הגדרות אני וזהות עצמית. האם זה טוב להיות זיקית? 

אדם נוהג לאפיין את עצמו לפי מראהו, אופיו, יתרונותיו, חסרונותיו ונטיות ליבו.
הגדרת ה"אני" מארגנת את התפיסה של ה"אני" בעיני עצמו ובעיני הסביבה. היא מאפשרת זהות עצמית, יוצרת גבולות , עקביות וודאות.

באותו הזמן, ההגדרות הללו של האני, שמטבען יוצרות גבולות ומקבעות, הן גם חוסמות ומכווצות. כי אם אני מכריז על עצמי שאני משהו, אני לא יכול להיות משהו אחר.

כאשר אני מכריז השכם וערב שאני טיפוס של לילה ולא מתפקד טוב בבוקר, כל התאים שלי שומעים את ההכרזה הזאת, ונענים לקריאה שלי אל עצמי לתפקוד נמוך בבוקר.
אז מה קורה? באות כל מיני הזדמנויות של בוקר שאני בכלל לא פתוח לראות אותן רק בגלל שהן בבוקר.
כאשר אני מכריז שאני מכור לשוקולד. כל התאים שלי בגוף מתכווננים לתדר של השוקולד, משתוקקים לשוקולד.
אני פוחד מג'וקים,
אני לא טוב במכירות,
אני גרוע במתמטיקה,
נולדתי לעבודה קשה,
אני תמיד יוצא פרייר,
וכן הלאה.
כאשר אדם מגדיר את "תכונותיו" ומכריז עליהן שוב ושוב, הוא מקבע את עצמו, הוא חורט בדיסק המוחי את תכנת ההפעלה שלו, הוא משפיע על הזיכרון התאי שלו, הוא נעשה צפוי ושגרתי, והוא לא יכול להיות משהו אחר...
אם הוא מכריז על עצמו כ"ירוק" הוא לא יכול להיות באותו זמן "אדום". כי המוח שלו אומר לכל תא ותא בגופו "הייה ירוק" אפילו המחשבות "ירוקות". ואז פתאום האדם הזה בא למקום ששם טוב יותר להיות "כחול". מה הוא יעשה עכשיו, הוא הרי "ירוק"? אז הוא לא מתאים למקום והמקום לא מתאים לו. ואם אין לו ברירה, ואין לו לאן ללכת אז הוא סובל. וגם אם יש לו לאן ללכת אבל זה מקום פחות טוב, הוא סובל. וכל זה לחינם. כי הוא יכול לתת פקודה לכל התאים שלו להפוך מ"ירוק" ל"כחול" ואז הכל יהיה בסדר. וכמובן שירוק וכחול הם רק מטאפורות לאפיונים אישיים. כל אחד יכול להחליף צבעים, ואם לא צבעים, יכול בודאי לשנות את הגוונים.

מה עושים?
אדם יכול להיות כל מיני דברים. גם דבר והיפוכו. הוא דינאמי ומשתנה. בזמנים שונים, בסיטואציות שונות, במצבי רוח שונים. ויחד עם זאת, מאחרי כל השינויים יש משהו קבוע, יציב, משהו שהוא מעבר למסכות, משהו שלא ניתן להגדרה, אך כל אחד יודע שהוא שם. והמשהו הזה הוא הגרעין, המרכז של ה"אני". הוא אינו קשור להגדרות של ה"אני". הגדרות ה"אני" נבנות על בסיס ההתנסות והחיכוך עם החיים. ההגדרות הן הניסיון לתת צורה, משמעות, לאותו מרכז שאין לו הגדרה וכל כך קשה לתפיסה אבל לעולם יישאר שם, לעולם לא ילך לאיבוד. לכן גם ניתן לשנות הגדרות ה"אני" מבלי "לאבד עצמי לדעת". כל מה שדרוש הוא החלטה להיות משהו אחר ממה שהגדרתי את עצמי עד עכשיו ...
היכולת להשתנות כל הזמן לפי בחירה, להתאים עצמך לפי הסיטואציה, ולהציג כל פעם דמות עצמי אחרת נתפסת ע"י החברה כמשהו שלילי. ל"זיקית האנושית" יצא שם רע. אנו משתמשים בתואר "זיקית" כמילת גנאי, לתאר אדם שהוא שקרן ואי אפשר לסמוך עליו, מישהו שמשתמש בהסוואה ובהסתרה. גם המילה מסכה מחברת אותנו לאסוציאציה של הסתרה. להסתיר את הפנים האמיתיים שלנו.

היכולת להשתנות לפי בחירה קשורה בתהליך מודעות. להתבונן במסכה שאני "לובש" (התפיסה שלי את עצמי) ולהחליט להחליף אותה באופן אקטיבי. להיות קצת מישהו אחר. לנסות להיות "זיקית" אנושית.
להיות "זיקית" דורש פתיחות רבה וגמישות, יכולת הסתגלות ואינטליגנציה גבוהה. לקרוא את המפה, לעשות ניתוח מצב כהרף עין, וללבוש מסכה מתאימה. כמו שחקן הלובש ומחליף דמויות ממחזה למחזה. במקום מסוים ובזמן מסוים להיות אמא תרזה, ובזמן אחר ובמקום אחר להיות זונה. יש לנו את הכל בפנים. עלינו רק למצוא את זה ולהוציא את זה החוצה.
המסכות אינן הסתרה. הן הפנים האמיתיים שלנו! כל המסכות שלנו הן אנחנו, משתנים, מחליפים תפקידים, מחליפים אישיות, מתנהגים אחרת. יותר מכך, כאשר אנו אומרים שאנו לובשים מסכה מסוימת, אנו למעשה, לובשים מסכה על מסכה. פשוט שמים מסכה זמנית על המסכה הקבועה, וברור לנו שעוד מעט נחזור למסכה הרגילה, שנדמה לנו שהיא אנחנו.

אכן כן, אנשי הזיקית ולובשי המסכות גורמים לנו לאי-נוחות. אנו לא יודעים למה לצפות מהם. אנו מרגישים שאין להם "אישיות", אנו מזלזלים בהם כמו גם מפחדים, מפחדים מאי הודאות. קשה לנו לתפקד במצב של אי ודאות. אם הבעל או האישה שלנו יהיו כל הזמן דמות אחרת, את מי אנחנו אוהבים? את מי נפגוש כשנחזור היום הביתה? האם נוכל לסמוך עליו/ה?

ובו-בזמן קשה גם להיות "זיקית". כל הזמן להיות מודע וכל הזמן לעשות בחירות ולהשתנות. נראה בלתי אפשרי. בני אדם זקוקים לעמוד שדרה. מערכות הגירוי- תגובה האוטומטיות שלנו, הדמות הקבועה, נותנים לנו בטחון ועוגן, ומקלים על החיים. אין צורך להיות כל הזמן בקשב. להיות "אוטומט" נותן לכאורה חופש. לעומת זאת, להיות ערני דורש השקעה של אנרגיה, מאמץ. לאמתו של דבר, בדיוק להיפך, האוטומטיות דווקא מקבעת, הגמישות והערנות משחררת.
גמישות טוטאלית, חוסר הגדרות מוחלט, נתפסים כמו "איבוד עצמי לדעת", או כמו שיגעון. זה להיות לגמרי אמורפי, חסר חוט שדרה, ללא זהות...

זהו קונפליקט בין החופש המוחלט מהגדרות אישיות (שלעיתים אנו מתייחסים לזה כשיגעון) לבין הגדרות נוקשות של אופי ותכונות. כולנו נמצאים אפוא שהוא על הטווח הזה.
ככל שהגדרות האופי יותר נוקשות וסגורות, כך האדם מתפקד יותר כ"טייס אוטומטי", וככל שההגדרות פתוחות ורחבות יותר או אינן, גבולות האישיות מתפוגגים ואין לכאורה "אני".

אז מה עושים?
כמו כל דבר בחיים זהו עניין של שיקול דעת ובחירה. אפשר ואף רצוי להיות גמיש וקבוע בו-זמנית. נשמע פרדוקס? לאו דווקא. לקחת את כל ההגדרות וההצהרות החיוביות שלנו על עצמנו ולקבע אותן ולתחזק אותן ולהמשיך ולומר אותן בעוצמה ובהתכוונות שוב ושוב: אני נפלא! אני חכם! אני יודע ..., אני טוב ב... ובו בזמן, להימנע מלהצהיר הצהרות "אני..." מכווצות כמו:
אני אף לא אצליח ל...
אני וכסף לא הולכים ביחד...
אני בחיים לא אוכל להיות רזה...
אצלנו במשפחה אף אחד לא...
אני אוהב רק...
אני אף פעם...
אני שכחן...
אני עצלן...
ולהחליפן.

אינני מדברת כאן על "הכל או לא-כלום", אלא על שינויים קטנים שיכולים לעשות הבדלים גדולים. על שינויים שקל לעשותם, ואינם דורשים מאמץ רב.
ראשית, הצעתי היא לשנות את תפיסה השלילית שלנו לגבי הזיקית האנושית. לתת לתכונה הזאת קצת קרדיט. שנית, מה שאני מציעה דורש רק טיפ טיפה תשומת לב לאמירות וההצהרות שלנו על עצמנו.
ברגע האמת, כאן ועכשיו, כשאני מוצא את עצמי מתחיל משפט מכווץ על עצמי, או חושב משהו מכווץ על עצמי, אני פשוט עוצר. מפסיק באמצע. הפעולה הזאת לבדה כבר יוצרת מצב של קשב וערנות לעובדה שאני מגביל, מקבע ומצמצם את עצמי. ואז, כצעד נוסף, אומר לעצמי: רגע, רגע, מה פתאום אני מכור לשוקולד? אני יכול להפסיק לאכול שוקולד מתי שאני רוצה! אני יכול לשלוט באכילת השוקולד שלי!
מה זה הדבר הזה שאני ירוק שלא יכול להפוך להיות כחול? עד עכשיו הייתי ירוק. עכשיו אני יכול להשתנות לכחול!
מה פתאום אני לא טוב במתמטיקה? אני יכול ללמוד כל דבר שארצה ללמוד! וכן הלאה. אני נותן פקודה הפוכה לתאים שלי ולמוח שלי.
הימנעות מאמירות מגבילות ומכווצות על עצמי, יכולה להרחיב את רפרטואר ההתנהגויות שלי והיכולות שלי, ולאפשר לי להיות כל מיני דברים... להיפתח לאפשרויות חדשות... לראות דברים אחרת...ולפעול,לעשות דברים שלפני כן אולי נראו לי לא אפשריים, לא רלוונטיים או לא מתאימים לי.

פעולה כל כך פשוטה, שאיננה דורשת כמעט מאמץ, יכולה לעשות פלאים הן בדימוי העצמי, הן בביטחון העצמי, והן בתפקוד המוחי. בהתחלה זה ייראה מאולץ אך עם הזמן יחד עם שינוי ההצהרות, שינוי הדיבור על עצמי, ישתנו גם האמונות שלי על עצמי והתכנות המוחי ישתנה בהתאמה להצהרות ולאמונות החדשות:
אני אהיה המיליונר הראשון במשפחה שלי...
אני אלמד ואהפך למומחה במכירות...
אני לא קורבן ולא פרייר, להיפך - אני יוצר את מציאות חיי ויכול להשיג כל מה שאני רוצה.
וכן הלאה...