בואו נדבר על מושג מאזן חיים אישיים-קריירה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

בואו נדבר על מושג מאזן חיים אישיים-קריירה 

מאת    [ 09/01/2014 ]
מילים במאמר: 1129   [ נצפה 2412 פעמים ]

 
 

כיצד נוכל לשאוף ליצירת מאזן חיים אייישם-קריירה?

מתוך ספר ":אין לי מושג איך היא עושה את זה" מאת: אליסון פירסון:

"אימא'לה, את תשכיבי אותי לישון היום?

לא, מותק..."

"...קייט, מנהלת תיקי השקעות ואימא לשניים. היא יכולה לנהל עסקאות בתשעה סוגי מטבעות בחמישה אזורי הזמן, להתרחץ ולהתלבש, לרחוץ את הילדים ולהלביש אותם ולצאת מהבית בתוך חצי שעה....בשעה שהיא ממהרת מפגישה עסקית לשנייה מתנגן בראשה פסקול מטורף  של  חיי אם עובדת:  "לא לשכוח להכין דוחות ללקוחות, להזמין טרמפולינה מתנפחת, שיחת טלפון טרנסאטלנטית, חגיגה בגן, מדד הדאו ג'ונס, לבטל שיננית, לבצע תרגילים לחיזוק רצפת האגן ולמצוא זמן לסקס....."

בספר מצחיק עד דמעות ועצוב עד כאב, שזכה להצלחה מסחררת .....תמצית חייהן הסודיים של אימהות עובדות: את רגשי האשם, התחבולות המצחיקות, הזיופים, התשישות הרבה, הייאוש... דילמה שאתה מתמודדות האימהות העובדות בראשית המאה ה- 21".

דרך אגב- לא מדובר כאן רק בנשים.

 גברים רבים בעידן המודרני נקרעים בין המשפחה, הזוגיות, עיסוקים אחרים והקריירה. וגם לגברים יש דילמות מרובות.

לא מדובר רק בניהול זמן יעיל, אלא בניהול עצמי יעיל.

כעת, השאלה הפילוסופית: האם יש דבר כזה "מאזן חיים אישיים- קריירה"?

בהיבט המעשי מדובר יותר בקביעת סדר עדיפויות דינמי, אומץ "לא להיות מושלמים", גמישות מחשבתית, יכולת להגדיר ולשמור על גבולות (בעיקר גבולות אישיים), התמסרות ל"כאן ועכשיו", וחמלה קודם כל כלפי עצמנו.

מדוע אנחנו זקוקים  לאותו "WORK- LIFE BALANCE " המפורסם ?

בריאותנו פיזית ונפשית מושפעת ממנו, וכך גם שחיקה מקצועית! בייחוד בעידן כאשר לא רק נוכחות פיזית כובלת אותנו אל העבודה, אלא גם הנוכחות הווירטואלית (מחשבים, פלאפונים,...)  הדרישה החיצונית והצורך הפנימי להיות זמינים, ואולי אפילו אמונה וחיפוש סמוי אחרי ההוכחה "שהעולם אינו יכול להסתדר בלעדינו".

כאשר אין וויסות בין קריירה לחיים אישיים  זה עלול לפגוע בשני קצוות מנוגדים:

- וויתור על התפתחות אישית ופגיעה בחיי המשפחה/החברה לטובת קריירה

- פגיעה בהתפתחות קריירה  למען טיפוח חיי המשפחה

אז כיצד נוכל לשאוף ל"גם וגם"? גם קריירה משגשגת וגם חיים אישיים שופעים?

תשובה טמונה במושג "פרפקציוניזם" והרצון שלנו להיות "מצטיינים" ברף שאנחנו הצבנו לעצמנו.

