שמחויבות היא במשמעות "צריך" שהיא הכרחית לקיום מערכות בינאישיות (במשפחה, במערכת החינוך במדינה ועוד) ומתבטאת בחקיקת חוקים, בהגדרת כללי התנהגות ובתיאום ציפיות. אין ספק שחברה המעוניינת לשמור על סדר ועל איכות הפרט דואגת לאכיפה בשיטתיות. שהרי כבר בעת העתיקה השכילו בדת היהודית לחוקק את עשרת הדיברות שהם תנאי הכרחי לקיומה של חברה מתוקנת וידוע כי העובר על חוקים אלה נענש. מחויבות הפרט לחברה היתה מדידה ומוגדרת והתעלמה מצרכי הפרט עקב הדגש על צרכי החברה. עם המעבר לעת החדשה חלו שינויים בתפיסת מושג זה בעקבות התפתחות המדע שהשפיעה על כל תחומי החיים: האדם חויב עדין להתנהל על פי חוקי החברה בה חי אך ברמת הפרט עמדו לפניו אפשרויות בחירה גדולות יותר להחשף ליותר תחומי דעת, ללמוד ולהתפתח.

כיום, בעידן הפוסט-מודרני שמאופיין בגבולות פחות מוגדרים, אנו עדים בהדרגה להתייחסות רבה יותר להתפתחות האישית של הפרט ולצרכיו המגוונים. הביטוי לכך מופיע הן במסגרת המשפחתית השונה מאוד מהמסגרת המסורתית: אנו עדים למשפחות חד הוריות, למשפחות בהן ההורים הם ממין זהה ולהתמודדות בני זוג עם הקריירה של כל אחד מהם. לא עוד חלוקה ברורה בין הגבר לאישה אלא חלוקת תפקידים המוסכמת על השניים ולא אחת קיים גורם נוסף המתגורר עם המשפחה ודואג לטיפול בילדים ובתחזוקה השוטפת.

אין ספק ששינויים חברתיים ואישיים אלה מעלים מחדש את מושג המחויבות של האדם כלפי החברה בה הוא גדל וכלפי האנשים שסביבו.

לשם כך יש להתייחס למושג זה ברובד הרוחני במשמעות של "רוצה". ולראיה מחויבות=אחריות (זאת ועוד, הערך הנומרולוגי של שני ערכים אלה הוא 1 שמשמעו: יזמות, הובלה עצמית). הנחת היסוד היא שאדם מפנים במהלך חייו ערכים מוסריים אליו נחשף במשפחתו ובחברה בה הוא גדל ועל פיהם הוא פועל. לדוגמא, בני זוג המתחייבים זה לזו בברית הנישואין מחויבים לערכים של אהבה, כבוד, שוויון ושיתוף. מכאן נובעת הציפייה שבמהלך חייהם המשותפים לא יפגעו איש ברעהו מתוך המחויבות הערכית ולא בגלל שיקולים אישיים או כלכליים. אם יחולו שינויים ברגשותיהם עליהם לזכור שהם מחויבים לאדם שלצידם מעצם היותו בן ברית שלהם ומתוך כבוד עליהם לחשוף את העניין ולמצוא דרך מכובדת תוך כדי שיתוף כדי להגיע לעמק השווה.

דוגמא נוספת היא מחויבות הורים לילדיהם מתוקף ההחלטה להביאם לעולם. לכן עליהם לנהוג באחריות טוטאלית לבריאותם, להגן עליהם מפני סכנה פיסית כלשהי, להעניק להם חינוך ראוי ולהקנות להם מיומנויות חברתיות מגוונות כדי שיוכלו להיות בוגרים עצמאיים המועילים למשפחה ולחברה. הדאגה לילד עד היותו בוגר עצמאי צריכה להיות מתוך מחויבות פנימית ערכית ולא מתוך מחשבה שהילד אותו גידלנו חייב ל"החזיר" להורים ב"טיפול" בהם בהיותם זקנים.

כאשר המחויבות היא ברובד הרוחני היא למעשה חלק מהצו הפנימי של הפרט שהוא חלק ממהותו (אני "רוצה" מתוך בחירה ולכן אני "לוקח אחריות" על בחירותי) ואז אין צורך בגורמים שיאכפו זאת. האדם הוא המחוקק את ערכיו והוא האחראי על האכיפה. מצב זה יכול להיות רק אם מגיל צעיר נקנה לילדים את הערכים מתוך הבנה שערך שומר עלינו בעיצוב זהותנו כבוגרים עצמאיים ואחראים בתוך המשפחה הגרעינית וכמובן מהיותנו חלק מחברה. ברור שבמקרים בהם האדם נתקל באנשים הנוהגים בצורה לא מוסרית מומלץ להתרחק מהם ולדאוג שמערכת האכיפה בחברה תטפל בהם בהתאם לחוקי החברה.

כאשר אדם פועל מתוקף הערכים החשובים לו ניתן לו למעשה חופש בחירה אישי ובהתאם עליו לקחת אחריות על בחירותיו. באופן טבעי הוא יחוש אהבה בהתנהלותו וגם האנרגיה שיקרין תהיה תמיד חיובית. כאשר אדם בוחר לפעול על פי צו מצפונו הוא לא ירגיש כפייה ומחנק אלא יפעל מתוך אהבה ונתינה.

השאלה המתעוררת היא כיצד נוכל לטפח בוגרים שיהיו מחויבים מתוך הבנה והכרה ולא יפעלו רק מתוך פחד לעבור על החוק?

ברמת המדינה-שרות בצבא הכרחי לא רק מתוקף היותו חוק אלא מתוקף מחויבות האדם הבוגר לתרום את זמנו בתקופה מסוימת בחייו ולו? רק בגלל שבתקופת ינקותו, ילדותו ונערותו אחרים דאגו לבטחונו. הבנה זו תמנע את בעיית ההשתמטות כי כל אדם יכול לתרום בדרכו ועל פי כישוריו: משרות לאומי בבי"ח ובמוסדות למינהם ועד שרות בחיל קרבי.

ברמה האישית-הורה מחויב לילדיו לא בגלל התוקף המשפטי אלא עקב ההבנה שיש לו אחריות מלאה עליהם עד לבגרות (הוא בחר להולידם מתוך רצון). עובד במקום עבודתו מחויב לבצע את המוטל עליו עקב בחירתו והסכמתו להתחייב לתנאים המוסכמים מראש. לא יתכן שיבצע את המוטל עליו רק בגלל הפחד שיענש בקיצוץ בשכר או בנזיפה.

אין ספק שהכל אפשרי ותלוי בכל אחד מאיתנו: עלינו להשכיל לבחור את הערכים המובילים אותנו בחיינו (שחלקם כמובן שונים מאדם לאדם וחלקם משותפים בהתאם לתרבות), להיות מודעים אליהם ולהתנהל על פיהם במצבים שונים. דרך זו, המחויבות לערכים שבחרנו, תאפשר לנו להיות אנשים שלמים יותר, מאושרים, פחות מבולבלים ואף נוכל לשמש דוגמא לסובבים אותנו, ילדים או מבוגרים.