פיגוע ההתאבדות הכפול, שבוצע ב- 4 בפברואר 2008 במרכז מסחרי בדימונה, ממחיש פעם נוספת את הקושי הישראלי להתמודד ביעילות עם אתגר הטרור המיוצא משטח רצועת עזה. הנחות היסוד העיקריות של תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה - "התכנית תוביל למציאות ביטחונית טובה יותר" ול"יציאה מרצועת עזה... יש פוטנציאל לשיפור מרקם החיים הפלשתיני והכלכלה הפלשתינית" - התנפצו עם מגמת הסלמת הטרור הנמשכת. שלטון החמאס ברצועת עזה מאמץ גישה שונה בעימות עם ישראל שאיננה מבוססת על השקעה בפיתוח כלכלי לרווחת האוכלוסייה, אלא בגיוס האוכלוסייה להמשך העימות עם ישראל מתוך נאמנות ל"שחרור פלשתין מהים לנהר" ול"שיבת הפליטים".
האסטרטגיה הפלשתינית מבוססת על ניהול מלחמת התשה הולכת ומחריפה ואשר יעדה העיקרי הינו לגרום לפגיעה מתמשכת בחוסנה הלאומי של ישראל ובכלכלתה וביכולת העמידה של האוכלוסייה. מלחמת ההתשה הפלשתינית מתנהלת בדפוסים הבאים:
א. קו הגבול עם ישראל הופך לאורך אורכו לקו מגע צבאי. מדי יום מבצעים ארגוני הטרור הפלשתיניים, ובראשם החמאס, פיגועי טרור לעבר יעדים ישראליים, צבאיים ואזרחיים, הסמוכים לקו הגבול.
ב. ירי תלול ומסלול אשר הטווח שלו הולך וגדל בקו ישיר לתהליך ההתעצמות הצבאית של חמאס וארגוני הטרור הפלשתיניים האחרים.
ג. הפעלת "זרוע ארוכה" של טרור דרך חצי האי סיני והקמת תשתיות טרור באיו"ש, בהתבסס על הניסיון והידע המצטבר ברצועת עזה וסיוע של איראן וחיזבאללה. בינואר 2007 בוצע פיגוע התאבדות באילת ע"י פעיל הג'יהאד האסלאמי שחדר מסיני וכן נעצרו בשנים האחרונות פעילים נוספים של ועדות ההתנגדות האסלאמית שחצו את הגבול דרך סיני בדרכם לבצע פיגועים או לחבור לתשתית הקיימת באיו"ש על מנת לפתח את מערך ייצור קסאם בגדה.
מול אסטרטגיה זו, נוהגת ישראל כמי שויתרה על האופציה הצבאית ועל ההכרעה הצבאית. המדיניות הישראלית מתבססת על פעולות תגמול נקודתיות והפעלת לחץ על ממשלת החמאס בכלים אזרחיים. "מדיניות הדשדוש" הישראלית מול רצועת עזה, הדומה לזו שננקטה במלחמת לבנון, אינה מונעת את תהליך ההתעצמות הצבאית של החמאס ובדפוסיה הנוכחיים אין היא מהווה עוד גורם מרתיע. מדיניות המגננה הישראלית, או כפי שבעבר זכתה לכינוי בצה"ל "השתבללות" (הגנה על ישובים) ו"השתבללות נושכת" (הגנה ויציאה למתקפות), מזמינה את המשך המתקפה הפלשתינית ומשדרת חולשה ישראלית.
לאזור עוטף עזה המצוי תחת איום יומיומי של טרור והפגזות נוסף עתה אזור עצום נוסף - הנגב - החשוף לפיגועי טרור משטח סיני, שהפך למעין שטח הפקר המנוצל ע"י ארגוני הטרור הפלשתיניים ואל-קאעידה. במקום אימוץ תפיסת מודרנית של "חומה ומגדל", נדרשת תפנית בתפיסת הביטחון הישראלית החוזרת ליסודות ההכרעה הצבאית ומלחמת המנע. כינונו של שלום ודו קיום נראים במציאות הנוכחית בלתי אפשריים נוכח עמדות האויב והשותפים למו"מ, ואולם ניתן להבטיח באמצעות ההכרעה הצבאית פרקי זמן של שקט יחסי ובעיקר הרחקת האיום הקיומי על מדינת ישראל. אחד האפשרויות שראוי לשקול בהקשר לכך, הינה מהלך צבאי מוגבל ברצועת עזה שיכלול כיבוש של העיר עזה עד לקו נצרים על מנת לפגוע בתשתיות הטרור ולסייע למשטרו של אבו מאזן להחזיר השליטה בליבה של הרצועה. בניגוד לעבר, בו הייתה קיימת קואליציה מקיר לקיר נגד ישראל, את החלל שיותיר סילוק משטר החמאס בעזה, עשוי משטרו של אבו מאזן והפתח למלא.
