הצלחה, זה שווה את זה? 

כשלון ו..הצלחה.

רציתי לכתוב לכם מאמר חריף, מהלב, על חוסר היעילות בלמדוד את עצמינו דרך הצלחה וכשלון.

על כך שהמדדים האלו הרסניים בשבילנו, לא משרתים את המטרות, עלולים לפגוע בבטחון העצמי שלנו הרבה יותר מאשר הם מספקים לנו חויות ערך עצמי וכוח.

אבל לא, בואו נדבר על הצלחה וכשלון באופן מסודר ומשם נתקדם.

מהי באמת הצלחה? הגעה למטרה שהגדרנו מראש. ו..עוד כמה דברים.

ההצלחה נובעת גם מהפעולות שאנחנו עשינו, האמירה  "להצלחה אבות רבים" משקפת אמת פשוטה, ההצלחה שלנו תלויה גם בגורמים אחרים שאינם בשליטתנו. (אגב גם הכישלון)

בנוסף האם טוב לנו כאשר אנחנו מצליחים, מעבר לסימון ה-V? תלוי, לא תמיד. באופן מעניין לא משנה כמה הצלחות יהיו לנו בחיים אין זה אומר שנהיה מאושרים.

כלומר ההצלחות שלנו הן גם לא רק בזכותנו וגם לא בהכרח משמחות אותנו. יותר מכך אנחנו עומלים עליהן רבות האם הן שוות את זה?

בואו נבדוק. כאשר אנחנו מרגישים הצלחה, אנחנו מודים שאתגרנו את עצמינו והצלחנו לעמוד באתגר.  השאלה המעניינת שנוצרת כאן היא למה חשוב לנו לעמוד באתגר, מה אנחנו מרווחים מעמידה באתגרים?

סיפוק, הכרה ביכולות שלנו, בטחון עצמי, תחושת מסוגלות וערך עצמי. שכל זה הוא מצוין, עבור מה?

עבור שנהיה שמחים, בטוחים, שלווים, אוהבים, כל אחד והחוויה האישית שחשובה לו.

האם זו הדרך היחידה להגיע לחוויות אלו, ברור שלא. יותר מכך לאתגר את עצמינו בחוויה של ההצלחה, מביא בתוכו את הסיכון הגדול מאוד של הכשלון. כשלון זו חוויה הרסנית, כזו שגורמת לנו לאבד מהחיות שלנו ומהרצון שלנו להתקדם לאן שנרצה, היא פוגעת בערך העצמי ובבטחון האישי שלנו- סיכון גבוה עם תוצאות הרסניות.

אז מה האלטרנטיבה? להישאר במקום? לא להתקדם לאן שנרצה? להיות בינוניים? לא לגרום לעצמינו להגיע להשגים? לוותר על אתגרים?

לא!

ברור שלא, כח החיות שלנו הוא בהתקדמות, בפיתוח עצמי, בלקדם את עצמינו לאן שנרצה. היכולת שלנו לפעול ולהגיע לאן שנרצה, היא יכולת משמחת מגדילה ומעצימה, שחבל מאוד לוותר עליה.

אלא, שאפשר לבחון את עצמינו אחרת. לא דרך החוויות האקסטרמיות של ההצלחה והכשלון. מה כן? חווית ההצלחה, מובילה אותנו לחוויה שמיטיבה איתנו- חווית אושר, טוב, שפע, אהבה, רוגע. כל אחד והמילה האישית שלו שמגלמת בתוכה את כל החוויה שהיה רוצה בחייו. עכשיו, במקום לבחון את עצמינו דרך ההצלחה שתוביל אותנו לחוויה הזו, עלינו לבחון האם מעשינו גורמים לנו באופן ישיר חוויה הזו.

האם הדרך בה אני פועלת תגרום לי לחוויה שחשובה לי, והאם המטרה שעבורה אני פועלת תגרום לי לחוויה הזו? מה שחשוב היא לא חווית ההצלחה, זו חוויה משנית, החשוב ביותר זה החוויה שהיינו רוצים שתהיה בחיינו, חווית הטוב, האושר, הנחת, השמחה, האהבה ועוד.

בדרך זו ההתקדמות לאן שנרצה איכותית יותר. ככל שאנחנו יותר ממוקדים בחוויה שחשובה לנו אנחנו גם יכולים לברר האם מעשינו גורמים לנו לחוש חוויה זו. אם לא, זה בדיוק הזמן לשאול את עצמינו: "מה עלינו לעשות אחרת כדי שהחוויה הזו תתממש?". אנחנו בעצם מוציאים מהלקסיקון שלנו את ההצלחה אבל יותר מכך אנחנו מוציאים את חווית הכשלון, היא לא רלוונטית. החיים הם לא מבחן, הם למידה, למידה של איך אנחנו רוצים לחיות.

יתרון נוסף שקיים בדרך הזו, היא יצירת מטרות שבאמת מיטיבות איתנו ועם מה שאנחנו רוצים בחיינו. פעמים רבות הסיבה לכך שההצלחה לא משמחת אותנו היא שכבר מזמן היא לא המטרה שלנו. אומנם אנחנו פועלים עבורה אבל לא באמת רצינו אותה. היא פשוט התאימה לנו מבחינות מסוימות או שרצינו אותה בעבר והיום היא כבר לא טובה עבורנו. רק שמהרגע שהגדרנו שההצלחה שלנו = ערך העצמי שלנו, כבר לא יכולנו לסגת אחורה ולהגיד שהיא לא מתאימה לנו, כי אז אנחנו לא שווים, ראויים ומספיק טובים. אז זהו, שבדרך בה אנו חיים כפי שטוב לנו, אנחנו ראויים מראש. ואנחנו יכולים פשוט לחיות, כמו שטוב לנו.

עדיף לעבוד דרך מה שטוב לנו ולא דרך סכמות של הצלחה וכשלון, בעיקר כדי שנוכל להגיע לאן שנרצה, בטוב.

בהצלחה, באהבה ובשמחה. במה שטוב לכם!