מה הכי חשוב לכם בקשר עם המתבגרים שלכם? 

מה הכי חשוב לכם בקשר עם הבן/בת מתבגרים שלכם?

זו השאלה אותה אני מפנה פעמים רבות להורים למתבגרים שמגיעים אלי לקליניקה .

במהלך שנות עבודתי הארוכות כמטפלת בבני נוער ובהדרכה הורית אני פוגשת הורים מודאגים.

בשנים האחרונות דאגות אלו הולכות וגוברות הן בשל התכנים אליהם חשופים המתבגרים שלנו באינטרנט ( מיניות הימורים וכו', )  הן בשל שימוש הולך וגובר באלכוהול, חשיפה גדולה לסמים ותחליפיהם והידע הטכנולוגי הרב שלעיתים מותיר אותנו ההורים בתחושה שאנחנו מאחור במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב חסרי אונים לחלוטין.

ואני חוזרת לשאלה שנשאלה בפתחו של המאמר – מה אתם רוצים עבור ילדכם ומוסיפה שאלה נוספת ומה אתם מבקשים עבור עצמכם כהורים ?

נסיוני הרב שנים , הן כאמא למתבגרים והן כאשת מקצועי לימד אותי שילדינו רוצים להרגיש שאנחנו בעדם.

שאנחנו קשובים ורגישים לצרכים שלהם. שאנחנו מבינים אותם. שהם נראים עבורנו. שאנחנו מעריכים אותם .

נשמע מאד טריוויאלי , פשוט ואולי אפילו שחוק אז אם זה כל כך ברור איך זה שאנחנו מוצאים את עצמנו בחיכוכים , ויכוחים אינסופיים ובתחושה שאנחנו לא מצליחים כהורים.

יש הורים שמתארים בפני ריחוק וניכור, עלבון גדול ואי רצון ( גם אם זמני) להיות בקשר עם ילדיהם.

לא מכבר שטחו בפני זוג הורים בעיה גדולה אותה יש לה עם בנם.

הוא יוצא , כך שיתפו אותי, עם נערה שעזבה את ביה"ס וידוע להם שיש לה רקע פסיכיאטרי.

ההורים הביעו דאגה מאד גדולה מפני מה עתיד לקרות.

בין היתר הביעו חשש מפני הידרדרות לימודית של בנם בלימודים (" הוא תלמיד מצטיין "), נטישת החברים שלו והצטרפות לחבר'ה שלה "שלא נראו להם" וכו'.

בשיחות שערכתי עם הנער הסתבר כי הסיבות שהיו לו לקשר כלל לא היו גלויות בפני הוריו. לדבריו הם כלל אינם מכירים אותו.הוא לא באמת מעניין אותם , החשיבה שלהם מתייגת  והוא לא מרגיש כל רצון או אפילו נסיון שלהם להיות אתו באמת.

הוא חש מולם מאד בודד ואף נטוש רגשית.

"אני לא זוכר , כך אמר לי מתי מישהו מהם ניגש אלי ושאל אותי באמת לשלומי. באמת התעניין מה קורה איתי. לא כדי לשפוט, לחנך , להטיף  להאשים. התעניינות פשוטה של הורה בילד".

אני מזמינה אתכם לחשוב על הפעם האחרונה בה ניגשתם את הילד המתבגר שלכם ושאלתם אותו לשלומו.

לא לשלום ציוניו לא אם הכין עבודה כזו או אחרת, לא  אם התנהג כמו שצריך בבי"ס או לחילופין אם עשה את מטלות הבית שהוטלו עליו" רוקנת מדיח, הוצאת את הכלב וכו'.

אין ספק שמבחינה התפתחותית קונפליקטים בין מתבגרים להוריהם הם בלתי נמנעים.

מצד אחד יש את המתבגר שעובר בתקופה קצרה יחסית שינויים דרמטיים :

התפתחות הדחפים: זהו שלב בו רמת הדחפים מאד גבוהה ועלולה ליצור בהלה.

הסתגלות חברתית: שלב בו המתבגר מגדיר עצמו מחדש דרך ההתחברויות החברתיות שלו.

זהו שלב בו מרכז הכובד עובר לחברים ואנחנו ההורים עלולים למצוא עצמנו נדחקים לשוליים או גרוע מכך "לא נספרים"

התפתחות קוגנטיבית : מעבר בין חשיבה קונקרטית לחשיבה מופשטת המתערבבת עם תהיות פילוסופיות אל מול העולם.

המתבגר נמצא כל כולו בתוך התהוות לנו כמבוגרים לעיתים קשה מאד להיות שם .

וכך מוצא עצמו המתבגר מתמודד , בנוסף על השינויים המתרחשים בתוכו אל מול תגובות מבוגרים שמקשות עליו עוד יותר את ההתמודדות עם שינויים אלו.

הורים שמגיעים אלי חסרי אונים נרגעים לעיתים אחרי שיחה טובה אותה ניהלו עם המתבגר שלהם . משהו אחר ממה שהם עצמם מכירים או לחילופין ממה שהמתבגר שלהם מצפה.

אני מוצאת שפעמים רבות מתנהל קרב על השליטה בין ההורים לילדיהם..

האנליטיקן ויניקוט ( 1958  ) גרס כי אם אנחנו בוחרים להיות נוקשים וממשמעים את הילד ייתכן ונשיג בטווח המיידי תוצאות. נראה ילד ממושמע ולכאורה הולך בתלם. אך אם יינתן לו קצת חופש וכל הגבולות ייפרצו.

ואז מה - השגנו שליטה .

זה מה שאנחנו מבקשים- לשלוט על הילדים שלנו?

והבה נזכור שגם אם השגנו שליטה היא היתה זמנית וגם היא הושגה במחירים כבדים שעליהם ניתן למנות אובדן זהותולעיתים אף פגיעה באיכות היחסים .

מבוגרים חוששים פעמים רבות מהתנהגויות רגרסיביות או מבלבול . הם תופסים זאת כסוף פסוק . כך נדמה להם בנם/בתם הולכים להיות, חצופה , מינית , פרובוקטיבית אלימה , אגוצנטרית.

אני נוהגת לומר להורים שיחשבו על המתבגר שלהם שעל תבשיל בו השקיעו את כל האהבה, החומרים הטובים והוא עדיין על האש.

אנחנו "טועמים " ממנו כאשר הבישול עדיין לא הסתיים.

כשעדיין לא כל הטעמים התמזגו.

תהיה רתיחה , יהיו אולי טעמים לא סופיים אך עלינו לחכות בסבלנות לסוף תהליך הבישול.

רק אז ניווכח בטעם האמיתי.

כך גם עם המתבגרים שלנו.

אני מזמינה אתכם להיפתח לעוד אפשרויות בקשר עם ילדכם.

על הדרכים הללו אכתוב במאמר הבא ובינתיים עלינו לזכור שאם המסגרת החיצונית , כלומר אנחנו ,  טובה וגמישה המתבגר יכול לשאת תקופה ממושכת של בלבול פנימי שבמהלכה יש לו לגיטימציה לבחון את הזהות שלו ולצלוח את משימות גיל ההתבגרות בשלום – וגם לנו, הוריו.

חגית וינטראוב, m.s.w. מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת

מאמנת אישית

נייד 052-4243328 

hagitw2@gmail.com