מתי נכון להורים לפנות ליעוץ מקצועי -
מאמר זה יציג את השאלות שעשויות לעלות אצל אלה המתמודדים עם קושי, ויתן דוגמה אנונימית להמחשה.
פניה ליעוץ אינה מהלך קל עבור רבים. עצם ההודאה בקושי, בחוסר היכולת להסתדר לבד, בהמצאות במצב של חולשה עלולה להיות מורכבת. גם ההודאה של אדם בפני עצמו בהמצאותו במצב של הזדקקות לעזרה, כרוכה בתהליך פנימי מורכב לעיתים. הנטיה של אנשים רבים, היא לתפקד במצבי קושי מתוך תקווה כי הבעיה/קושי יחלפו עם הזמן. תקוותם היא כי הם יצליחו להתמודד ביעילות עם המצב המורכב באופן שיאפשר להם התמודדות טובה, עד חלוף הבעיה.
במקרים מסוימים זה אכן כך. הרי קושי בעבודה (עם קולגה או עם ממונה), במשפחה המורחבת, קשיים של הורים עם ילדים, או קושי עם גורמים במערכת החינוך של הילדים הם חלק מהיום יום שלנו. באופן רגיל עלינו ללמוד להתמודד עם מגוון מצבים, גם עם אלה הפחות נוחים לנו. ובהתאמה, תפקוד עצמאי במצב מבוכה או קושי, אין משמעו בהכרח תפקוד לקוי או שגוי. מטבע הדברים אנשים המתפקדים באופן נורמטיבי בעבודה, במשפחה ובחברה, הם בעלי משאבים אישיים, ומיומנויות אישיות ובינאישיות המאפשרות להם פעמים רבות להתמודד באופן יעיל עם מגוון מצבי קושי.
אם כך נשאלת השאלה, באילו סיטואציות נכון יהיה לפנות לסיוע מקצועי? כיצד ניתן לדעת שהסיטואציה הנוכחית מתאימה לכך? מה בין קושי שחווה אדם בעבר לקושי הנוכחי? דהיינו מדוע נכון יהיה לפנות ליעוץ מקצועי עתה, בעוד שבעבר הסתדר בכוחות עצמו ובאמצעות קשרים חבריים (לא מקצועיים) שסייעו לו? האם רק כשמאבדים התקווה להצליח להתמודד לבד, רק אז כדאי לפנות ליעוץ?
התשובה לשאלה זו היא מורכבת למדי.
אנשים רבים אכן יפנו לקבלת עזרה מקצועית, רק במצבים של קושי רב מנשוא:
כאשר הקושי הוא מתמשך והגיע למצב משברי, ולאחר שננקטו באופן טבעי פעולות שונות ולא חלה הקלה (משמע הבעיה לא חלפה).
כאשר הקושי הוא רב ממדי ומשפיע על התפקוד האישי, המקצועי, המשפחתי.
כשאדם מרגיש כי רצף ארועים מביא אותו להפגע או לפגוע באחרים. הדבר יכול להיות מלווה בקונפליקטים עם בני זוג, החבר לעבודה, השותף, הילד, התלמיד או נותן שרות (קופאי, בנקאי, מוקד שרות טלפוני וכו').
דוגמה: הורים חוו ויכוחים רבים עם בתם בת ה 7, תלמידת כיתה ב'. הילדה היא ילדה חזקה מבחינה לימודית ומנהיגה חברתית. במשך שנתיים הילדה הראתה סימנים של חוסר משמעת להורים, לגננת ובשלב מאוחר יותר גם לא למורי בית הספר. ההורים חוו שנתיים קשות של ויכוחים, עסקאות, ויתורים, בהן נסו לשפר את המצב. בתחילה, התייחסו אל הדברים בהומור, ולא ראו אותם כחמורים במיוחד. בנוסף האם ראתה את הדברים ביתר חומרה, בעוד שהאב נטה להקל ראש בשלבים המוקדמים. אלא שבמהלך הזמן בתם החלה לפתח התנהגויות שליליות שונות (חוצפה, אי השתתפות בפעילויות לימודיות, התנהגות כוחנית כלפי ילדים) ולגרור אחריה ילדים נוספים במסגרת בה למדה. עדין בכל הזמן הזה נסו ההורים לנהוג עם בתם בדרכים שונות ומגוונות ונעזרו בחברה קרובה שייעצה להם מתוקף היותה אמא ותיקה. האנרגיות שהיו מושקעות בהתנהלות ההורים מול בתם היו אדירות. הן היו על חשבון שני האחים של הילדה - ילדיהם הנוספים של בני הזוג. ההורים תיארו סממנים ברורים של שחיקה: חוסר סבלנות בעבודה, בבית, תחושה גופנית לא טובה, ואווירה של עצבנות כללית בבית. כל זה עדין לא הביא אותם לפנות ליעוץ. פנייתם ליעוץ מקצועי היתה רק לאחר שהילדה "הודיעה" להורים על החלטתה לחדול מללכת לבית הספר (החרפת הסימפטום). ההורים נוכחו לראות כי אכן לא הצליחו להכריחה, והם מצאו עצמם מתמודדים עם ילדה בכיתה ב' שנשארת בבית (ובנוסף, אחד מהם נאלץ להשאר אתה). בשלב זה הם הרגישו כי כלו כל הקיצין. לא היה דבר שיכלו לעשותו באופן עצמאי לשיפור המצב ולפיכך פנו לעזרה מקצועית.