כדי להצליח, עלינו להניח כמה הנחות בסיסיות ופשוט לקבל אותן (באופן פשוט- זה לוקח בין כמה שנים עד חיים שלמים):

1. גבולות

אילו גבולות? גמישים ומוצקים (ולא, זה כלל לא סותר)

גבולות- אולי זה אחד המושגים החשובים, שמקורו עוד בילדותנו המוקדמת, כפי שהצהירו הפסיכולוגים הדגולים מהעבר.

 לדעת להגדיר היכן אני נגמר ומתחילים בני אדם אחרים-- זאת  אחת המטרות הבסיסיות של התפתחות האדם.  ואני אוסיף- היכן נגמרים עניינים שהם בשליטתי ואחריותי, והיכן- אלה שלא בשליטתי ולא באחריותי. (גבולות בין אישיים).

יש עוד סוג של גבולות, לא פחות חשובים, ולעתים – הרבה יותר מורכבים להגדרה-    "גבולות תוך אישיים". איך אני כאדם מפריד ומגדיר תחומים שונים בחיים שלי, ובהמשך לזה- איך אני מפריד בין זהויות שונות שלי אימא/אבא, עובד, עובד בעבודה שניה, משחק טניס, קורא ספרים, מבלה עם חברים, רעיה/בן זוג ועוד...)

כדאי לכל אחד מאתנו לעשות בדק בית, באימון- משתמשים בכלי "מעגל החיים", באמצעותו ניתן למפות באילו תחומים אני עוסקת בשלב הזה בחיים שלי- קריירה, משפחה, זוגיות , ילדים, בריאות שלי, יצירה ועוד. ולאחר המיפוי- להחליט מתי ובאיזו תדירות מבחינת לו"ז אני משקיעה בכל אחד. רצוי למצוא זמן לכל מה שחשוב לנו, ולא לפסוח על משהו לגמרי לטובת משהו אחר. זה מקום של גבולות מוצקים וברורים. ואיך נשמור על הגבולות גמישים? במידה וכן אנחנו בחרנו באופן מודע לחרוג מעבר לגבולות בצורה זו או אחרת, אז לעשות זאת בלב שלם ובמלוא העוצמה.

 2. "בכל רגע נתון אנחנו עושים כמיטב יכולתנו באותו הרגע" .  

          אנחנו לא מושלמים ולא נהיה כאלה. כפי שאמרה פעם פסיכותרפיסטית אנאבלה שקד, יש רק מקום למושלם אחד בעולם, ועם כל הצער שבדבר, זה לא אנחנו.                                                   

    אז לעתים- אנחנו לא נכין עוגה ליום הולדת של הילד ונקנה, לעתים- אנחנו ניקח עוזרת בית, ולעתים- אנחנו נגיד בעבודה שלא נוכל להישאר לישיבה היום. ונעשה כל זאת בלי להתנצל. אני בטוחה שמהר מאד נגלה- שהקרקע לא נשמטת מתחת לרגליים שלנו. דרך אגב- ההנחה הזו נכונה גם לגבי האחרים- לגבי בני הזוג שלנו, עמיתים לעבודה, חברים ועוד- גם להם מותר "לעשות כמיטב יכולותיהם". גם אם לנו זה לא נראה כך. ואם אנחנו בוחרים לבקש עזרה ("האצלת סמכויות")- אנא, ניתן קצת קרדיט לאנשים נוספים בעולם- גם בן/בת זוג, גם בייביסיטר, גם בני משפחה אחרים יודעים לעשות דברים, לא פחות טוב מאתנו. ויש יותר מדרך אחת להגיע לאותם מטרות.

זוכרים חמלה? להיות סובלניים וסבלניים- גם לעצמנו וגם לאחרים.

3. "לא ניתן להיות בו זמנית ב 2 מקומות".

