מי אמר שמערכת יחסים אידיאלית זה הדבר הכי טוב בעבורך? 

כל אחד מקיים בתוך עצמו את מערכות היחסים האידיאליות שהוא היה רוצה בחייו. כך, אנו מקיימים גם מערכת יחסים אידיאלית עם בן/ בת הזוג האידיאליים עבורנו.

זה עשוי להיות מאד נעים מבחינה רגשית, לפנטז על בן/בת זוג מושלמים, אך גם בעייתי, כיוון שזו מערכת יחסים רעיונית בלבד.

הבעייתיות באה לידי ביטוי, כשאנו משווים במודע או שלא במודע, בין בן/בת הזוג הממשיים או הפוטנציאליים בחיינו, לבין הדמות של בן/בת הזוג האידיאליים שיצרנו.

בן/בת הזוג הממשיים, מן הסתם, לעולם לא יוכלו להיות אידיאליים והציפייה שלנו שיהיו כאלה, גורמת לאכזבה, שמובילה לעיתים גם לפרידה ו/או לקושי ליצור מערכת יחסים זוגית.

הפתרון נחלק לשלושה- ראשית, יש להכיר בכך, שיש לכם בן/בת זוג אידיאליים (לכולם יש) ואם הגעתם עד הנה, אז שליש פתרון כבר אצלכם!

שנית, יש להכיר בכך, שחלק מהתכונות שהענקתם לבן/בת הזוג האידיאליים שלכם הן תכונות שלכם, בעוד ששאר התכונות שהענקתם להם, הן תכונות שחסרות לכם ושהייתם רוצים שיהיו לכם.

לדוגמא, אדם עשוי לייחס לבת הזוג האידיאלית שלו תכונות של כנות ושמחת חיים, כיוון שהוא עצמו בעל התכונות הללו וגם תכונות של שקט פנימי וסבלנות, כיוון שהוא מרגיש שאין לו את התכונות הללו.

למעשה, את מה שחסר לו, האדם לעולם לא יצליח למצוא אצל האחר וכל ציפייה לכך, היא זו שגורמת לו לאכזבה. רק האדם עצמו יכול למלא ולספק את צרכיו, מתוך אהבה עצמית.

לכן, הכרת התכונות המיוחסות לבן/בת הזוג האידיאליים, למשל, על ידי יצירת רשימה של תכונותיו (בן/בת הזוג האידיאלי/ת שלי הוא /היא אדם ש.."), יכולה להאיר לכם את המקומות שבהם אתם חווים חוסר ולפעול כדי למלאם.

שלישית, יש לזכור שמערכת יחסים אידיאלית היא תיאורטית. דבר אינו מושלם בחיים, אלא טוב דיו. כל עוד אתם פועלים מתוך אהבה עצמית ומפחיתים את השיפוטיות כלפי האחר, כך גדלים הסיכויים שלכם לקיים מערכת יחסים טובה דיה ומאושרת.