בדוגמה הנוכחית ניתן למצוא ביטוי להחמרה דרסטית במצב, כזו שכללה מאפיינים של קושי רב. התחושה המלווה היא כי החמרה נוספת עלולה להוות מחיר יקר מדי, ושאף אולי תביא לנזק בלתי הפיך. לפיכך תחושה זו מביאה רבים להכרה כי עליהם להיעזר.
אלא שכשם שאנו מתחזקים מערכות שונות בחיינו, מבלי לחכות בהכרח לסף קריסה, הרי שניתן לתחזק ברוח זו גם את התפקוד ההורי היומיומי. בגישה מניעתית, יש, לדעת כותבת המאמר, להתייחס גם לתחום ההורות: זיהוי סימנים מקדימים להתנהלות בעייתית ובירורם בשלבים מוקדמים, יכולים למנוע הדרדרות המצב בעתיד. בירור שהיה נעשה על ידי ההורים במסגרת מקצועית בשלב מוקדם יותר (כשנתיים לפני כן), יכול היה אולי לסייע בהעצמת ההורים ובמיקוד והבהרה של גבולות. בירור כזה יכול היה לסייע להורים בהתנהלות ברורה יותר ועקבית מול הילדה, במתן תחושה של ביטחון, כיוון, הגנה והכלה, להם זקוקה הילדה. למען הסר ספק, אציין כי לילדה בדוגמה הנוכחית, אין בעיות נפשיות או הפרעה אחרת אישיותית או אורגנית. מדובר בילדה רגילה, בריאה, שסיגלה לעצמה התנהגויות סימפטומטיות, אפשר שמאחר וחוותה במשך הזמן את הוריה כאנשים חלשים. ההורים אמנם נתפסים כחלשים על ידי הילדה, אך הם אנשים נורמטיביים, בעלי יכולות, ואינם נתפסים כחלשים על ידי אנשים אחרים בסביבתם.
יעוץ מקצועי ברוח זו, נעשה ממקור של כוח אצל ההורים, להבדיל מחולשה. יכולתם ולהיעזר בגורם מקצועי, מומחה לתחומו, מעידה על הכרתם בגבולות היכולת שלהם ובלקיחתם אחריות אישית לשיפור המצב.
מאמר זה יציג את השאלות שעשויות לעלות אצל אלה המתמודדים עם קושי, ויתן דוגמה אנונימית להמחשה.
פניה ליעוץ אינה מהלך קל עבור רבים. עצם ההודאה בקושי, בחוסר היכולת להסתדר לבד, בהמצאות במצב של חולשה עלולה להיות מורכבת. גם ההודאה של אדם בפני עצמו בהמצאותו במצב של הזדקקות לעזרה, כרוכה בתהליך פנימי מורכב לעיתים. הנטיה של אנשים רבים, היא לתפקד במצבי קושי מתוך תקווה כי הבעיה/קושי יחלפו עם הזמן. תקוותם היא כי הם יצליחו להתמודד ביעילות עם המצב המורכב באופן שיאפשר להם התמודדות טובה, עד חלוף הבעיה.
במקרים מסוימים זה אכן כך. הרי קושי בעבודה (עם קולגה או עם ממונה), במשפחה המורחבת, קשיים של הורים עם ילדים, או קושי עם גורמים במערכת החינוך של הילדים הם חלק מהיום יום שלנו. באופן רגיל עלינו ללמוד להתמודד עם מגוון מצבים, גם עם אלה הפחות נוחים לנו. ובהתאמה, תפקוד עצמאי במצב מבוכה או קושי, אין משמעו בהכרח תפקוד לקוי או שגוי. מטבע הדברים אנשים המתפקדים באופן נורמטיבי בעבודה, במשפחה ובחברה, הם בעלי משאבים אישיים, ומיומנויות אישיות ובינאישיות המאפשרות להם פעמים רבות להתמודד באופן יעיל עם מגוון מצבי קושי.
אם כך נשאלת השאלה, באילו סיטואציות נכון יהיה לפנות לסיוע מקצועי? כיצד ניתן לדעת שהסיטואציה הנוכחית מתאימה לכך? מה בין קושי שחווה אדם בעבר לקושי הנוכחי? דהיינו מדוע נכון יהיה לפנות ליעוץ מקצועי עתה, בעוד שבעבר הסתדר בכוחות עצמו ובאמצעות קשרים חבריים (לא מקצועיים) שסייעו לו? האם רק כשמאבדים התקווה להצליח להתמודד לבד, רק אז כדאי לפנות ליעוץ?
התשובה לשאלה זו היא מורכבת למדי.