זה נכון גם לגבי מצב פיזי וגם לגבי מצב המחשבות שלנו. נתרגל להיות "כאן ועכשיו" בכל הוויה שלנו (מחשבות, רגש, התנהגו)- רק במקום אחד, שבו בחרנו "להיות בגוף הפיזי". אם בעבודה כעת, אז בעבודה, עם ילד- אז עם ילד, בחופשה- אז בחופשה. זה ממש לא פשוט. ובכל פעם שנתפוס את עצמנו "מפליגים" למקום אחר, לדאגות אחרות, ול"סרטים" אחרים, נזכיר לעצמנו  "היכן אנחנו כעת נמצאים, ולשם מה בחרנו להיות כאן".  

וזה אומר- לוותר על הפסקול!!! (מקסימום לעשות הפסקה קצרה ולרשום כל העניינים על הדף ו"לשחרר" אותם באהבה עד לזמן המתאים והמוקדש לזה)    

 זה יאפשר לנו ליהנות מהרגעים קטנים, לחוות, לא לבזבז משאבים אנרגטיים לדאגות וספקולציות, לשים לב לבני אדם בקרבתם אנחנו נמצאים- נוכחות מלאה מאפשרת לנצל את מירב התועלת והנאה מכל סיטואציה.

 4. "לכל בחירה יש רווח ומחיר"

זה נכון תמיד!

 כשאנחנו בוחרים לעסוק במשהו ברגע הזה- אנחנו מוותרים על משהו אחר (מחיר), תמורת רווח של המצב הנוכחי.

חבל לבזבז אנרגיה ברגשות האשם, השערות והנחות- מה אני יכולה לעשות אחרת, מה עוד היה אפשר לעשות, ומה עדיף!

הבשורה הטובה- תמיד ניתן להעריך מצב ולבחור בחירות אחרות. רק תזכרו- להיות שלמים עם כך!

 5."אין כישלון או הצלחה מוחלטים, יש דברים שעובדים או לא עובדים עבורי"

אחד הדברים המסרסים אותנו (וכאן חוזרים לנושא של הרף ו"השמיים") זה פחד מכישלון. לעתים קרובות, אנחנו בוחרים לא לעשות משהו לא כי אנחנו לא רוצים, או כי אין לנו זמן (תמיד יש סיבות מוצדקות ל"אי עשייה")- אלא כי אנחנו פוחדים להיכשל.

מה זה בעצם להיכשל? "לאבד מהערך/השווי" שלי, קודם כל בעיניי.

זה שאנחנו מתחילים פרויקט מסוים או מתחייבים למשהו מבחירתנו החופשית ומגלים עם הזמן שזה לא עובד (עבורנו  או בכלל)- לא אומר שאנחנו לא מוצלחים, נכשלים, לא שווים וכדומה.

אין שום קשר בין משימות שאנחנו עושים ל"שווי" שלנו כבני אדם!

אנחנו תמיד שווים כפי שאנחנו.

ומה לעשות- לעתים אנחנו מתחילים לעסוק במשהו ומגלים- שזה לא עובד! נקודה.

תמיד ניתן לבדוק עוד אפשרויות, ותמיד תמיד אנחנו שווים!

מותר לנו "לשנות דעה" או "לבחור בדרך אחרת". ו99.99% מה"טעויות" שלנו לא מחרבות את העולם.

 

ניתן להמשיך ולדון בשאלה פילוסופית "אם ניתן  או לא" להגיע למאזן "קריירה- חיים אישיים".

מה שוודאי- שאין "מודל" הנכון לכולנו!

 עיקר שנעשה בחירות מודעות וניקח אחריות על כל בחירה בחמלה וסובלנות.

ונזכור תמיד- וויסות צריך להיות דינמי, בהתאם למצב (הפנימי והחיצוני), ועלינו להיות שלמים אתו (ובכלל לא מושלמים! )

תרצו לשמוע עוד? צרו קשר איתי,

מרי קסלר לופו, BPT, MSC


marykeslerlupu@gmail.com


"משחיקה לתשוקה בעבודה"- הפחתת שחיקה במקצועות טיפוליים- ארגונים ופרטני


אימון, הנחיה והדרכה


www.marykesler.co.il

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב