כיצד להפוך מאדם המרצה את האחרים לאדם המרוצה מעצמו? 

ברובנו קיים מרכיב הריצוי. אנחנו שמחים כאשר משהו בקירבתנו מרוצה ושמח. הריצוי הוא חלק מהסוציאליזציה של האדם, יש בכך גם הסתגלות והתאמה לסביבה. אך כאשר אדם מוצא עצמו בעיקר מרצה את האחרים ומבטל את עצמו, עולה שאלה בסיסית של איזון בין ריצוי האחר לבין ריצוי עצמי ותחושת "זה מלא וזה אינו חסר" ? אני נותן אך לא מבטל עצמי בנתינה.

מרבית האנשים אשר מתנהלים כמעט תמיד מתוך צורך לרצות את האחרים, חשופים לפגיעה ולשליטה על ידי האחרים. האם היית אי פעם עם מישהו מפחיד, תובעני ועצבני וניסית לשמור על שקט ושלום על ידי ריצוי ומילוי הרצונות שלו, ביטול עצמך ונסיונות חוזרים לגרום לו להיות מרוצה ושמח? לפעמים הריצוי עובד, אבל אין ספק שהוא עובד לזמן קצר ובאופן זמני בלבד. ככל שאנשים אלה יקבלו יותר כך הם יהפכו תובעניים יותר וככל שהזמן עובר הם מתייחסים גרוע יותר ודרשניים יותר כלפי המרצה.

מרבית המרצים עושים זאת כדי לצמצם את עוצמות חרדה. כדי לא לחוות את החרדה ולהמנע ממגוון רגשות שליליים אחרים -  הם יאמצו התנהגויות עוקפות כולל הימנעות מהבעת רגש, דעה או רצון. במצבים קונפליקטואליים החרדה מתגברת ובמטרה להרגיע אותה הם משתמשים באמצעים שונים כולל ריצוי וסיפוק צרכים של האחר במקום להגיב בצורה אדפטיבית יותר בה יוכלו לחיות בשלום גם עם האחר ובעיקר עם עצמם. 

מטבע בריאתם יצורים אנושיים זקוקים לאהבה, הערכה, הכרה, התייחסות וכדומה. כדי לזכות בכל אלה,  פעמים רבות הם שמים  צרכי האחרים קודם לצרכיהם. בגיל מוקדם מאוד ילדים לומדים שיאהבו אותם אם הם יהיו מה שרוצים ההורים, המורים, החברים וכדומה ? זהו הבסיס להתנהגות מרצה בה בגיל צעיר מאוד נעשות התניות והקשרים של אהבה וריצוי .

השאלה כיצד  קורה שאנו לוקחים דפוסים מהילדות לחיינו הבוגרים? כבר בגיל צעיר מתבסס החשש שלא יקבלו אותי כפי שאני. לכן, כדי שיאהבו אותי אני צריך לספק לסביבה את מה שהיא זקוקה לו, להתאים עצמי לדרישות וציפיות  הסביבה. לעיתים מתעורר תסכול הולך וגדל כאשר ישנה ציפיה להדדיות מאותם אלה שריצתם אותם. כשההדיות איננה מתקיימת מצטברים כעסים, אכזבות, פגיעות וכאב.

המחשבה מה הסביבה חושבת עליהם וכיצד תגיב אליהם, היא המוטיב המרכזי במרצה. מחשבה זו גוזלת אנרגיה ומשאבים רגשיים רבים. לכן, ימנעו מלקבל החלטה עצמאית, להביע דעה נחרצת, לומר מה שעל ליבם וממתינים שהאחרים יקבלו החלטה כדי להצטרף אליה (לא משנה אם זו דעתם או לא). נמצאים בעמדת המתנה פאסיבית כדי לא לפגוע ולא להיפגע, חיים באמצעות האחרים ולא חיים אוטנטיים עצמאים.

