הון אינטלקטואלי הוא למעשה הידע והמידע הצבור בראשו של פרט או קבוצה. כבר בימי הביניים הבינו האריסטוקרטים את ערכו של הידע האגור במוחם של האנשים ופיתחו שיטות תיגמול שונות למי שיסכים לשתף את הציבור בידע ובמידע שצבר. במרוצת השנים פותחו כלים בירוקרטים במידת מה המאפשרים לפרט מסוים לחשוף את הידע שלו בנושא מסוים ולקבל חסינות ע"י הטריטוריה או המדינה בה נחשף הידע. למעשה, המדינה, השילטון יצר מנגנון של סחר בידע ע"י התקשרות חוזית בין בעל הידע לבין המדינה. בתמורה לחשיפת המידע, יקבל בעל המידע חיסיון מהמדינה למספר שנים ובכך יקבל זכות בלעדית לשימוש בידע לתקופה המוסכמת. ניצול החיסיון שקיבל הפרט, נתן יתרון משמעותי על שאר הפרטים בחברה, דבר שהוביל להתפתחותו של מסחר בידע. כיום אנו קוראים לידע זה, הון אינטלקטואלי, לחיסיון אנו קוראים זכויות יוצרים, ולסוג המסחר החדש אנו קוראים מסחר בקניין רוחני.
כדבר שלם, מתייחס המונח הון אינטלקטואלי לפריטים הבאים:
1. סודות מסחר.
2. פטנטים.
3. מדגמים.
4. סימני מסחר.
5. זכויות יוצרים.
6. כל דבר אחר הקשור ביצירה פרי מוחו של אדם.
באופן גס, אנו רואים כי מרכיבי ההון האינטלקטואלי נחלקים לשתי קבוצות עקריות: "תעשייתי טכנולוגי", 1-4. ו"תעשייתי אומנותי" 5. כאשר בתוך זכויות היוצרים נכללים גם הזכות לבצע, הזכות לשדר שידורי רדיו וטלויזיה, זכויות על יצירות מוזיקליות, ציורים וכו'...
כיום ברור לכל בר דעת כי זכות בקניין רוחני דינה כדין זכות ברכוש גשמי. ומכאן גם ההתיחסות למידע האנושי שיכלי כהון אנטלקטואלי. הידע והמידע שווים כסף, הרבה כסף. לעיתים שוויו של ההון האינטלקטואלי של ארגון גדול משווי נכסיו הגשמיים. אם כך, אנו מבינים כי מדובר ברכוש לכל דבר וכפי שלא יתכן שאדם או אירגון ינהלו את הונם ונכסיהם ה"רגילים" בצורה חובבנית במקרה הטוב, וכושלת במקרה הרע, כך אסור שאירגון או פרט יתייחס להונו האינטלקטואלי כלאחר יד. אם נחשוב לרגע על מקום עבודתנו, נבחין כי נושאי התפקידים ברוב המקרים יהיו, מנהל כח אדם, מנהל מח' פיתוח, מנהל אחזקה, מנהל שיווק, מנהל כספים... לרוב, את ניהול ההון האינטלקטואלי של הארגון מזניחים או אם קיים כזה נותנים לאדם ללא קישורים מתאימים לנהל. אירגון שמהותו טכנולוגית חייב לנהל את ההון האינטלקטואלי שלו ברמה המקצועית הגבוהה ביותר. האירגון הוא יישות נושמת המתפקדת בעולם דינאמי לארגון יש קשרים עם החברה בה הוא פועל, החברה משתנה ועל הארגון להתאים את עצמו אליה ומכאן שניהול ההון האינטלקטואלי של האירגון, מחייב התייחסות אסטרטגית,שיווקית, טכנולוגית, ופיננסית. בבסיסה, מערכת ניהול ההון האינטלקטואלי, תהיה מנוהלת ע"י אדם שהוכשר לתפקיד כשם שמנהל כספים אחראי לניהול פיננסי שוטף וכשם שמנהל כח האדם אמור לתאם בין ההנהלה לבין מערך העובדים ולדאוג להתפתחותם באירגון. מנהל ההון האינטלקטואלי באירגון למשל יהיה אחראי על איסוף מידע פנים אירגוני וכן חוץ אירגוני למטרות מעקב אחרי מתחרים פוטנציאלים. כמו כן ידע לנהל כהלכה את חמש הפרמטרים המרכזיים המוזכרים במאמר וכן פרמטרים נוספים הקשורים בהון אינטלקטואלי. חשוב לזכור כי ניהול נכון של ההון האינטלקטואלי באירגון, בהכרח, יעלה את רמת היצירתיות, ישמר את הידע הנצבר במהלך שנות קיומו של הארגון, ויוביל לשיתופי פעולה ויצירת תזרים מהתקשרויות חוזיות המלווים עם פיתוחו של הקניין הרוחני.
