איך אנחנו כהורים יכולים להבין את ילדנו המתבגר עם בעית קשב וריכוז ומה עלינו לעשות ? 

איך אנחנו כהורים יכולים להבין את ילדנו המתבגר עם בעית קשב וריכוז ומה עלינו לעשות ?

למתבגרים כמו ילדים ומבוגרים בעלי בעיית ADHD יש רכבת מחשבות. הראש לא נח לרגע.

מאפייני גל ההתבגרות כללי:

מרד, משבר זהות, לחץ חברתי, מיניות, הורמונים, הסתבכות עם החוק, עישון, עצמאות, כפירה בסמכות, בדיקת גבולות, התחצפות, בריחה, חציית גבולות, דימוי עצמי, חוסר עקביות, הסתבכויות, בדיקת גבולות, התפרצויות זעם, מחשבות שליליות אוטומטיות ואף אובדניות.

את גיל ההתבגרות מחלקים ל-3 גילאים: 12-14, 15-17, 17-19.

גיבוש זהות –המתבגרים בגיל הזה מחפשים ספרצייה (היפרדות מההורים) ואינדוידואליזציה (האני).

המתבגר מורד בהורים כדי לדעת מי הוא, מה הזהות שלו. עדיין יש תלות בהורים וחיפוש אחר עצמאות אך אליהם מתלווים: זלזול, התעלמות, שלילה. ההורה בד"כ גם דוחף וגם דואג.

הטיפ שלי הוא - לשאול – "מה אתה רוצה להשיג כרגע – דבר יותר קרוב ולא עתידי". להתמקד בכאן ועכשיו.

לדבר על החלום (החזון)  – אם לא רוצים לדבר על החלום , לעזוב.

על ההורה להיות מעורה בעולם התוכן של הילד. לקחת דמות מוערצת ולשאול איך היא הייתה נוהגת בסיטואציה בה המתבגר נתקל.

הרגשת הבדידות – המתבגר מרגיש שהוא לא חבר עם מי שהוא רוצה להיות. המתבגר מרגיש כמו הילד עם הפרעת קשב בתוך הקבוצה כשונה הוא - "האחר". השונות כאובת. המתבגר מנסה להיות דומה ולא מצליח. הטיפ שלי הוא - לחזק את המתבגר במקומות שהוא טוב בהם: יצירתיות, ספורט, חוש הומור וכדו'.

דיבור פנימי – יש ללמד את המתבגר איך לנהל דיבור פנימי. איך לדעת מה להחליט ומה טוב בשבילו. ללמד אותו איך ללמוד מטעויות. אם תהיה לו יכולת הבעה עצמית אזי ההבעה העצמית שלן תשתפר ותהיה לו חשיבה מופשטת ואז הוא יוכל להבין תהליכים ולשאול שאלות. לעצור ולו רק כדי לארגן מחשבות ולקבל החלטות.  

ב-ADHD יש דיבור פנימי לקוי או אין. ההבעה העצמית נמוכה יותר. קשה להם להביע עצמם רגשית. קושי בחשיבה מופשטת. מרדנות יותר חזקה ומתפרצת. וכחנות – הקטנת דמות ההורה והעצמה עצמית.

ראית העולם בשחור ולבן מובנת אצל ADHD.

בני נוער עושים פענוח רגשות ב"אמגלה" ומבוגרים באונת המצח.

ב-ADHD הכל עובד מהמערכת הלימבית ולכן הם מגיבים בהתקפה: FIGHT.

כל מאפייני גיל ההתבגרות מוקצנים ומוחרפים אצל ADHD.  ההתרחקות הופכת להתנתקות:

"אתה לא מחליט ולא סמכותי עבורי".יש מחשבת שלישיות אוטומטיות – "כן, אבל..."

להיות שונה או קונפורמי: כמה זה כואב להיות שונה גם בקבוצה השווה לך - הוא יודע שהוא שונה". הוא מסרב לטיפולים, מסרב לרטלין (איני בעד או נגד, זה המקום לרפואה), הוא מתחבר לקבוצות שוליים שמקבלת את השוני שבו (לעתים עבריינ י נ וער, מכורים לסמים וכדו'), הוא מתחבר  לחברה יותר צעירים שם הוא מרגיש יותר הזדהות וכח. ההתנתקות שלו יותר עצמתית והיא באה לידי ביטוי ב: פיצוצים, הסתבכויות, אלימות, סיכון לפשיעה ווכחנות.

הילדים האלה "נופלים לתהום", כל הזמן הם "על הקצה" אם אין להם גדר, הם יפלו. הם כל הזמן בגבולות, כל הזמן בוחנים אותם ולוקחים סיכון.

