ויהי באחרית הימים..הורים וילדים - עד מתי האחריות בידיים שלי? 

ויהי באחרית הימים...
האם אפשר להיות אחראים על חיי ילדינו?
אחריות:" הכרת התחייבויות שאדם מחויב על פעולה שהוא מופקד עליה או על החזרת חוב או על תשלום, נזק שנגרם וכו.." (מתוך המילון של אבן שושן)
כשאני מתחילה הרצאה בנושא האחריות..אני שואלת האם עצרתם לרגע וחשבתם האם אתם לוקחים באמת אחריות על החיים שלכם או שאתם מאשימים את כל מי שאפשר?הורים חושבים לעצמם בטעות..שעל חייהם הם לוקחים אחריות..אבל על חייהם של הילדים שלהם ..הם רוצים אבל לא יכולים..
..נשאלת השאלה עד מתי אנו צריכים לקחת אחריות?..איך מפתחים אחריות בילדים שלנו?והאם הדרך שלנו היא הבחירה הטובה ביותר גם עבור ילדינו?
השבוע העליתי את נושא האחריות בקבוצת האימון שלי אחת המשתתפות הציגה את הבעיה הפרטית שלה..הבת שלה , צעירה בת 25,נתוני פתיחה טובים, רזה גבוהה חכמה ...אך מובטלת ומתלבשת כמו "פועל בתחנת דלק"..היא התלוננה והוסיפה .." אני לא יודעת מה לעשות איתה? בא לי לנער אותה ..להגיד לה שאם היא רוצה להתקבל למקום עבודה מכובד עליה לשנות את לבושה" ..עניין של תדמית קוראים לזה , אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני...כולם יודעים את זה ...אבל הבת כבר גדולה ..לא ממש שואלת אותה איך להתלבש, איך לצאת לבילויים ..עם מי...למה וכמה ...והאם מתפוצצת , מה אפשר לעשות איתה, תעזרי לי...האם אפשר לקחת אחריות על החיים של ילדינו לאורך כל השנים?האם אפשר לנהל את חייהם של ילדים גם בגילאים מבוגרים?
מתאמנת אחרת..אישה בת 60 , הזילה דמעות וסיפרה ..."אני מרגישה אשמה בכך שהילד שלי לא התחתן...הוא כבר בן 40..נראה מצוין, עובד בחברת הייטק, יש לו הכול בחיים, כסף , דירה , נוסע לחו"ל כמה פעמים בשנה,אבל הוא חי לבד, אין לו שמחת חיים... ואני אוכלת את עצמי מבפנים, בכול פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא אומר לי ..אני מסתדר לבד , אל תדאגי לי ..ואני יודעת שיש לו בעיה הוא צריך ללכת לפסיכולוג או למאמנת..שתעזור לו..אבל אני לא יודעת מה לעשות?.."ואני עניתי לה ..ילד בן 40 הוא כבר מספיק גדול בשביל לקחת אחריות על חייו..ואם הבחירה שלו היא להיות לבד ..הוא יודע בוודאות מה המחיר שהוא משלם בהחלטה זו...הוא כבר גדול...
משתתפת נוספת מציגה בעיה של הרבה אמהות...היא מסודרת בנשמתה , רוצה שהכול יהיה במקום , חדרים מסודרים, כל חפץ בדיוק במקום..ואילו הילדים שלה חושבים אחרת...הם נהנים הרבה יותר בבלאגן ואפילו מוצאים טוב יותר כל דבר שהם מחפשים...מה לעשות זועקת האם לעזרה , למה הם לא מוכנים לקחת אחריות לפחות על החדר שלהם?...למה אני צריכה לרוץ אחריהם כל היום ולסדר...ואני עונה לה ...את יכולה לבחור להתעלם מהבלאגן, את יכולה לבחור שאת מסדרת ולא מקטרת..את יכולה לבחור שאת מסדרת וגם מקטרת...זו האחריות שלך!
ואם כבר טענות לילדים..מי לא מכיר את האחריות שאנו לוקחים על השיעורים שלהם, על הציוד שהם שוכחים להביא לבית הספר..על נעלי ההתעמלות לשיעורי ספורט ועוד..ומתאמנת צעירה ונמרצת הבטיחה לעצמה שיותר היא לא תרוץ לבית הספר כשהילדה תשכח את התיקייה לשיעור אומנות אבל היא לא יכולה לעמוד במילה של עצמה ..ובכל פעם היא עושה את אותה פעולה וצועדת לבית הספר כהרגלה ...
מה עם האחריות למילה שלנו?..כמה פעמים אנו אומרים משהו לעצמינו או לסובבים אותנו וממש לא מקיימים את ההבטחות לעצמינו...
אחרית-מלשון אחרית ,לעתיד , להציב מטרה, להיות ערב ואחראי לדבר...
"אם אין אני לי מי לי?"-שאלו את עצמכם...האם לקחתם אחריות מלאה על חייכם? מי אשם במה שקורה לכם? אתם או האחרים בסביבתכם?
מה האחריות שלכם לחיים שלכם?מה יכול להיות כתוצאה מחוסר קבלת אחריות?
חשבו לעצמכם..החיים הם כמו ריצת מרתון ארוכה ...
באיזה נקודת פתיחה אתם נמצאים?מהי הנקודה הסופית שאליה אתם רוצים להגיע?מה עליכם לעבור בדרך?לאילו קשיים אתם מצפים ואיזה מאמצים עליכם לעשות כדי להתגבר על המכשולים בדרככם?ומה האחריות שאתם מוכנים לקחת ברגע זה על חייכם...
בהתחלה קחו אחריות על תחום אחד שהייתם רוצים לשנות ויגרום לכם לאושר נסו לשנות את ההרגלים שלכם, את ההתייחסות שלכם לבעיות, שימו לב לשפה שלכם...אחר כך עברו לכל שאר התחומים..ועשו תוכנית להגשמת היעדים שלכם, זו האחריות שלכם.
בהצלחה , בת-שבע טל, מאמנת אישית ויועצת ארגונית 052-4826705