ככלל, מבחינה קנספטואלית ולשם יצירת סינרגיה אירגונית תפעולית, יש להפריד בין ניהול ההון הממשי קרי פיננסים, כח אדם, שיווק, וכו' לבין ההון האינטלקטואלי קרי פטנטים סודות מסחר זכויות יוצרים וכו'. הפרדה קונספטאלית זו תביא עימה התיעלות ויצירתיות טכנולוגית תוך אירגונית מחד, ומאידך הסתכלות רחבה החוצה תוך יצירת חומת מגן בדמות זכויות בקניין רוחני וערך מוסף ממשי לכל טכנולוגיה ומוצר שיפתח האירגון.
כדבר שלם, מתייחס המונח הון אינטלקטואלי לפריטים הבאים:
1. סודות מסחר.
2. פטנטים.
3. מדגמים.
4. סימני מסחר.
5. זכויות יוצרים.
6. כל דבר אחר הקשור ביצירה פרי מוחו של אדם.
באופן גס, אנו רואים כי מרכיבי ההון האינטלקטואלי נחלקים לשתי קבוצות עקריות: "תעשייתי טכנולוגי", 1-4. ו"תעשייתי אומנותי" 5. כאשר בתוך זכויות היוצרים נכללים גם הזכות לבצע, הזכות לשדר שידורי רדיו וטלויזיה, זכויות על יצירות מוזיקליות, ציורים וכו'...
כיום ברור לכל בר דעת כי זכות בקניין רוחני דינה כדין זכות ברכוש גשמי. ומכאן גם ההתיחסות למידע האנושי שיכלי כהון אנטלקטואלי. הידע והמידע שווים כסף, הרבה כסף. לעיתים שוויו של ההון האינטלקטואלי של ארגון גדול משווי נכסיו הגשמיים. אם כך, אנו מבינים כי מדובר ברכוש לכל דבר וכפי שלא יתכן שאדם או אירגון ינהלו את הונם ונכסיהם ה"רגילים" בצורה חובבנית במקרה הטוב, וכושלת במקרה הרע, כך אסור שאירגון או פרט יתייחס להונו האינטלקטואלי כלאחר יד. אם נחשוב לרגע על מקום עבודתנו, נבחין כי נושאי התפקידים ברוב המקרים יהיו, מנהל כח אדם, מנהל מח' פיתוח, מנהל אחזקה, מנהל שיווק, מנהל כספים... לרוב, את ניהול ההון האינטלקטואלי של הארגון מזניחים או אם קיים כזה נותנים לאדם ללא קישורים מתאימים לנהל. אירגון שמהותו טכנולוגית חייב לנהל את ההון האינטלקטואלי שלו ברמה המקצועית הגבוהה ביותר. האירגון הוא יישות נושמת המתפקדת בעולם דינאמי לארגון יש קשרים עם החברה בה הוא פועל, החברה משתנה ועל הארגון להתאים את עצמו אליה ומכאן שניהול ההון האינטלקטואלי של האירגון, מחייב התייחסות אסטרטגית,שיווקית, טכנולוגית, ופיננסית. בבסיסה, מערכת ניהול ההון האינטלקטואלי, תהיה מנוהלת ע"י אדם שהוכשר לתפקיד כשם שמנהל כספים אחראי לניהול פיננסי שוטף וכשם שמנהל כח האדם אמור לתאם בין ההנהלה לבין מערך העובדים ולדאוג להתפתחותם באירגון. מנהל ההון האינטלקטואלי באירגון למשל יהיה אחראי על איסוף מידע פנים אירגוני וכן חוץ אירגוני למטרות מעקב אחרי מתחרים פוטנציאלים. כמו כן ידע לנהל כהלכה את חמש הפרמטרים המרכזיים המוזכרים במאמר וכן פרמטרים נוספים הקשורים בהון אינטלקטואלי. חשוב לזכור כי ניהול נכון של ההון האינטלקטואלי באירגון, בהכרח, יעלה את רמת היצירתיות, ישמר את הידע הנצבר במהלך שנות קיומו של הארגון, ויוביל לשיתופי פעולה ויצירת תזרים מהתקשרויות חוזיות המלווים עם פיתוחו של הקניין הרוחני.
ככלל, מבחינה קנספטואלית ולשם יצירת סינרגיה אירגונית תפעולית, יש להפריד בין ניהול ההון הממשי קרי פיננסים, כח אדם, שיווק, וכו' לבין ההון האינטלקטואלי קרי פטנטים סודות מסחר זכויות יוצרים וכו'. הפרדה קונספטאלית זו תביא עימה התיעלות ויצירתיות טכנולוגית תוך אירגונית מחד, ומאידך הסתכלות רחבה החוצה תוך יצירת חומת מגן בדמות זכויות בקניין רוחני וערך מוסף ממשי לכל טכנולוגיה ומוצר שיפתח האירגון.
יאיר ביטון בעל תואר שני במידענות האוניברסיטה העברית בירושלים, תואר ראשון במדעי המחשב והנדסאי מכונות. מומחה בחיפוש פטנטים. שימש כמידען ראשי במספר חברות. כיום מנהל את אייפיס מידע פטנטים והון אינטלקטואלי. http://www.bit-on.co.il
מעביר סדנאות והדרכות בחיפוש פטנטים
מעביר סדנאות והדרכות בחיפוש פטנטים