אנשים רבים אכן יפנו לקבלת עזרה מקצועית, רק במצבים של קושי רב מנשוא:
כאשר הקושי הוא מתמשך והגיע למצב משברי, ולאחר שננקטו באופן טבעי פעולות שונות ולא חלה הקלה (משמע הבעיה לא חלפה).
כאשר הקושי הוא רב ממדי ומשפיע על התפקוד האישי, המקצועי, המשפחתי.
כשאדם מרגיש כי רצף ארועים מביא אותו להפגע או לפגוע באחרים. הדבר יכול להיות מלווה בקונפליקטים עם בני זוג, החבר לעבודה, השותף, הילד, התלמיד או נותן שרות (קופאי, בנקאי, מוקד שרות טלפוני וכו').
דוגמה: הורים חוו ויכוחים רבים עם בתם בת ה 7, תלמידת כיתה ב'. הילדה היא ילדה חזקה מבחינה לימודית ומנהיגה חברתית. במשך שנתיים הילדה הראתה סימנים של חוסר משמעת להורים, לגננת ובשלב מאוחר יותר גם לא למורי בית הספר. ההורים חוו שנתיים קשות של ויכוחים, עסקאות, ויתורים, בהן נסו לשפר את המצב. בתחילה, התייחסו אל הדברים בהומור, ולא ראו אותם כחמורים במיוחד. בנוסף האם ראתה את הדברים ביתר חומרה, בעוד שהאב נטה להקל ראש בשלבים המוקדמים. אלא שבמהלך הזמן בתם החלה לפתח התנהגויות שליליות שונות (חוצפה, אי השתתפות בפעילויות לימודיות, התנהגות כוחנית כלפי ילדים) ולגרור אחריה ילדים נוספים במסגרת בה למדה. עדין בכל הזמן הזה נסו ההורים לנהוג עם בתם בדרכים שונות ומגוונות ונעזרו בחברה קרובה שייעצה להם מתוקף היותה אמא ותיקה. האנרגיות שהיו מושקעות בהתנהלות ההורים מול בתם היו אדירות. הן היו על חשבון שני האחים של הילדה - ילדיהם הנוספים של בני הזוג. ההורים תיארו סממנים ברורים של שחיקה: חוסר סבלנות בעבודה, בבית, תחושה גופנית לא טובה, ואווירה של עצבנות כללית בבית. כל זה עדין לא הביא אותם לפנות ליעוץ. פנייתם ליעוץ מקצועי היתה רק לאחר שהילדה "הודיעה" להורים על החלטתה לחדול מללכת לבית הספר (החרפת הסימפטום). ההורים נוכחו לראות כי אכן לא הצליחו להכריחה, והם מצאו עצמם מתמודדים עם ילדה בכיתה ב' שנשארת בבית (ובנוסף, אחד מהם נאלץ להשאר אתה). בשלב זה הם הרגישו כי כלו כל הקיצין. לא היה דבר שיכלו לעשותו באופן עצמאי לשיפור המצב ולפיכך פנו לעזרה מקצועית.
בדוגמה הנוכחית ניתן למצוא ביטוי להחמרה דרסטית במצב, כזו שכללה מאפיינים של קושי רב. התחושה המלווה היא כי החמרה נוספת עלולה להוות מחיר יקר מדי, ושאף אולי תביא לנזק בלתי הפיך. לפיכך תחושה זו מביאה רבים להכרה כי עליהם להיעזר.
אלא שכשם שאנו מתחזקים מערכות שונות בחיינו, מבלי לחכות בהכרח לסף קריסה, הרי שניתן לתחזק ברוח זו גם את התפקוד ההורי היומיומי. בגישה מניעתית, יש, לדעת כותבת המאמר, להתייחס גם לתחום ההורות: זיהוי סימנים מקדימים להתנהלות בעייתית ובירורם בשלבים מוקדמים, יכולים למנוע הדרדרות המצב בעתיד. בירור שהיה נעשה על ידי ההורים במסגרת מקצועית בשלב מוקדם יותר (כשנתיים לפני כן), יכול היה אולי לסייע בהעצמת ההורים ובמיקוד והבהרה של גבולות. בירור כזה יכול היה לסייע להורים בהתנהלות ברורה יותר ועקבית מול הילדה, במתן תחושה של ביטחון, כיוון, הגנה והכלה, להם זקוקה הילדה. למען הסר ספק, אציין כי לילדה בדוגמה הנוכחית, אין בעיות נפשיות או הפרעה אחרת אישיותית או אורגנית. מדובר בילדה רגילה, בריאה, שסיגלה לעצמה התנהגויות סימפטומטיות, אפשר שמאחר וחוותה במשך הזמן את הוריה כאנשים חלשים. ההורים אמנם נתפסים כחלשים על ידי הילדה, אך הם אנשים נורמטיביים, בעלי יכולות, ואינם נתפסים כחלשים על ידי אנשים אחרים בסביבתם.
יעוץ מקצועי ברוח זו, נעשה ממקור של כוח אצל ההורים, להבדיל מחולשה. יכולתם ולהיעזר בגורם מקצועי, מומחה לתחומו, מעידה על הכרתם בגבולות היכולת שלהם ובלקיחתם אחריות אישית לשיפור המצב.