המניע מרכזי מאחורי התנהגות מרצה הוא החשש המתמיד מפני דחיה, נטישה, תוקפנות, אי קבלה והרחקה. הפרדוקס הוא שככל שהאדם מרצה הוא פחות מרוצה - מאבד את היכולת לזהות את הצרכים והרצונות של עצמו, ניזון בעיקר מהצרכים והרצונות של האחר. בסופו של דבר, הוא מאבד את האהבה, הכבוד והערכה עלפי עצמו, ועלול להישאר חסר אנרגיה לפעול ולהתקדם.

זאת ועוד, לאדם מרצה קשה יהיה להאמין כי הוא מסוגל לנהל מערכת יחסים שוויונית, משום שההתניות הם אלה שינהלו אותו. כאשר יפגוש באנשים שאינם רוצים שירצה אותם, אלא יהיה שווה להם ? הוא יעמיד את עמדתו המרצה במבחן, ימתין ויזמין את הכשלון כדי לחזק את העמדה שהוא אהוב בתנאי. המרצה אינו מאמין שגם אם הוא לא ירצה ויאמר "לא!", יאהבו אותו. הכשלון הראשון יחזיר אותו לדפוסים ישנים והמוכרים של ריצוי.  למרצה קשה להאמין שאנשים לא חושבים עליהם את מה שהם חושבים על עצמם.

מצאתי שישנם מספר מרכיבים אשר יכולים לעזור לאדם להפוך ממרצה למרוצה:

• מודעות - להיות אדם מרצה היא תכונה המושרשת היטב דרכה האדם רואה את העולם ומציג עצמו בפני העולם. קשה ולא מצופה להכחיד דפוסים אלה באופן מיידי, מדובר בתהליך הדרגתי בו משנים ומאתגרים הרגלים והתניות. ההתחלה היא בשימת לב ובשאלת שאלות כמו: מתי מאמצים התנהגות מרצה? מה הן הנסיבות והסיטואציות להתנהגות זו? מי הם האנשים המפעילים אותך לכך? למה אתה חושב שאתה עושה זאת? כיצד אתה יכול להתנהג באופן שונה בפעם הבאה? לעיתים ניהול רישום עשוי לסייע במודעות והבנת תהליכים.

• ללמוד מה ההבדל בין רצון טוב לבין התנהגות מרצה - לא מדובר בכך שאף פעם לא נעשה, נתנהג ונעניק דברים חיוביים לאחרים. חשוב לשים לב אם אתה באמת רוצה לעשות משהו טוב עבור מישהו, או שאתה עושה זאת רק משום שמישהו רוצה שתעשה אותו, או מנסה לתמרן כדי לשנות את הסיטואציה, או חושש שההשלכות אם לא תעשה את המעשה וכדומה. רצון טוב והתנהגות חיובית הם תמיד רצויים. אבל חשוב ללמוד את ההבדל בין התנהגות מרצה לבין רצון טוב, בין ביטול עצמי לבין נתינה מתוך בטחון וערך עצמי. למידת הבדלים אלה, עוזרת לקבל החלטות טובות יותר עבור עצמך.

• להבין מהיכן התנהגות זו נובעת -  להתבונן אחורנית על חייך ולנסות לזהות מתי החלה התנהגותך המרצה. כיצד נטמע בך הרעיון שעלייך להתאים לצרכים של האחרים יותר מלצרכים שלך? ילדים מועצמים כאשר הם מקבלים אישור על היותם "בוגרים", מתחשבים ומבינים. פעמים מדובר בילדים "הוריים" אשר למדו בשלב מוקדם מאוד שכדי  להרגיע את הוריהם עליהם לרצות אותם, לא לאתגר ולא להכעיס, משום שאז הם יאבדו את מעמדם והאהבה של הוריהם תהיה מותנית בהתנהגותם. האם גם כיום אתה חושב שאם לא תרצה את האחרים הם ידחו ולא יאהבו אותך? בדוק מה זה בשבילך לרצות, עד כמה אתה זקוק כיום להתנהגות זו, היה קשוב לרחשי הלב שלך ולא לרחשים האחרים.

