נכון לרבעון השני של שנת 2013 ,שיעור הבלתי מועסקים בישראל עומד על כ-6.9%. אולי לקורא נתון סטטיסטי זה לא נראה משמעותי,אולם,מאחורי המספר היבש ניצבת קבוצה לא מבוטלת של אנשים סובלים,החיים במצוקה קשה וחווים קשיים אישיים,חברתיים וכמובן כלכליים. מענה הממשלה לבעיית האבטלה הינו מתן גמלאות מסוגים שונים לטווח קצר וארוך.לרוע המזל,העזרה אותה המדינה מעניקה לא זו בלבד שאינה מספקת ואינה פותרת את הבעיה,אלא שאף אינה מציעה פתרונות חלופיים. אז מה הן האלטרנטיבות הקיימות?
השלכות האבטלה הן רבות וחמורות. בראש ובראשונה, האבטלה פוגעת בחיי הפרט מבחינה נפשית ופיזית. אדם שהיה מורגל לעבוד שעות רבות, שלחייו הייתה משמעות ומסגרת ושהיה בעל סטטוס חברתי מסויים,כעת מצוי בנקודת שפל בחייו. מבחינה נפשית, אובדן התעסוקה מוביל פעמים רבות לתחושת נחיתות,מתח,דיכאון,חרדה,ירידה בבטחון העצמי ולאובדן מטרה ומשמעות בחיים. יתרה מזאת, רבים מהמובטלים פונים לשתית אלכוהול,עישון סיגריות ואפילו סמים,וכתוצאה מכך נפגעת בריאותם, דבר הפוגע גם ביציבות של החברה בכללה. בנוסף לכך,בעיית האבטלה פוגעת לא רק בפרט עצמו אלא גם במשפחתו ,בסובבים אותו ובחברה כולה. במקרים רבים, נוצרים עימותים בין בני הזוג, קיים חוסר תפקוד הורי והזנחת ילדים,ולרוב התא המשפחתי מתפרק. כמו כן, נתונים סטטיסטיים קושרים בין שיעורי אבטלה גבוהים לבין עליה ברמת הפשיעה , נתונים המשקפים גם את הפגיעה בחברה.
רוב המובטלים במדינת ישראל משתייכים מלכתחילה לאוכלוסיות חלשות כגון: נשים,ערבים,עולים חדשים וכדומה. המדינה מצידה מציעה למחוסרי העבודה עזרה המתבטאת בתכניות ביטחון סוציאלי לבלתי מועסקים בישראל. התכנית הראשונה , ביטוח אבטלה, הינה תכנית המיועדת לתמיכה במובטלים התקופה הראשונה לאבטלתם, בעוד שהתכנית השניה היא הבטחת הכנסה המשמשת כרשת ביטחון למובטלים לטווח ארוך יותר.על פני השטח ,נראה כי הממשלה פועלת לשיפור מצב הבלתי מועסקים,אולם הבעיה היא שרבים מהם לא זכאים לממש את זכותם להסתייע בתכניות הללו בשל מחסומים העומדים בדרכם,דהיינו,הם אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים. עקב כך,בעיית האבטלה אינה נפתרת ובנוסף,גדל הפער בין האוכלוסיות החלשות במדינת ישראל לחזקות יותר ובכך מוחרף אי השוויון השורר בישראל מזה שנים רבות.
אין להמנע מהמסקנה המתבקשת שעלינו ליצור התערבות חדשה על מנת לצמצם את הבעיה. לדעתי, הפתרון טמון בגיוסם של העובדים הסוציאליים ועובדי רווחה לטיפול וסיוע למחוסרי עבודה. העובדים הסוציאליים ועובדי רווחה שונים אחרים, עסוקים בתפקידים המוגדרים להם בחוק ולכן לא מתפנים לטפל בבעיות מסוג שונה. לדוגמא: מצוקות משפחתיות אשר דורשות להוציא ילדים קטנים מביתם נמצאות בראש מענייהם כך שהם אינם מתפנים לנושא כמו אבטלה. על מנת לצמצם את בעיית האבטלה ניתן ליצור גופים מסוגים שונים, המפוזרים בערים שונות שתפקידם העיקרי יהיה לקדם שתי מטרות מרכזיות: האחת, שילוב מחוסרי עבודה בשוק העבודה,והשניה, שיפור איכות החיים של הפרט והחברה במצב של אבטלה מתמשכת. גופים אלו יספקו עזרה במציאת עבודה, רכישת השכלה ומיומנויות לקראת עבודה כמו הכנת קורות חיים, עזרה במיצוי הזכויות, ייעוץ ע"י עובדים סוציאליים ומטפלים שונים לפרט ולמשפחה בזמן המצוקה וכן הלאה. בדרך זו, נוכל לצמצם את אחוז האבטלה ויתרה מזאת, לגרום לפרטים שטרם מצאו עבודה , לנצל את זמן אבטלתם לטובה ולא לקחת את המצב למקומות שליליים.
לסיכום, בעית האבטלה במדינת ישראל לא תפתר אם לא נקדיש לה יותר משאבים ולא נערב את רשויות הרווחה והעובדים הסוציאליים. כמו שציינתי במאמר, בעיית האבטלה היא חמורה בהיקפה ובהשפעותיה של הפרט,סביבתו והחברה כולה. נוכחנו לדעת כי המדינה מנסה לעזור אך מאמציה עולים בתוהו. לכן, עלינו לנסות לצמצם את הבעיה בדרך חליפית הכוללת תמיכה,ייעוץ פסיכולוגי, הבהרת זכויות וכמובן, הכנה להשתלבות בשוק העבודה. כל זאת התאפשר ע"י התערבותם של עבודים סוציאליים ופקידי רווחה אשר ייחשפו לנושא האבטלה כמו גם לתחומים אחרים בהם הם עוסקים.
שיר ארביב , סטודנטית שנה א' לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן
