אם מישהו פשוט נתן לך בונסאי ואתה לא ממש יודע מה לעשות, עליך להתייחס לטיפולו של 'החבר' החדש שלך כמו לילד או חיית מחמד, אחרת אתה יכול להרוג אותו.
לא התכוונתי להיות כזה דרמטי - אבל שמירה עליו בחיים יכולה להיות מעשה יצירתי להפליא!
אוקי, אני יודע שזה נשמע באמת רציני - אבל אתה צריך להתמודד עם העובדה שעצי בונסאי מאוד שבריריים. בעלות על בונסאי ממש כמו אצל חיית מחמד (או ילד!), הוא מגיע עם יותר אחריות ממה שאתה יכול לדמיין. בדומה לכלב או חתול, אתה צריך לטפח את הצמח ולטפל בו באופן ייראה כמעט כהורות.
"בונסאי לא זועק לעזרה, הוא יסבול בשקט"
בניגוד לחיות מחמד, מי שעשוי להיות מסוגל להביע במשהו שמזכיר שפה (בוכה, נובח, וכו ') או גינונים, (עומד ליד הדלת שמעידה על צורך "לצאת החוצה"), עץ בונסאי הוא הרבה יותר עדין. זה לא שהם לא מתקשרים, הם בהחלט מתקשרים, זה יותר כמו שאתה הולך וצריך ללמוד את השפה שלהם!
וואו, אני בטוח שאתה חושב, מה? ללמוד את שפת העצים?! עכשיו זה משהו!
וזה משהו - וזה נהדר, וכיף, ודי מגניב.
אם אתה יכול ללמוד את שפת הבונסאי שלך, יהיה לך סיכוי טוב יותר שלא להרוג אותו או לתת לו למות. (למרבה הצער, אתם נוטים יותר להרוג את צמח הבונסאי מאשר שזה, יהרוג את עצמו או ימות בעצמו - מעצם טבעו, זה מאוד תלוי בך!)
כיצד 'הם' מתקשרים? מהי 'שפתם'?!
אם ניקח לדוגמא שני זנים שכיחים בעולם הבונסאי:
ערער – שפה/תקשורת - לא רגיש ולא מראה מצוקה מייד!
בהעדר שמש והשקיה סדירה, לא יראה התייבשות ונשירת עלווה מיד, אך עלוותו תהיה דוקרנית ואם נמצא בסטרס לא יראה זאת מיידית.
הדס טרנטיני – שפה/תקשורת - לא סלחן, מאד רגיש ומראה מצוקה מייד!
בהעדר אור והשקיה סדירה, מייד יראה התייבשות ונשירת עלווה.
אם נתייחס לשני זנים אלו בטיפול זהה, נקבל תוצאות שונות.
כמו אצלנו – בני האדם, ישנם רגישים יותר/פחות ומתקשרים בצורה שונה האחד ממשנהו.
התינוק – בוכה/צוחק. האדם – מתלונן/מתעלם. הכלב – נובח/מיילל ...
ולכן יש להתייחס לכל זן באופן פרטני ולפי הוראות היצרן.
,