• שים לב לרגשות שליליים - כאשר אתה שם לב שבאינטראקציה עם מישהו שאתה מרצה מציפים אותך רגשות כעס, מרמור, תסכול, עצב ? משהו באינטראקציה זו לא טובה בשבילך. האם אתה עושה משהו שאינך רוצה לעשות? האם אתה אומר או עושה משהו שאינך שלם איתו רק כדי לרצות ולשמח את האחר? לעיתים קרובות התנהגות מרצה כטבועה כל כך באישיותם של אנשים, הם עושים זאת באוטומט בלי להקדיש לכך תשומת לב. הרגשות השליליים עשויים להיות הרמז היחידי לאי שביעות הרצון כלפי אדם, קבוצה, משפחה וכו' ורמז זה צריך לשים לב.

• אל תחשוש מלהפוך "אנוכי" - אנשים רבים הנמצאים בטיפולי ומתחילים לזהות את צרכיהם ולומר "לא", חוששים שהם יתפסו כ"אנוכיים" ו"אגואיסטים" על ידי הסביבה. מנסיוני, אנשים מרצים המתמקדים בצרכיהם של אחרים, רחוקים באופן מובהק מההגדרה אנוכיים גם אם הם יעשו שינויים קיצוניים ביחס לעצמם. השינויים יהיו מינוריים וזהירים והם אף פעם לא יהפכו לחסרי רגישות, הם בדרך כלל ימשיכו להיות נדיבים וטובי לב לאחרים אבל גם כלפי עצמם. לכן, אין מקום לדאגה. אנשים אנוכיים מטבע בריאתם, אינם באמת מודאגים מכך שהם אנוכיים, משום שלא מספיק איכפת להם מהאחרים.

•  שים לב לעמדה בה אתה נמצא - במקרים רבים, אנשים מרצים נמצאים בעמדה התנצלותית או קורבנית. מכאן שכל נסיון לשינוי מעמיד את המרצה במקום של חשש ופחד בכל פעם שהם מציבים גבולות חדשים ומביעים את רצונותיהם בפני האחרים. ייתכן מצב בו האדם אומר ומתנהג את מה שליבו חפץ, אבל בתוכו החרדה מציפה ומעלה את פחד הנטישה. חשוב לשים לב כיצד חרדה זו מחזירה אחורה, רק כדי לקבל את תשומת הלב, האהבה וההתייחסות שכל כך זקוקים להם. לכן, חשוב להיות מודע לכל אותם רגשות מפחידים ולהתמיד בשינוי עד הפנמתו.

• התמודדות עם הסביבה לנוכח השינויים - הסביבה הקרובה עלולה לגלות התנגדות לשינוי במעבר ממרצה למרוצה. התגובות עשויות להיות ביקורת, כעס, התעלמות, העלמות וכדומה. עליך לשים לב כי מדובר בסוג של מניפולציה רגשית שתפקידה לגרום לאשמה, פחד וחרדה כדי שתחזרו למקום הקודם אליו הסביבה התרגלה והיה לה נוח. בסופו של דבר, בכח ההתמדה, יווצר איזון בין הצרכים שלכם לבין צרכי הסביבה והתמורה תהיה ללא שיעור.

• השתמש בעזרה מקצועית - כאשר אתה מוקף באנשים שאינם מכבדים אותך, את רצונותייך, מאווייך, רוצים לכפות עליך את דעתם ואינך יכול להתמודד עימם,  זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית להשתמש באיש מקצוע אשר יסייע לך לחזק ולהעצים את ערכך האמיתי, את יכולותייך ויסייע לך לעמוד בפני אותם אנשים אשר אינם מסוגלים לקבל את השינוי שאתה מבקש לעשות. איש מקצוע יסייע לך לראות את דינמיקת היחסים, האמונות, ותהליכי החשיבה אשר קשה מאוד לראות לבד ולשנות.  עזרה מקצועית עשויה לעזור מאוד בתהליך שינוי.