מאז המאה ה-19 הוכרה זכותם של לאומים להגדרה עצמית במסגרת מדינה ריבונית. התנועות הלאומיות דגלו ברעיון "מדינה לכל לאום", ועם זאת לא כל לאום זכה למדינה משלו. לעתים קרובות שכנו כמה לאומים בטריטוריה אחת, ולאום אחד היה הדומיננטי שבהם. מתן עצמאות מדינית ללאום אחר ששכן באותה טריטוריה, ואשר היה מיעוט בה, טמן בחובו כמה קשיים.
הקושי האחד היה הצורך בשינויי גבול במדינה שבה ישבו אותם לאומים, אלא שבכך נפגע עקרון השלמות הטריטוריאלית של המדינה. שינוי במדינה אחת פתח פ?תח עקרוני לשינויי גבול במדינות אחרות בהן התקיים לאום אחד דומיננטי ולצדו מיעוטים, ולסכנה של הפרת הסדר הבין-לאומי.
קושי שני היה פיזורו של המיעוט במדינה. במצב זה לא נמצא פתרון קונקרטי למתן טריטוריה נבדלת לאותו מיעוט, בה יקים את מדינתו.
עוד קושי היה מציאותם של מחצבים יקרי ערך, ולחילופין מקומות היסטוריים חשובים עבור הלאום השליט, בטריטוריה שבה שכן המיעוט - עליהם לא רצה לוותר הלאום השליט.
והנה, לאחר תקופה ארוכה ללא מדינות חדשות בעולם, קמה עתה מדינה חדשה באירופה, קוסובו. כצפוי, המדינה-האם סרביה מתנגדת בתוקף לכך, והיא אף הצהירה כי לא תכיר לעולם בעצמאות קוסובו. יודגש, כי במהלך המאה ה-19, עם התגבשות הלאומיות הסרבית, הפכה קוסובו לסמל ההתנגדות הסרבית הנוצרית לאסלאם ולאימפריה העותומנית, ששלטה בסרביה מאז המאה ה-14. ככזו, קשה לסרבים לוותר עליה.
עם זאת, למעלה מ-90 אחוזים מאוכלוסיית קוסובו אלבנים, המתנגדים נמרצות לשלטון סרבי. ריכוזם בטריטוריה מוגדרת בדרום סרביה הקל על הכרזתה של המדינה החדשה, כמו גם התחייבותו של הרוב האלבני במדינה החדשה לשמור על זכויותיו של המיעוט הסרבי, המונה כחמישה אחוזים מכלל אוכלוסיית המדינה.
יחד עם זאת, כינון קוסובו מעיר שדים רדומים של שבירת עקרון שלמותן הטריטוריאלית של מדינות בעולם ושל שבירת הסדר המדיני הקיים. רוסיה, המצדדת בסרביה, מיהרה לאיים כי בתנאים החדשים תכיר בעצמאותם של שני מחוזות בדלניים במדינת גיאורגיה, דרום אוסטיה ואבחזיה, ואילו נשיא גיאורגיה הודיע כי הדבר לא יקום ולא יהיה. כינונה של קוסובו כמדינה עצמאית טומן בחובו, אם כן, סכנה ליציבותם של הבלקן והקווקז. בנוסף לכך, הוא יכול להמריץ מיעוטים נוספים באירופה, למשל הבסקים בספרד, לתבוע לעצמם עצמאות מדינית. כך או כך, ייסודה של קוסובו עלול ליצור משברים בין-לאומיים שאחריתם מי ישורם.
הקושי האחד היה הצורך בשינויי גבול במדינה שבה ישבו אותם לאומים, אלא שבכך נפגע עקרון השלמות הטריטוריאלית של המדינה. שינוי במדינה אחת פתח פ?תח עקרוני לשינויי גבול במדינות אחרות בהן התקיים לאום אחד דומיננטי ולצדו מיעוטים, ולסכנה של הפרת הסדר הבין-לאומי.
קושי שני היה פיזורו של המיעוט במדינה. במצב זה לא נמצא פתרון קונקרטי למתן טריטוריה נבדלת לאותו מיעוט, בה יקים את מדינתו.
עוד קושי היה מציאותם של מחצבים יקרי ערך, ולחילופין מקומות היסטוריים חשובים עבור הלאום השליט, בטריטוריה שבה שכן המיעוט - עליהם לא רצה לוותר הלאום השליט.
והנה, לאחר תקופה ארוכה ללא מדינות חדשות בעולם, קמה עתה מדינה חדשה באירופה, קוסובו. כצפוי, המדינה-האם סרביה מתנגדת בתוקף לכך, והיא אף הצהירה כי לא תכיר לעולם בעצמאות קוסובו. יודגש, כי במהלך המאה ה-19, עם התגבשות הלאומיות הסרבית, הפכה קוסובו לסמל ההתנגדות הסרבית הנוצרית לאסלאם ולאימפריה העותומנית, ששלטה בסרביה מאז המאה ה-14. ככזו, קשה לסרבים לוותר עליה.
עם זאת, למעלה מ-90 אחוזים מאוכלוסיית קוסובו אלבנים, המתנגדים נמרצות לשלטון סרבי. ריכוזם בטריטוריה מוגדרת בדרום סרביה הקל על הכרזתה של המדינה החדשה, כמו גם התחייבותו של הרוב האלבני במדינה החדשה לשמור על זכויותיו של המיעוט הסרבי, המונה כחמישה אחוזים מכלל אוכלוסיית המדינה.
יחד עם זאת, כינון קוסובו מעיר שדים רדומים של שבירת עקרון שלמותן הטריטוריאלית של מדינות בעולם ושל שבירת הסדר המדיני הקיים. רוסיה, המצדדת בסרביה, מיהרה לאיים כי בתנאים החדשים תכיר בעצמאותם של שני מחוזות בדלניים במדינת גיאורגיה, דרום אוסטיה ואבחזיה, ואילו נשיא גיאורגיה הודיע כי הדבר לא יקום ולא יהיה. כינונה של קוסובו כמדינה עצמאית טומן בחובו, אם כן, סכנה ליציבותם של הבלקן והקווקז. בנוסף לכך, הוא יכול להמריץ מיעוטים נוספים באירופה, למשל הבסקים בספרד, לתבוע לעצמם עצמאות מדינית. כך או כך, ייסודה של קוסובו עלול ליצור משברים בין-לאומיים שאחריתם מי ישורם.
תמיר דובי הוא עורך וכותב. עוסק בכתיבת ביוגרפיות. יערוך ויכתוב את הביוגרפיה שלכם.
