אמונה, מי אני שאערער עליה ? 

"אמונה, "מי אני שאערער עליה" ?

כשאנחנו נולדים אנחנו ללא אמונות כמו דף חלק. אין לנו מושג של סכנה. אנחנו בוטחים בעולם באופן מלא ובעיקר בהורים שלנו.

לאט, לאט, אנחנו צומחים ופתאום מבינים שזה אסור וזה מותר. פתאום אנחנו כבר לא דף חלק ואנחנו מסתכלים על חיינו מנקודת מבטה של הסביבה העוטפת אותנו.

בהתחלה אנחנו מרבים לצחוק וליהנות מכל דבר ופתאום, מי שנחשב אוטוריטה מבחינתנו -ההורים והמורים לא מרשים לנו לצחוק "על מה אתה צוחק" ? "יש משהו מצחיק, שתף אותנו" ? "אה, כן הנה הבדחן של הכיתה, זה שציוניו כל כך גבוהים". פתאום נאמרים לנו משפטים, שאנחנו לא יודעים איך להתייחס אליהם, כי הם נאמרים בסרקזם. "הציונים שלי גבוהים או לא" ? " טוב להיות בדחן או רע" ?  בהדרגה אנחנו למדים לקרא בין השורות ולשמוע את לעג החברים שלנו לדברי המורה ואז אנחנו מבינים, שאנחנו בעצם בצרות ולמה ? – כי צחקנו.

כשאנחנו רואים אדם נופל ברחוב מבננה בהתחלה התגובה הראשונית הנה לצחוק, אח"כ אנחנו מרחמים עליו. צחוק זו תגובה טבעית. הצחוק עושה את החיים שלנו מאושרים ושמחים, הוא מכניס אדרנלין לחיינו.

ככה עם הזמן נוצרות לנו אמונות על עצמנו. כל מבוגר שנקלע לחיינו אומר לנו משהו, צועק עלינו, עושה לנו דבר רע ואנחנו, אותו דף חלק, מתחיל להירטב ולהתקמט ולעיתים אפילו נזרק לפח.

הדימוי העצמי שלנו נהרס. אנחנו רואים או חושבים, שאנחנו רואים באמת את התמונה שהנה מציאותית. מה שהם חושבים עלינו עובדה, מציאות טוטאלית. "מי אני שאערער עליה" ?

אנחנו פשוט מאמתים את מה שחושבים עלינו, כי במילא ככה חושבים עלינו כמו אותו פיל שבהיותו קטן ניסה להשתחרר מהכבל ולא הצליח, כך גם היום בהיותו גדול וענק, הוא אינו מאמין שהוא יכול.

אנחנו מאמינים, שאנחנו לא מוצלחים, שלא נגיע רחוק, שאין סיכוי שנצליח.......

כל הזמן שומעים "יש לו פוטנציאל בלתי מנוצל".

אז למרבה הפלא ניתן לשנות זאת. כן, תתפלאו אמונות, זה משהו שאנחנו יצרנו אי שם בעברנו היילדי כי היינו תמימים ומי באמת אמר שהן נכונות ?

לעתים אנחנו אפילו מתווכחים עם ההצלחות שלנו - "לא יכול להיות, אני בטח "עובד" על הסביבה, איך הם לא רואים שאני טיפש ויצא לי בפוקס" ? בעוד באמת הצלחנו כי אנחנו באמת מוצלחים.

ב- NLP הגישה הנה, שלכל אחד יש את כל המשאבים שהוא צריך, לפעמים צריך להאיר לו אותם מהקשר חיים אחר שלו. למשל בתהליך "העברת יכולת". בעלת עסק שטוענת שחסר לה אסרטיביות מגלה שבעצם בעבודתה היא מאוד אסרטיבית והקושי הנו עם ילדיה, כך שיש לה אסרטיביות והיא רק צריכה לנתבו להקשר אחר בחייה שם היא זקוקה למשאב זה.

כשאנחנו רוצים להאמין באמונה חדשה, עלינו קודם להיפטר מהאמונה הישנה, האמונה המגבילה, אותה אמונה שכבר לא משרתת אותנו עוד ואפילו יוצרת תקיעות בחיינו. בהתחלה יש לנו ספק ואנחנו מנסים למצוא את כל הצידוקים לאמונה הישנה, אלא שהמציאות "טופחת על פנינו" ומראה לנו אחרת, שאנחנו יכולים ואז לאט, לאט אנחנו משחררים באהבה את האמונה הישנה וחיים את האמונה החדשה.

בדרך הזו אנחנו למעשה נפתרים מהפחדים שלנו לשנות: "למה לשנות" ? "האם כדאי לשנות" ?

גם אם האמונה לא משרתת אותנו יש בה רווח, רווח שאין אנו מוכנים לשחרר אותו, רווח שמקבע אותנו למקום. אנחנו לא סתם נשארים באמונה הישנה. "אם אני אבריא, אני אאבד את כל תשומת הלב שאני מקבלת", "אם אני ארזה ,בעלי לא יאכל איתי וידאג לי, שאני אוכל בריא" ועוד דוגמאות כאלה.

אני בדעה, שהרווח הרבה יותר גדול מהמחיר במקרה של שינוי אמונה מאמונה מגבילה לאמונה רצויה. אותם דברים ניתן להשיג רק בדרך החיובית.

מציעה לכם להתחיל לחשוב על האמונות שלא משרתות אתכם, שפעם האמנת בהן, כי מבוגר בחייכם אמר שזה ככה והיום אין לכם צורך בהן. זו בסה"כ אמונה ושינוי שלה יכול לשנות את המציאות בה אתם חיים למציאות שאתם רוצים לחיות אותה.