האסטרטגיה הפלשתינית מבוססת על ניהול מלחמת התשה הולכת ומחריפה ואשר יעדה העיקרי הינו לגרום לפגיעה מתמשכת בחוסנה הלאומי של ישראל ובכלכלתה וביכולת העמידה של האוכלוסייה. מלחמת ההתשה הפלשתינית מתנהלת בדפוסים הבאים:
א. קו הגבול עם ישראל הופך לאורך אורכו לקו מגע צבאי. מדי יום מבצעים ארגוני הטרור הפלשתיניים, ובראשם החמאס, פיגועי טרור לעבר יעדים ישראליים, צבאיים ואזרחיים, הסמוכים לקו הגבול.
ב. ירי תלול ומסלול אשר הטווח שלו הולך וגדל בקו ישיר לתהליך ההתעצמות הצבאית של חמאס וארגוני הטרור הפלשתיניים האחרים.
ג. הפעלת "זרוע ארוכה" של טרור דרך חצי האי סיני והקמת תשתיות טרור באיו"ש, בהתבסס על הניסיון והידע המצטבר ברצועת עזה וסיוע של איראן וחיזבאללה. בינואר 2007 בוצע פיגוע התאבדות באילת ע"י פעיל הג'יהאד האסלאמי שחדר מסיני וכן נעצרו בשנים האחרונות פעילים נוספים של ועדות ההתנגדות האסלאמית שחצו את הגבול דרך סיני בדרכם לבצע פיגועים או לחבור לתשתית הקיימת באיו"ש על מנת לפתח את מערך ייצור קסאם בגדה.
מול אסטרטגיה זו, נוהגת ישראל כמי שויתרה על האופציה הצבאית ועל ההכרעה הצבאית. המדיניות הישראלית מתבססת על פעולות תגמול נקודתיות והפעלת לחץ על ממשלת החמאס בכלים אזרחיים. "מדיניות הדשדוש" הישראלית מול רצועת עזה, הדומה לזו שננקטה במלחמת לבנון, אינה מונעת את תהליך ההתעצמות הצבאית של החמאס ובדפוסיה הנוכחיים אין היא מהווה עוד גורם מרתיע. מדיניות המגננה הישראלית, או כפי שבעבר זכתה לכינוי בצה"ל "השתבללות" (הגנה על ישובים) ו"השתבללות נושכת" (הגנה ויציאה למתקפות), מזמינה את המשך המתקפה הפלשתינית ומשדרת חולשה ישראלית.
לאזור עוטף עזה המצוי תחת איום יומיומי של טרור והפגזות נוסף עתה אזור עצום נוסף - הנגב - החשוף לפיגועי טרור משטח סיני, שהפך למעין שטח הפקר המנוצל ע"י ארגוני הטרור הפלשתיניים ואל-קאעידה. במקום אימוץ תפיסת מודרנית של "חומה ומגדל", נדרשת תפנית בתפיסת הביטחון הישראלית החוזרת ליסודות ההכרעה הצבאית ומלחמת המנע. כינונו של שלום ודו קיום נראים במציאות הנוכחית בלתי אפשריים נוכח עמדות האויב והשותפים למו"מ, ואולם ניתן להבטיח באמצעות ההכרעה הצבאית פרקי זמן של שקט יחסי ובעיקר הרחקת האיום הקיומי על מדינת ישראל. אחד האפשרויות שראוי לשקול בהקשר לכך, הינה מהלך צבאי מוגבל ברצועת עזה שיכלול כיבוש של העיר עזה עד לקו נצרים על מנת לפגוע בתשתיות הטרור ולסייע למשטרו של אבו מאזן להחזיר השליטה בליבה של הרצועה. בניגוד לעבר, בו הייתה קיימת קואליציה מקיר לקיר נגד ישראל, את החלל שיותיר סילוק משטר החמאס בעזה, עשוי משטרו של אבו מאזן והפתח למלא.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
