האם נכון להגדיל עכשיו את תחום אחריותו של היועץ המשפטי? 

בתקשורת נמסר כי שרת המשפטים והיועץ המשפטי החליטו שכל מערכי התביעה בשירות הציבורי (כגון מערכי תביעה במשרד החקלאות, המשרד לאיכות הסביבה , העיריות, הרשות לנירות ערך וכו') יוכפפו לגוף חדש שיוקם במשרד המשפטים. הרציונל להחלטה גובש על ידי ועדה מיוחדת שזיהתה בעייתיות בחוסר אחידות של סטנדרטים משפטיים בעבודת תביעה בין כל הגופים. ההחלטה נראית טובה מבחינה מקצועית אבל צריך לצפות לקשיים ארגוניים ביישומה בגלל העובדה שהתובעים המדוברים מבוזרים מאוד גיאוגרפית.

החלק שהובלע בתוך ההחלטה הוא שגם הגוף הזה יהיה כפוף ליועץ המשפטי. גם היום היועץ המשפטי אחראי על יותר מדי תחומים וכבר בשנת 2009 עלה הנושא של הצורך בפיצול משרת היועץ המשפטי והנה ההחלטה הנוכחית מוסיפה ליועץ אחריות נוספת. היועץ (לא רק הנוכחי) לא הצליח להשתלט על הפרקליטות (האימון הנמוך של הציבור בפרקליטות הוא בבעלות היועץ המשפטי שלא הצליח להנחיל לה כללי התנהלות המקובלים בארגון ציבורי כגון חקר תקלות ודווח לציבור). אחרי יישום התכנית החדשה יהיה תחת אחריותו גוף נוסף גדול שגם עליו לא יצליח להשתלט. הבעיתיות הזאת אינה נמצאת באופן אישי אצל היועץ הנוכחי אלא טבועה באופי התפקיד. היועץ אמור להיות מומחה בעניני חוק  אבל האחריות על גוף ארגוני גדול מחייבת ידע וניסיון חיים אחרים , ואין זה ריאלי למצוא כישורים כאלה אצל אדם אחד. כל אחד מהתפקידים האלה מהווה משרה שלמה עם ידע וניסיון חיים ייחודיים ( ראה אפיון תפקידיו ומעמדו של היועץ המשפטי  http://www.articles.co.il/article/48398 ).

אם כי ההחלטה להקים גוף כמוזכר נראית כהחלטה טובה (קשה ליישום) תהיה זאת החלטה לא מוצלחת להפקיד את משימת הקמתו על היועץ המשפטי. לשם כך נדרשים כישורים שאינם משפטיים אלא ארגוניים ולא ברור מה תהיה תרומתו של היועץ לתהליך. לטעויות שהוא יעשה תהיינה השלכות לשנים רבות. למשל כאשר מחש הוקם איישו אותו באנשי משטרה מושאלים ועד היום תרבות העבודה שלו היא תרבות העבודה הנהוגה במשטרה עם כל חסרונותיה למרות שכבר מזמן אין יותר אנשים מושאלים מהמשטרה. זאת פשוט תוצאה של העדר הבנה כיצד מתגבשת תרבות ארגונית שנעשתה על ידי האנשים שהקימו את מחש.  

לפיכך חשוב היום למצוא מישהו שיקים גוף חדש לא במתכונת של הפרקליטות. במיוחד חשוב שמקים הגוף יהיה אדם בעל חשיבה התואמת את תקופתנו מבחינת הפקוח הציבורי עליו. העצמאות התפקודית של מנגנון התביעה אין משמעותה שהאנשים שם יעשו כרצונם בלי לעמוד בפקוח ציבורי כלשהו. כמה מחשבות איך ליישם פיקוח ציבורי ביחד עם עצמאות תפקודית אפשר למצוא במאמר "מועצות ציבוריות למערכות שלטון החוק" (http://www.articles.co.il/article/152200 ). בהקשר זה צריך לזכור שהפרקליטות אינה מחליטה רק החלטות מקצועיות אלא הרבה פעמים החלטות ציבוריות. אין לאנשי הפרקליטות מונופול על האספקטים הציבוריים ואין זה ראוי להשאיר בידיהם החלטות ציבוריות בלא כל בקרה ציבורית מעליהם (או הנחיה ציבורית של מדיניות). להלן דוגמא אפשרית לתרחיש כזה: ישנה תופעה די נרחבת של תאונות דרכים מסוג פגע וברח. החשיבות הציבורית של מלחמה בתופעה זאת צריכה להיות בידי הציבור (או נציגיו). דוגמא אחרת יש תופעה של אלימות כנגד עובדי מערכת החינוך (מורים, גננות), אם הבעיה חשובה בעיני הציבור (באמצעות נציגיו) צריך לאפשר לציבור להשפיע על מהירות הטיפול בבעיה ועל מידת העונש לעברינים כאלה. השפעה כזאת צריכה לבוא מגוף ציבורי כהנחייה לפרקליטות ועליה לציית להנחייה.

המצב האבסורדי ביותר בהתנהלות מנגנון התביעה הוא האפשרות לסגור תיק בנימוק שאין בכך ענין לציבור בלי כל יכולת של בקרה ציבורית על ההחלטה. ממתי למישהו (חוץ מלואי ה-14 שאמר "המדינה זה אני") יש זכות מוסרית לטעון שהוא יודע מה מענין את הציבור? העובדה שיש למנגנון התביעה סמכות חוקית לקבוע זאת בלי כל בקורת ציבורית על התהליך היא תופעה שמזכירה את השימוש בשפת DOUBLESPEAK שהומצאה על ידי ג'ורג' אורוול. על פי המושגים של תקופתנו, כאשר פסקי דין מתפרסמים באינטרנט היה ראוי לפרסם באינטרנט גם את ההחלטות של סגירת תיק בעילה של חוסר ענין לציבור. בצורה כזאת הציבור היה יכול להתרשם באיזו מידה ההחלטות מהסוג הזה הן אכן משקפות את האינטרס הציבורי או משקפות מדיניות פנימית עצמאית של מנגנון התביעה ( לשם כך מספיק לפרסם את נושא התיק ואת ההחלטה ).

הרושם בציבור הוא שהתרבות הארגונית במנגנוני  התביעה (פרקליטות + משטרה) אינה תומכת בשקיפות (גופים אלה אינם מפרסמים שום נתון מספרי שממנו ניתן ללמוד על נהלי העבודה בארגונים האלה), ולכן ליצירת הגוף החדש חשוב להביא אנשים שלא יהיה להם שום קשר לארגונים האלה (גם לא היועץ).

התנהלות היועץ המשפטי בפרשת וועדת האיתור למועמדים למשרת פרקליט המדינה כבר יצרה את הרושם שהתהליך תפור מראש גם אם לא התכוון לכך ("הוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד פרקליט המדינה – ועדה מקצועית או כסות למינוי תפור מראש?   http://www.articles.co.il/article/162268  ). גם כאן רואים את הבעיתיות של ציפיה לקיום באיש אחד של דרישה לידע מקצועי משפטי (ידע המבוסס על קריאת חומר כתוב) עם הדרישה לידע להתנהלות עם אנשים (מבוסס על כישורים חברתיים וניסיון חיים בניהול). המסקנה מכך היא שלא נכון לדרוש כל כך הרבה מאיש אחד וכדאי לפצל את המשרה לשתי משרות נפרדות: יועץ - איש אחד ואחראי על התנהלות גופים גדולים - איש שני.