פחד: הוא בוחן עצמו עד כמה הוא יכול לפרוץ גבולות - הוא בוחן את ההורה בא6מירות: "אני לא שואל אותך", "זה לא עניינך עם מי אני והיכן אני", אני לא אחזור מתי שתגיד לי", "אתם לא תגידו לי מה לעשות".

הטיפ שלי הוא - להוות "גדר חשמלית" – סמכותיות ומתן גבולות. הם זקוקים לגבולות.

באימון ובהורות תפקידנו:

לחזק אותם ולתת להם גב על דברים חיוביים.

להתמודד עם התפרצויות הזעם, לחזק את הדימוי עצמי, כל הזמן חיזוקים וחוזקות.

להוביל אותם  עם הרבה העצמה ותגמול חיובי.

"אם תעשה כך וכך אז תקבל כך וכך". ולא "אם לא תעשה אז תענש".

"מה כן היה טוב, איך אפשר לשנות" - גם לך קורים דברים טובים בחיים. לא הכל רע

כל פעם לפני השינה לחשוב על משהו טוב. בטוח קרה לך משהו טוב היום.

בעוד ההורים נמצאים במקום של הישרדות אנו המאמנים יכולים לחזק אותם. להכניס את ההורים לפרופורציות. יש התקדמות גם אם יש בה נסיגה. הילד לא יוצא פרפקט. ההורים אמורים לראות את הדברים הטובים. פחות הערות שמעירים לנער זה מורה על שיפור אצלו.

הורים להפרעת קשב מאוד מעמיסים. ההורים רוצים שיטפלו בכל הבעיות של ילדם. אין תשובות לכל דבר. שיפור בתחום אחד אינו מעיד על שיפורים בתחומים אחרים. הילד אינו רואה את התמונה השלמה ולא מקשר בין מעשה לתוצאה. אין לו ראייה עתידית ולימוד לקח. הוא לא מבין השלכות של תמונה שלמה.

הטיפ שלי הוא: "בחר את המלחמות שלך". אי אפשר להילחם בכולן, אבל אלה שהחלטת להילחם בהן אלה הקווים האדומים שלך. לבחור מה אתם כהורים רוצים שהילד יעשה ממכלול המטלות.

קושי לציית לחוקים – קושי בדחיית סיפוקים: כאן ועכשיו (עישון איפה שאני רוצה בביה"ס). אם דורשים מהם משהו זה נחשב לאיום על העצמאות שלהם.

הרודנות של צריך ל – "בדרך שלי", "את לא צודקת", "זכותי ל...", "כך צריך להיות" - צדקנות.

יחד עם זאת ראוי לציין, שיש כאלה שאינם עוברים את גיל ההתבגרות במובן של החצנת הסימפטומים שלו.

אז מה עושים - איך עוזרים לילד המתבגר שלכם עם ADHD  ?

אימון להפרעת קשב וריכוז:

אצל בני נוער לא תמיד רואים את המוטיבציה לשינוי והשאלה אם יש מוטיבציה לשינוי. אין עשייה ואין לקיחת אחריות על התהליך. הוא צריך תועלת, רווח והפסד, גם מחוסר שינוי. סחטנות – "אם אעשה אימון מה אקבל "?

"מה אתה יכול להרוויח מהשינוי" - - בשינוי השיפור יהיה אצלך ואחרים יתייחסו אליך אחרת. לפעמים גם ההורים צריכים להשתנות ויש לעשות עבודה עם המורה או ההורה. אתה יכול לשנות רק את התנהגותך ואיפה אתה יכול לפגוש את ההורים בנקודות שחשובות להן. האחריות אצלך המתבגר ולא להעבירה לאחר.  הנוער יותר אדיש – "אמרו לי להגיע לאימון".

באימון יש שיתוף, דיבור בגובה העיניים – התחברות לעולם התוכן של המתבגר.

המתבגר לומד לסנגר על עצמי – להסביר מה קורה לו כי יש לו ADHD. הקושי שלו ומה יעזור לו להשתפר.

מעורבות

עבור ההורים, חלום הילד המושלם התנפץ. לוקח להם זמן להבין ולעכל שיש להם ילד "שונה".  

הילדים האלה מאוד מאתגרים את ההורים. עליכם להכיל ולהבין אותם. ללמוד על ADHD. ללמד את הילד נורמות חברתיות/חוקים בביה"ס – מה מותר ומה אסור ולא מקובל. להיות מעורב וללמד את הילד שגם לו קורים דברים טובים, שגם הוא לומד דברים חדשים ושגם הוא יכול לעמוד במשימה שבועית. "צעד קטן מביא לשינוי גדול"!.

15/3/10